על משפחתיות וסופי שבוע שלווים
כשאני אוכלת ארוחת צהריים עם קבוצת נשים, או במפגשים עם חברים, אני הרבה פעמים מופתעת מאופי הקשר של אנשים עם המשפחה וההורים. למעשה, מעבר לזה שאני מרגישה יוצאת דופן שאין לי ילדים, אני גם הרבה פעמים מרגישה יוצאת דופן - כאילו אין לי משפחה - לפחות לא מהסוג שאנשים מתארים. נראה שהרבה אנשים מרגישים מחויבות למפגשים משפחתיים אובססיסביים בעיני. כל הסופשבוע מתחלק בין הורים מצד אחד לבין הורים מצד שני (חייב להיות איזון כדי שאף צד לא ייעלב). והרבה פעמים כי ההורים "צריכים לראות את הנכדים". זה נראה לי קשה, כי האנשים בבירור כורעים תחת הנטל. הם היו מבקשים לעצמם שבת שקטה עם עצמם, אחרי שבוע עמוס (של תמרון בין עבודה, בית, מטלות ואולי מידי פעם איזה חוג), אבל חייבים קודם לרצות את כל העולם. עושים את זה "כי חייבים". אני נפגשת עם אמי כשלשתינו מתחשק (שזה יוצא בתדירות שמשמחת את שתינו) ומדברת איתה בטלפון כשאני רוצה לדבר איתה, והיא כנ"ל. מעבר לזה יש מיעוט של אירועים שאני משתתפת כי חייבים. סופי השבוע שלי מוקדשים לי ולבן זוגי, לשקט, לשהייה בבית, לעשיית הדברים שנידחו כל השבוע. הסופי שבוע הם כל כך חשובים לי בשביל החוויה הזאת, שקשה לי לחשוב על להקריב את זה כמו האנשים שתיארתי. אולי זה המשך לאגואיסטיות שלי, אבל נראה שזה עובד טוב לכל הצדדים - יש לי יחסי אהבה וקרבה עם כל המשפחה שלי, אבל פשוט התדירות של המפגשים הרבה יותר נמוכה.
כשאני אוכלת ארוחת צהריים עם קבוצת נשים, או במפגשים עם חברים, אני הרבה פעמים מופתעת מאופי הקשר של אנשים עם המשפחה וההורים. למעשה, מעבר לזה שאני מרגישה יוצאת דופן שאין לי ילדים, אני גם הרבה פעמים מרגישה יוצאת דופן - כאילו אין לי משפחה - לפחות לא מהסוג שאנשים מתארים. נראה שהרבה אנשים מרגישים מחויבות למפגשים משפחתיים אובססיסביים בעיני. כל הסופשבוע מתחלק בין הורים מצד אחד לבין הורים מצד שני (חייב להיות איזון כדי שאף צד לא ייעלב). והרבה פעמים כי ההורים "צריכים לראות את הנכדים". זה נראה לי קשה, כי האנשים בבירור כורעים תחת הנטל. הם היו מבקשים לעצמם שבת שקטה עם עצמם, אחרי שבוע עמוס (של תמרון בין עבודה, בית, מטלות ואולי מידי פעם איזה חוג), אבל חייבים קודם לרצות את כל העולם. עושים את זה "כי חייבים". אני נפגשת עם אמי כשלשתינו מתחשק (שזה יוצא בתדירות שמשמחת את שתינו) ומדברת איתה בטלפון כשאני רוצה לדבר איתה, והיא כנ"ל. מעבר לזה יש מיעוט של אירועים שאני משתתפת כי חייבים. סופי השבוע שלי מוקדשים לי ולבן זוגי, לשקט, לשהייה בבית, לעשיית הדברים שנידחו כל השבוע. הסופי שבוע הם כל כך חשובים לי בשביל החוויה הזאת, שקשה לי לחשוב על להקריב את זה כמו האנשים שתיארתי. אולי זה המשך לאגואיסטיות שלי, אבל נראה שזה עובד טוב לכל הצדדים - יש לי יחסי אהבה וקרבה עם כל המשפחה שלי, אבל פשוט התדירות של המפגשים הרבה יותר נמוכה.