hadaraviram
New member
על סובלנות, סבלנות והשקפות עולם
לאחר התלבטות רבה החלטתי לכתוב הודעה זו. עמכם הסליחה על הטון הרגשני, אבל מישהו צריך להתרגש קצת, לא? בשבועות האחרונים, פחות נעים לי להיכנס לפורום. המון היתקלויות אישיות בין אנשים, המון קטנוניות והתעקשות על הגדרות, המון יומרות של אנשים להיות ה"מומחים" לנושא מסויים, המון הגדרות כובלות, המון אמונה בצדקת הדרך, המון "רק דרכי טובה ואין בלתה". ובעיקר, המון כינויים מכוערים, ציניות, התנשאות וקצת רשעות. חבר'ה, מה זה? נו, באמת. בהרבה שרשורים קודמים שאלנו את עצמנו מה תהיה דמותה של הקהילה הפאגאנית הישראלית (אם יכול בכלל להיות דבר כזה), ומה יש לה לתרום לישראל ולפאגאניות העולמית. אם יש מצרך - נדיר בישראל של 2003 - שאנחנו יכולים לספק כדי להפוך את הקהילה, המדינה ואולי המזרח התיכון - למקום נעים יותר לחיות בו - זו סובלנות. אם יש משהו שאולי צריך לייחד פאגאניות ממערכות רוחניות אחרות, זה הגיוון האנושי הרב. והנכונות להכיר בכך שהדרך שלי, שלך, של ירחמיאל - אינה הדרך הטובה היחידה. ולכבד את בן שיחנו כאדם חושב, מרגיש ומאמין. אף אחד מאיתנו לא יודע הכל: יש כאן נשים, גברים, תלמידי תיכון, סטודנטים, הורים, אחים, אנשי מקצוע בכל מיני תחומים. לכולנו יש מה ללמוד, ולכולנו יש מה ללמד. אין כוונתי לומר שויכוחים מכל סוג הם בהכרח שליליים. חברה שאין בה קונפליקטים, דעות שונות ואי הסכמות, סופה לקפוא ולא להתפתח. אבל תנאי הכרחי לכך שהויכוחים יניבו משהו, הוא שאנשים יקשיבו זה לזה. לפורום כזה יש ערך אם הוא מקום שמעשיר אותנו כבני אדם. אם הוא רק זירת התכתשות בה איש אינו מוכן לשמוע את דברי חברו, מוטב לבלות את זמננו הפנוי בהיאבקות בבוץ. וכמה הערות על צורה וטון, ולא רק על תוכן. תקשורת באינטרנט שונה מתקשורת פנים אל פנים. באינטרנט יש מגבלות: מי שקורא את ההודעה שכתבתם, אינו רואה את פניכם, אינו שומע את הטון בו נאמרו הדברים, אינו יכול לשלוח יד מפייסת. דברים תמיד נראים יותר גרוע בדפוס מאשר בעל פה. מצד שני, יש לכם יתרון שאין במפגשים בלתי אמצעיים. יש לכם השניה וחצי בין סיום כתיבת ההודעה ועד הלחיצה על כפתור ה"שלח". כדאי להקדיש את השניה וחצי הזו ולחשוב: האם ההודעה שאשלח הופכת את הפורום הזה למקום יותר טוב, מועיל ומעניין? אם לא - אולי לא כדאי ללחוץ על הכפתור. אולי כדאי לשלוח מסר אישי, או להרים טלפון, או לדבר במפגש הפאגאני הבא (שמתם לב איך האנשים המפחידים והתוקפניים באינטרנט תמיד נראים הרבה יותר נחמדים פנים אל פנים?). אני מקווה שההודעה הזו לא תתפרש כאיזה נסיון פלצני "לחנך את הדור". אני בסך הכל מנסה להזכיר מה אנחנו אוהבים בפורום, ואיך אפשר להתקדם הלאה. יהיה לי עצוב מאוד אם ההודעה הזו תניב סדרת הודעות קטנוניות שתנתחנה כל הברה על אי הדיוקים הסמנטיים בה, או תפתח פתח להתכתשויות אישיות מכוערות נוספות. אני מכירה בערך האנושי העצום שיש לכל אחת ואחד מהמשתתפים בפורום, ומקווה לפגוש את הצדדים היפים, המעניינים והנבונים שלכם לעתים קרובות יותר.
