על נכות וערבות
היום יותר נכון זה היה אתמול ..עכשיו כבר ארבע בבוקר...זרק לי מישהו מה אתה נלחם על נכות? מה זה מי צריך תכסף...תמצא עבודה.
אני שומע את זה די הרבה..אנשים תופסים נכים כמססכנים שלא שפר עליהם גורלם. מצד שני את מי שבתביעת נכות ונדחה ומחכה לבית דין כ..מי שנוח לא לא לעבוד ורוצה לקבל כסף על חשבון אחרים ולשבת בבית או לעבוד שחור.ולצחוק על כולם.
אז אמרתי לו , אני לא רוצה את הכסף. החיים מחייבים שנזדקק לכסף. אבל אל על זה אני נלחם..לא על הכסף (ביננו מי שנלחם ללא מצוקה אמיתי לקבל כ2200 צריך בדיקה מעמיקה של פסיכיאטר ..או בדיקת מוסר עמוקה אם הוא גם עובד)..
אני לכשעצמי הייתה לי נכות של מעל 75 אחוזים וקיבלתי תוספת קצבת נכה קשה. ולאחר התקופה למרות שהמצב למעשה החמיר רפואית ובכושר עבודה.הופחתו ללא סיבה האחוזים ל43 שלא מקנים קצבה. בערר לבית דין נקבע שיש ממש בטענות שלי , הוחזר לפי החוק העלוב של ישראל לאותה ועדה .ונדחה אני שוב ( לא מפליא נכון? ) מחכה לבית דין.
אני מניח שזה יוכרע מתישהוא..
אבל לא זה העיניין ..אני לכשעצמי לא נלחם כאמור בשביל הכסף..אלא משהו אחר עמוק יותר ומהותי יותר , שנקרא ערבות הדדית ...אני בן לעם קטן ונרדף בעולם לטוב ולרע . עם שנרדף ונלחץ על ידי אוייבים חיב אחדות ותמיכה בחלשים..מי שמחפש צדק ומוסר חייב לנהוג כך בעצמו.
דבר אחר. לפני שנקעלתי למצב שבו אני לא מסוגל לפרנס את עצמי . שירתתי את המדינה. ללא תלונות ללא בקשת תמורה וללא קיטורים. פשוט כי כה צריך זה היה תורי למשמרת.
עבדתי שילמתי מיסים וגם ביטוח לאומי ולא מעט. התנדבתי במשמר אזרחי..וציפיתי בתמומותי כנראה שהמשווה הזו תעבוד לטובתי ביום צרתי. חיפשתי ערבות הדדית , הבנה פשוטה
של כל אחד , שגם לו זה יכול לקרות בבית .לו עצמו או למי ממשפחתו.
על זה אני נלחם על הערבות הזו. שהייתי מתפקד ועובד סייעתי לחברה. שאני הפכתי בעל כורחי לחסר יכולת לפרנס את עצמי, כאבי הוא שהמוסד הזה שנקרא ביטוח לאומי נטש אותי...בשם החברה..והחברה שותקת.
ויותר מזה על השקט הנפשי שלי..היום מה אני? נכה אני לא מוכר..מוגבל בלשכת עבודה כן..איך אני מסביר לעצמי מה אני? מה אני אומר לבת זוג פוטנציאלית? וכן יש כאלה שיקבלו נכה..אבל שאתה מוגבל והן לא רופאות מוסמכות תמיד תהיה התהייה אם אני צודק אן המוסד לביטוח לאומי בכל זאת צודק..ו
ובכלל זה די מתסכל להיות בחוסר ודאות וביטחון כלכלי ונפשי כי גם ככה קשה ומאוד קשה לקבל ולחיות עם המגבלות והכאבים ..בטח ובטח שאתה נאלץ להסביר אותם שוב ושוב ושוב ושוב...
אני קורא ואני שומע אנשים במצבי במקרים כאלה ואחרים ואף באתרי חדשות שפשוט יש הוראות מלמעלה להקשות ולטרטר..לחסוך כסף למדינה ..פשוט כך. ויש עוד טענה עלובה שיש שמרמים
ובכן ידידי בדקו אותי יש גוגל לכולם..אני טוען שהמוסד לביטוח לאומי בעצמו אומר שיש 4 אחוזים של רמאים..זה אומר 96 אחוז יש להם חוסר תפקוד של ממש...האם בגלל זה להקשות את החיים לכלל הטוענים ? סיבה הזויה שמכסה על האמת הפשוטה שטענתי קודם.
איפה הערבות ההדדית? איפה עם אחד בלב אחד? איפה הערכים של העם הזה שאמור להיות אור לגויים?
ויש פתרונות..לא אלה של לבנת פורן..שתובעת לעצמה רווח נאה על חשבון נחשלים ונדכאים היא תבוא על עונשה כבר מידי שמיים בעז"ה בקרוב.
