על ניצולת שואה שכבר לא תחגוג את פסח
הפסח האמיתי של ח' יובל אלבשן על ח', ניצולת שואה שהרשויות הבטיחו לעזור לה, אך לא קיימו. בשבוע שעבר נפטרה 25/3/2007 יותר מכל שנאה ח' את ליל סדר פסח. לאורך השנים, כשעם ישראל ישב לסדר הפסח המסורתי, מספרים ביציאת מצרים, שרים את שירי החג ומחביאים לילדינו את האפיקומן, היא נותרה ספונה בביתה. בשבילה זה מעולם לא היה חג. להפך. מדי שנה החדיר הערב הזה את זמירות החג לביתה, ואלה לקחו אותה כל פעם מחדש לפעם האחרונה שבה חגגה את ליל הסדר - בוורשה, לפני המלחמה ההיא, כשהיא בקושי בת 12, גרה עם הוריה ואחיה הבכור. אחר כך באה המלחמה הנוראה והיא איבדה אותם ואת עצמה, ואת כל עולמה. מרוסקת, שבורה ומותשת היא עלתה ארצה, אך מעולם לא הצליחה למצוא מחדש את הכוח לברך על יציאתה מעבדות לחירות. האחרונה נשללה ממנה לעד. ח' היתה זו שלימדה אותי שהמושג "ניצול שואה" הוא מטעה. איש לא באמת ניצול מהשואה. יש כאלה שנרצחו שם ויש כאלה שמתים לאיטם כאן. ח', למשל, מעולם לא השתקמה. לא הקימה משפחה, לא באמת חייתה בינינו. אלוהים, שהיא מעולם לא שעתה לישועתו אחרי שהוא לא סייע לה אז, העניק לה בכל זאת חסד אחרון בכך שאסף אותה אליו לפני ימים אחדים. למצער את ליל הסדר, שנחוג כולנו בשבוע הבא, היא כבר לא תצטרך לסבול יותר. שירי החג שנשיר לא ידקרו יותר את לבבה. גם בכך יש נחמה. כסף יש. רצון אין סיפרתי את סיפורה של ח' מעל גבי עמודים אלה בדיוק לפני שנתיים, בערב פסח תשס"ה. זה היה על רקע העובדה שתקציב המענקים של הקרן לרווחה לנפגעי שואה אזל אז. סיפרתי שלחרדותיה של ח', שהיו בלתי נסבלים גם כך, נוספו ייסורי גוף בשל היעדר כסף לתרופות, לאוכל ולסיוע. כתבתי גם שזה מצב בלתי נסבל, שמדינת ישראל, ועדת התביעות וגופים רבים אחרים משקיעים מיליונים על גבי מיליונים בהנצחת השואה, אבל לא מקצים אחוזים בודדים מהם כדי לנסות לסייע לאלה שלא זקוקים לשום פירוטכניקה כדי להיזכר בה כל דקה מיומם. בניגוד למצוקות אחרות בישראל, לא מדובר אפילו בתירוץ עלוב של "נגמר הכסף". כאן יש הרבה כסף. גם ועדת התביעות, גם האפוטרופסות הכללית וגם הבנקים מחזיקים בכספי הנספים ועושים עליהם רווחים נאים. כסף יש. רצון אין. קיבלתי בשעתו תגובות והבטחות רבות. קוראים רבים ביקשו לארח את ח', לאמץ אותה ולהקל עליה את שארית חייה. ח' סירבה. ניסיון חייה הקשה עליה להאמין להבטחותיהם של בני אדם. גם נציגי הגופים השונים הבטיחו לסייע ולהקצות עוד משאבים, כדי שהאנשים האלה לא יצטרכו שוב לקושש חסדים. למרבה הצער, כמעט אף הבטחה לא מומשה, ועד יומה האחרון ידעה ח' אכזבה ומצוקה אמיתית. נשכחת על ידי מדינה, שבמובנים רבים קמה בזכותה ועל גבה השחוח. צריך רק לקוות שאת ליל הסדר הקרוב, הבא עלינו לטובה, תחגוג ח' בשולחן של מעלה עם יקיריה שמעולם לא באמת הצליחה להיפרד מהם. הלוואי שהיא תשוב לתת קולה בזמירות החג, והלוואי שפרידתה מהעולם הזה תקנה לה סוף סוף את החירות שנשללה ממנה למשך כמעט כל חייה. אמן.