לאחר התלבטות רבה החלטתי לכתוב הודעה זו. עמכם הסליחה על הטון הרגשני, אבל מישהו צריך להתרגש קצת, לא? בשבועות האחרונים, פחות נעים לי להיכנס לפורום. המון היתקלויות אישיות בין אנשים, המון קטנוניות והתעקשות על הגדרות, המון יומרות של אנשים להיות ה"מומחים" לנושא מסויים, המון הגדרות כובלות, המון אמונה בצדקת הדרך, המון "רק דרכי טובה ואין בלתה". ובעיקר, המון כינויים מכוערים, ציניות, התנשאות וקצת רשעות. חבר'ה, מה זה? נו, באמת. בהרבה שרשורים קודמים שאלנו את עצמנו מה תהיה דמותה של הקהילה הפאגאנית הישראלית (אם יכול בכלל להיות דבר כזה), ומה יש לה לתרום לישראל ולפאגאניות העולמית. אם יש מצרך - נדיר בישראל של 2003 - שאנחנו יכולים לספק כדי להפוך את הקהילה, המדינה ואולי המזרח התיכון - למקום נעים יותר לחיות בו - זו סובלנות. אם יש משהו שאולי צריך לייחד פאגאניות ממערכות רוחניות אחרות, זה הגיוון האנושי הרב. והנכונות להכיר בכך שהדרך שלי, שלך, של ירחמיאל - אינה הדרך הטובה היחידה. ולכבד את בן שיחנו כאדם חושב, מרגיש ומאמין. אף אחד מאיתנו לא יודע הכל: יש כאן נשים, גברים, תלמידי תיכון, סטודנטים, הורים, אחים, אנשי מקצוע בכל מיני תחומים. לכולנו יש מה ללמוד, ולכולנו יש מה ללמד. אין כוונתי לומר שויכוחים מכל סוג הם בהכרח שליליים. חברה שאין בה קונפליקטים, דעות שונות ואי הסכמות, סופה לקפוא ולא להתפתח. אבל תנאי הכרחי לכך שהויכוחים יניבו משהו, הוא שאנשים יקשיבו זה לזה. לפורום כזה יש ערך אם הוא מקום שמעשיר אותנו כבני אדם. אם הוא רק זירת התכתשות בה איש אינו מוכן לשמוע את דברי חברו, מוטב לבלות את זמננו הפנוי בהיאבקות בבוץ. וכמה הערות על צורה וטון, ולא רק על תוכן. תקשורת באינטרנט שונה מתקשורת פנים אל פנים. באינטרנט יש מגבלות: מי שקורא את ההודעה שכתבתם, אינו רואה את פניכם, אינו שומע את הטון בו נאמרו הדברים, אינו יכול לשלוח יד מפייסת. דברים תמיד נראים יותר גרוע בדפוס מאשר בעל פה. מצד שני, יש לכם יתרון שאין במפגשים בלתי אמצעיים. יש לכם השניה וחצי בין סיום כתיבת ההודעה ועד הלחיצה על כפתור ה"שלח". כדאי להקדיש את השניה וחצי הזו ולחשוב: האם ההודעה שאשלח הופכת את הפורום הזה למקום יותר טוב, מועיל ומעניין? אם לא - אולי לא כדאי ללחוץ על הכפתור. אולי כדאי לשלוח מסר אישי, או להרים טלפון, או לדבר במפגש הפאגאני הבא (שמתם לב איך האנשים המפחידים והתוקפניים באינטרנט תמיד נראים הרבה יותר נחמדים פנים אל פנים?). אני מקווה שההודעה הזו לא תתפרש כאיזה נסיון פלצני "לחנך את הדור". אני בסך הכל מנסה להזכיר מה אנחנו אוהבים בפורום, ואיך אפשר להתקדם הלאה. יהיה לי עצוב מאוד אם ההודעה הזו תניב סדרת הודעות קטנוניות שתנתחנה כל הברה על אי הדיוקים הסמנטיים בה, או תפתח פתח להתכתשויות אישיות מכוערות נוספות. אני מכירה בערך האנושי העצום שיש לכל אחת ואחד מהמשתתפים בפורום, ומקווה לפגוש את הצדדים היפים, המעניינים והנבונים שלכם לעתים קרובות יותר.