מומחים קובעים שיש להוציא את הועדות הרפואיות מידי המוסד לביטוח לאומי לועדות ציבוריות. לתקן ולעדכן את ספר הכללים של קביעת נכות . לתת לבית המשפט כלים לעשות ועדת על בקביעתו.
אלה הדברים שישפרו את המצב ויעשו יותר צדק (כולי תקווה) לאלה שאיבדו כושר עבודה.
לא אמרתי מילה על גובה השכר..אתם תאמרו ..אם כ2200 ש"ח מכובד לתת לנכה....( תזכרו נא שאין חוק עדיין שמחיב להעסיק נכים במקומות , אפילו שהחוק מתיר עבודה עד שכר מסויים ..עוד כישלון מוסרי ערכי של העם)
אני רק רוצה שיממשו את הערבות ההדדית הזו . להיות שוב עם יציבות כלכלית , עם ידיעה שהעם איתי ואני חלק מהעם גם שאני נכה פיזית . אני רוצה לחוש שאני חלק מעם מוסרי ערכי
מעם של אור לגויים ..עם שיודע שחוזק השרשרת תלויה בחלשה שבחוליות ועושה לחזק..איך אני אמור להתערות מחדש בחברה אם אני חש שהחברה שותקת שאני מקופח? ..
וגם מעשית ..שעתה אני חי על הבטחת הכנסה של 1590 ש"ח נטו ..איך אני יכול להשתלב בעולם שרובו רץ אחרי הקניות והאייפונים והבגדים שבאופנה וכהנא וכהנא..אם פעם הייתי הולך עם חבר למשל למשחקי כדורגל...חדלתי. אם הייתי פעם ב יותא למועדון פנויים פנויות להנות קצת ואולי להכיר..חדלתי..בריכה אפילו יקר לי! סתם יום בבריכה.
מה נשאר ? קצת שכנים מבוגרים ממני לשבת איתם בספסל...מחשב ..ופה ושם אם צצה עבודה (נהיה פחות ופחות לצערי ולא בגללי כי אני טוב בעבודה..אם כי לא טכנאי מוסמך ..אלא כי אנשים חוסכים ומוצאים מישהו בחינם משפחה וכו' כי גם מצבם לא הכי הכי כלכלית..) וחברים מעט..שנראה לי קצת רוחקים כי קשה להם לראות את המצב...יש רק אחד שנשאר תמיד בכל מצב ..אבל אני רואה אותו פחות מבעבר כי יש לו אישה וילד קטן ועבודה..
ביקשתי יותר מידי?..
תודה על ההקשבה
היום יותר נכון זה היה אתמול ..עכשיו כבר ארבע בבוקר...זרק לי מישהו מה אתה נלחם על נכות? מה זה מי צריך תכסף...תמצא עבודה.
אני שומע את זה די הרבה..אנשים תופסים נכים כמססכנים שלא שפר עליהם גורלם. מצד שני את מי שבתביעת נכות ונדחה ומחכה לבית דין כ..מי שנוח לא לא לעבוד ורוצה לקבל כסף על חשבון אחרים ולשבת בבית או לעבוד שחור.ולצחוק על כולם.
אז אמרתי לו , אני לא רוצה את הכסף. החיים מחייבים שנזדקק לכסף. אבל אל על זה אני נלחם..לא על הכסף (ביננו מי שנלחם ללא מצוקה אמיתי לקבל כ2200 צריך בדיקה מעמיקה של פסיכיאטר ..או בדיקת מוסר עמוקה אם הוא גם עובד)..
אני לכשעצמי הייתה לי נכות של מעל 75 אחוזים וקיבלתי תוספת קצבת נכה קשה. ולאחר התקופה למרות שהמצב למעשה החמיר רפואית ובכושר עבודה.הופחתו ללא סיבה האחוזים ל43 שלא מקנים קצבה. בערר לבית דין נקבע שיש ממש בטענות שלי , הוחזר לפי החוק העלוב של ישראל לאותה ועדה .ונדחה אני שוב ( לא מפליא נכון? ) מחכה לבית דין.
אני מניח שזה יוכרע מתישהוא..
אבל לא זה העיניין ..אני לכשעצמי לא נלחם כאמור בשביל הכסף..אלא משהו אחר עמוק יותר ומהותי יותר , שנקרא ערבות הדדית ...אני בן לעם קטן ונרדף בעולם לטוב ולרע . עם שנרדף ונלחץ על ידי אוייבים חיב אחדות ותמיכה בחלשים..מי שמחפש צדק ומוסר חייב לנהוג כך בעצמו.
דבר אחר. לפני שנקעלתי למצב שבו אני לא מסוגל לפרנס את עצמי . שירתתי את המדינה. ללא תלונות ללא בקשת תמורה וללא קיטורים. פשוט כי כה צריך זה היה תורי למשמרת.
