על משחקי דמיון והשפעתם עלינו

[שרה&הודיה]

על משחקי דמיון והשפעתם עלינו ../images/Emo3.gif

סיפור קצר על איך שאנחנו מגלדים את הילדים ואת.. עצמנו

הודיה רצתה להתפאר באיפור שלי (פורים פתח לה את "התאבון"..) כמובן שסירבתי והיא בשלה מאד כעסה ובכתה.. אח"כ כשהלבשתי אותה התחלתי לאפר אותה ב"כאילו".. ביד שלי אפרתי לה את השפתיים ואת הלחיים, לא להאמין אפילו הסכמתי לשים לה "איפור" מעל העין.. (מקום שהודיה שמה איפור שם ומאד כעסתי...) הודיה ממש נהנתה מזה

והיא אפילו איפרה אותי בכאילו.. בשבת אחה"צ הודיה שחקה בכלים מהמטבח והכינה עוגות, קיגלים מכל טוב...

היא נתנה לי כמובן ל"אכול" מהם.. אמרתי לה שלמרות שאני בדיאטה אני אטעם מזה כי היא הכינה

ואז קלטתי בעצם מה עשינו כאן ולמה שאני לא איישם את זה גם בדיאטה שלי (שכרגע אני באמצע השבוע השני שלה..) כלומר אם יבוא לי פתאם משהו מתוק ולא ארצה להגזים.. אני פשוט אדמיין שאני טועמת אותו

 

[אושרתת]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif אהבתי,,,,

זה בדיוק מה שאני עושה איתה אבל רק באוכל. לצערי בעניין האיפור אני תמיד נכנעת לכן קניתי לה איפור משלה,,ובכך כמעט! נסגר העניין.

 

[נילי של ס&כ]

איפור

אני כעקרון לא מוכנה לאפר אותה יום יום. אבל אם אנחנו הולכים לחתונה או אירוע, או שיש לה יומולדת, או פורים, ולעיתים רחוקות - גם בשבת - אז אני שמה לה קצת סומק על הלחיים. בפורים אני מאפרת לה גם את השפתיים ומורחת לה מעט צללית מעל העין, אבל לשאר המקרים הנ"ל - רק סומק.

 

[שרה&הודיה]

אני ממש לא מאפרת אותה

רק בפורים העדפתי שהיא תתאפר עם האיפור שלי מאשר שתקח צבעים ותצבע את הפרצוף שלה (מה שהיא נסתה לעשות..) D-:

 

[jole]

משחקי דמיון- צעד אחד רחוק מידי

כשלי היה בן שנתיים וחצי בערך הוא היה משוגע על הסרט "צעצוע של סיפור" וכל הזמן הסתובב וצעק To infinity and beyond הקריאה המפורסמת של Buzz lightyear. אז הוא ביקש כנפיים וגזרנו מקרטון גדול ועשינו כנפיים והוא היה ממש מאושר. גם אנחנו שמחנו מאד עד......שהוא ניסה לעלות על החלון ולעוף כמו Buzz. כמובן שאנחנו היינו במקום כדי להסביר את ההבדל בינו לבין דמות האנימציה אבל זה הזכיר לי את המקרה לפני המון שנים של הילד שקפץ מקומה שניה או שלישית בעקבות הסרט של סטיב אוסטין- האיש הביוני. רק להזכיר שאנחנו צריכים להיות עם היד על הדופק. אני שמחה לספר שהיום יש לו הבחנה ברורה בין דמיון למציאות ואנחנו משחקים המון בכאילו. המצחיק הוא שלפעמים הוא זה שמעיר לנו כשאנחנו למשל מנסים לדבר בשם "לוחם" זה או אחר ואומרים שבטמן מבקש ממנו להיכנס לאמבטיה התשובה שאנחנו מקבלים- "אמא , מה את לא יודעת שבובות לא מדברות, בטמן לא יכול להגיד לי מה לעשות".

 

[שרה&הודיה]

אצלנו הבובות אוכלות ומקבלות טיפולים

רפואיים

עם ארני הסברתי להודיה שהיא צריכה לעשות נתוח כפתורים באוזניים (ארני עבר את זה וזה ממש עזר לו..) ולעתים ארני "מסביר" להודיה שהאוכל שאמא נתנה לה טעים

(ואז הודיה מאכילה אותו בזה

) נדמה לי שהיא מבחינה שזה לא בדיוק ארני אבל כרגע משתפת פעולה

 

[חגיתושתוש]

יש לי רעיון יותר טוב בשבילך,

פשוט תדמייני שאת לא משמינה ממנו.... אריאלי שלי, שהיא לא אכלנית גדולה בכלל, למדה את הפרינציפ של "כאילו" ועושה לפעמים כאילו היא אוכלת את הארוחה, הבעיה שאצלה היא מצליחה לשבוע מלהכניס לפה 5 פעמים כפית ריקה.

 

[שרה&הודיה]

D-: D-: D-:

זאת הבעיה שלנו כמה שנדמיין שלא נשמין זה לא עוזר לנו...

 

[שרה&הודיה]

../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif