על סבלנות וחוסר סבלנות

[שוב מתחילה מחדש]

על סבלנות וחוסר סבלנות

אני כל כך נהנית לקרוא את ההודעות שלכם בעקבות הפרקים ולא רק

אחד הדברים שהכי נגעו בי היה המקום בו רוצים שיקרה כבר משהו טוב. עד כמה הסבלנות שלכם בפרקים דומה לסבלנות בחיים? האם אתם מחכים לבשורות טובות בסדרה כדי להאחז בה גם בחיים?

מיכל

 

[שושן פרא]

אבל כבר קרו דברים טובים ../images/Emo141.gif

הרגע שבו טסאני לוקחת על עצמה לטפל בעמרי ובאיילת היה רגע טוב. הוא לא נמשך הרבה זמן, אבל הוא היה טוב כל עוד שהוא נמשך. לא ?

 

[ל י ל ך פ]

קשה לי עם התקופה הזו בסדרה

רוצה לראות כבר את האור, שהילד מתחיל להגיב לטיפול, שהמשפחה נרגעת, מתייצבת. התקופה הזו אחרי האבחון כל כך איומה, שכל פגישה איתה אצל אחרים מעלה אצלי את האבל. גם כשאני מדברת עם משפחות אחרי אבחון, טריות, מתחשק לי ללחוץ על הכפתור שמריץ קדימה את הסרט, כדי שהם יראו שזה לא תמיד נשאר ככה, כמו בשבועות הראשונים אחרי שהשמיים נופלים על הראש. די, ירדנו מספיק, שיתחיל להשתפר כבר.