על סובלנותה,או חוסר סובלנותה,של הדת
עצם העובדה שדת מקבלת רק דרך ישרה אחת אל האל עושה אותה בלתי סובלנית כלפי דרכים אלטרנטיביות לה. הבעייתיות האקטואלית במדינת ישראל עולה מאליה. להבהרת העניין ראוי להעיר: כל חברה, תהא ליברלית ככל שתהא, עשויה להעמיד "קו אדום" לליברליותה, והוא עצם קיומה. דהיינו: חופש הבעת הדעה וחופש המעשה לגיטימיים כל עוד הם אינם חותרים תחת עצם קיומה של אותה חברה שהעניקה לנמנים עליה את החופש. ברגע שחופש זה עבר את "הקו האדום", ברור שאותה חברה לא תהא מוכנה לשלם את עצם קיומה כמחיר הליברליות. ראוי להציג לפני התלמידים בעיה דומה: האם הם היו מתירים את חופש הדיבור והמעשה לגוף המצהיר בריש גלי על שאיפתו לחסל את מדינת ישראל? סביר להניח, כי אף הדבקים העקביים ביותר בחופש הדעה והמעשה ייסוגו מעקביותם כאשר ייתבעו לשלם את קיום המסגרת שהם חיים בה כמחירו של עקרון זה. אם נקיש ממצב זה לדת, נוכל להבין, כי אף הדת תהא מוכנה להעניק את חופש המעשה ואת חופש הבעת הדעה, כל עוד אין אלו פוגעים בעצם המסגרת הדתית. דהיינו: כל עוד המשתמשים בהם מצויים בתוך המסגרת ומקבלים את החיובים הדתיים כמוטלים עליהם. כאשר עקרונות אלו באים לפגוע בעצם המסגרת, פוקע תוקפם מנקודת מבטם של החרדים לשלומה ולשלמותה של המסגרת. כללו של דבר: אליבא דכולי עלמא, חופש המעשה והבעת הדעה יש להם תנאי בסיסי: עצם קיום אותו גוף חברתי המעניק זכויות אלה. זו אולי אחת הסיבות לתדמיתה של הדת כבלתי סובלנית כלפי אנשים בלתי-דתיים. (ממבוא ריה"ל, - משנתו ההיסטורית של ר' יהודה הלוי )
עצם העובדה שדת מקבלת רק דרך ישרה אחת אל האל עושה אותה בלתי סובלנית כלפי דרכים אלטרנטיביות לה. הבעייתיות האקטואלית במדינת ישראל עולה מאליה. להבהרת העניין ראוי להעיר: כל חברה, תהא ליברלית ככל שתהא, עשויה להעמיד "קו אדום" לליברליותה, והוא עצם קיומה. דהיינו: חופש הבעת הדעה וחופש המעשה לגיטימיים כל עוד הם אינם חותרים תחת עצם קיומה של אותה חברה שהעניקה לנמנים עליה את החופש. ברגע שחופש זה עבר את "הקו האדום", ברור שאותה חברה לא תהא מוכנה לשלם את עצם קיומה כמחיר הליברליות. ראוי להציג לפני התלמידים בעיה דומה: האם הם היו מתירים את חופש הדיבור והמעשה לגוף המצהיר בריש גלי על שאיפתו לחסל את מדינת ישראל? סביר להניח, כי אף הדבקים העקביים ביותר בחופש הדעה והמעשה ייסוגו מעקביותם כאשר ייתבעו לשלם את קיום המסגרת שהם חיים בה כמחירו של עקרון זה. אם נקיש ממצב זה לדת, נוכל להבין, כי אף הדת תהא מוכנה להעניק את חופש המעשה ואת חופש הבעת הדעה, כל עוד אין אלו פוגעים בעצם המסגרת הדתית. דהיינו: כל עוד המשתמשים בהם מצויים בתוך המסגרת ומקבלים את החיובים הדתיים כמוטלים עליהם. כאשר עקרונות אלו באים לפגוע בעצם המסגרת, פוקע תוקפם מנקודת מבטם של החרדים לשלומה ולשלמותה של המסגרת. כללו של דבר: אליבא דכולי עלמא, חופש המעשה והבעת הדעה יש להם תנאי בסיסי: עצם קיום אותו גוף חברתי המעניק זכויות אלה. זו אולי אחת הסיבות לתדמיתה של הדת כבלתי סובלנית כלפי אנשים בלתי-דתיים. (ממבוא ריה"ל, - משנתו ההיסטורית של ר' יהודה הלוי )