עבדתי שילמתי מיסים וגם ביטוח לאומי ולא מעט. התנדבתי במשמר אזרחי..וציפיתי בתמומותי כנראה שהמשווה הזו תעבוד לטובתי ביום צרתי. חיפשתי ערבות הדדית , הבנה פשוטה
של כל אחד , שגם לו זה יכול לקרות בבית .לו עצמו או למי ממשפחתו.
על זה אני נלחם על הערבות הזו. שהייתי מתפקד ועובד סייעתי לחברה. שאני הפכתי בעל כורחי לחסר יכולת לפרנס את עצמי, כאבי הוא שהמוסד הזה שנקרא ביטוח לאומי נטש אותי...בשם החברה..והחברה שותקת.
ויותר מזה על השקט הנפשי שלי..היום מה אני? נכה אני לא מוכר..מוגבל בלשכת עבודה כן..איך אני מסביר לעצמי מה אני? מה אני אומר לבת זוג פוטנציאלית? וכן יש כאלה שיקבלו נכה..אבל שאתה מוגבל והן לא רופאות מוסמכות תמיד תהיה התהייה אם אני צודק אן המוסד לביטוח לאומי בכל זאת צודק..ו
ובכלל זה די מתסכל להיות בחוסר ודאות וביטחון כלכלי ונפשי כי גם ככה קשה ומאוד קשה לקבל ולחיות עם המגבלות והכאבים ..בטח ובטח שאתה נאלץ להסביר אותם שוב ושוב ושוב ושוב...

אני קורא ואני שומע אנשים במצבי במקרים כאלה ואחרים ואף באתרי חדשות שפשוט יש הוראות מלמעלה להקשות ולטרטר..לחסוך כסף למדינה ..פשוט כך. ויש עוד טענה עלובה שיש שמרמים
ובכן ידידי בדקו אותי יש גוגל לכולם..אני טוען שהמוסד לביטוח לאומי בעצמו אומר שיש 4 אחוזים של רמאים..זה אומר 96 אחוז יש להם חוסר תפקוד של ממש...האם בגלל זה להקשות את החיים לכלל הטוענים ? סיבה הזויה שמכסה על האמת הפשוטה שטענתי קודם.
איפה הערבות ההדדית? איפה עם אחד בלב אחד? איפה הערכים של העם הזה שאמור להיות אור לגויים?
ויש פתרונות..לא אלה של לבנת פורן..שתובעת לעצמה רווח נאה על חשבון נחשלים ונדכאים היא תבוא על עונשה כבר מידי שמיים בעז"ה בקרוב.
מומחים קובעים שיש להוציא את הועדות הרפואיות מידי המוסד לביטוח לאומי לועדות ציבוריות. לתקן ולעדכן את ספר הכללים של קביעת נכות . לתת לבית המשפט כלים לעשות ועדת על בקביעתו.
אלה הדברים שישפרו את המצב ויעשו יותר צדק (כולי תקווה) לאלה שאיבדו כושר עבודה.
לא אמרתי מילה על גובה השכר..אתם תאמרו ..אם כ2200 ש"ח מכובד לתת לנכה....( תזכרו נא שאין חוק עדיין שמחיב להעסיק נכים במקומות , אפילו שהחוק מתיר עבודה עד שכר מסויים ..עוד כישלון מוסרי ערכי של העם)
אני רק רוצה שיממשו את הערבות ההדדית הזו . להיות שוב עם יציבות כלכלית , עם ידיעה שהעם איתי ואני חלק מהעם גם שאני נכה פיזית . אני רוצה לחוש שאני חלק מעם מוסרי ערכי
מעם של אור לגויים ..עם שיודע שחוזק השרשרת תלויה בחלשה שבחוליות ועושה לחזק..איך אני אמור להתערות מחדש בחברה אם אני חש שהחברה שותקת שאני מקופח? ..
וגם מעשית ..שעתה אני חי על הבטחת הכנסה של 1590 ש"ח נטו ..איך אני יכול להשתלב בעולם שרובו רץ אחרי הקניות והאייפונים והבגדים שבאופנה וכהנא וכהנא..אם פעם הייתי הולך עם חבר למשל למשחקי כדורגל...חדלתי. אם הייתי פעם ב יותא למועדון פנויים פנויות להנות קצת ואולי להכיר..חדלתי..בריכה אפילו יקר לי! סתם יום בבריכה.
מה נשאר ? קצת שכנים מבוגרים ממני לשבת איתם בספסל...מחשב ..ופה ושם אם צצה עבודה (נהיה פחות ופחות לצערי ולא בגללי כי אני טוב בעבודה..אם כי לא טכנאי מוסמך ..אלא כי אנשים חוסכים ומוצאים מישהו בחינם משפחה וכו' כי גם מצבם לא הכי הכי כלכלית..) וחברים מעט..שנראה לי קצת רוחקים כי קשה להם לראות את המצב...יש רק אחד שנשאר תמיד בכל מצב ..אבל אני רואה אותו פחות מבעבר כי יש לו אישה וילד קטן ועבודה..
ביקשתי יותר מידי?..