הפסח האמיתי של ח' יובל אלבשן על ח', ניצולת שואה שהרשויות הבטיחו לעזור לה, אך לא קיימו. בשבוע שעבר נפטרה 25/3/2007 יותר מכל שנאה ח' את ליל סדר פסח. לאורך השנים, כשעם ישראל ישב לסדר הפסח המסורתי, מספרים ביציאת מצרים, שרים את שירי החג ומחביאים לילדינו את האפיקומן, היא נותרה ספונה בביתה. בשבילה זה מעולם לא היה חג. להפך. מדי שנה החדיר הערב הזה את זמירות החג לביתה, ואלה לקחו אותה כל פעם מחדש לפעם האחרונה שבה חגגה את ליל הסדר - בוורשה, לפני המלחמה ההיא, כשהיא בקושי בת 12, גרה עם הוריה ואחיה הבכור. אחר כך באה המלחמה הנוראה והיא איבדה אותם ואת עצמה, ואת כל עולמה. מרוסקת, שבורה ומותשת היא עלתה ארצה, אך מעולם לא הצליחה למצוא מחדש את הכוח לברך על יציאתה מעבדות לחירות. האחרונה נשללה ממנה לעד. ח' היתה זו שלימדה אותי שהמושג "ניצול שואה" הוא מטעה. איש לא באמת ניצול מהשואה. יש כאלה שנרצחו שם ויש כאלה שמתים לאיטם כאן. ח', למשל, מעולם לא השתקמה. לא הקימה משפחה, לא באמת חייתה בינינו. אלוהים, שהיא מעולם לא שעתה לישועתו אחרי שהוא לא סייע לה אז, העניק לה בכל זאת חסד אחרון בכך שאסף אותה אליו לפני ימים אחדים. למצער את ליל הסדר, שנחוג כולנו בשבוע הבא, היא כבר לא תצטרך לסבול יותר. שירי החג שנשיר לא ידקרו יותר את לבבה. גם בכך יש נחמה. כסף יש. רצון אין סיפרתי את סיפורה של ח' מעל גבי עמודים אלה בדיוק לפני שנתיים, בערב פסח תשס"ה. זה היה על רקע העובדה שתקציב המענקים של הקרן לרווחה לנפגעי שואה אזל אז. סיפרתי שלחרדותיה של ח', שהיו בלתי נסבלים גם כך, נוספו ייסורי גוף בשל היעדר כסף לתרופות, לאוכל ולסיוע. כתבתי גם שזה מצב בלתי נסבל, שמדינת ישראל, ועדת התביעות וגופים רבים אחרים משקיעים מיליונים על גבי מיליונים בהנצחת השואה, אבל לא מקצים אחוזים בודדים מהם כדי לנסות לסייע לאלה שלא זקוקים לשום פירוטכניקה כדי להיזכר בה כל דקה מיומם. בניגוד למצוקות אחרות בישראל, לא מדובר אפילו בתירוץ עלוב של "נגמר הכסף". כאן יש הרבה כסף. גם ועדת התביעות, גם האפוטרופסות הכללית וגם הבנקים מחזיקים בכספי הנספים ועושים עליהם רווחים נאים. כסף יש. רצון אין. קיבלתי בשעתו תגובות והבטחות רבות. קוראים רבים ביקשו לארח את ח', לאמץ אותה ולהקל עליה את שארית חייה. ח' סירבה. ניסיון חייה הקשה עליה להאמין להבטחותיהם של בני אדם. גם נציגי הגופים השונים הבטיחו לסייע ולהקצות עוד משאבים, כדי שהאנשים האלה לא יצטרכו שוב לקושש חסדים. למרבה הצער, כמעט אף הבטחה לא מומשה, ועד יומה האחרון ידעה ח' אכזבה ומצוקה אמיתית. נשכחת על ידי מדינה, שבמובנים רבים קמה בזכותה ועל גבה השחוח. צריך רק לקוות שאת ליל הסדר הקרוב, הבא עלינו לטובה, תחגוג ח' בשולחן של מעלה עם יקיריה שמעולם לא באמת הצליחה להיפרד מהם. הלוואי שהיא תשוב לתת קולה בזמירות החג, והלוואי שפרידתה מהעולם הזה תקנה לה סוף סוף את החירות שנשללה ממנה למשך כמעט כל חייה. אמן.