כוכב ה שחר
New member
על סמליות ומיתוסים (2)
כשאנשים קוראים מיתוס, הרבה פעמים הם שוכחים גם להסתכל על הגורמים מסביב שהשפיעו על המיתוס. נכון, בראש ובראשונה, יש לקרוא את המיתוס כמו שהוא, להשאיר מאחור כל דיעה קדומה ופשוט להנות מהסיפור. כך מספרי הסיפורים של ימי קדם רצו שהאנשים יזכרו ויעבירו את הסיפור מדור לדור. רוב המיתוסים הם בסגנון אגדות עם - לרוב בנויים מיחידות קצרות שבסוף חוברות לכדי אפוס עצום. כל יחידה מספרת על אירוע או שניים, בנויה כשיר או כמשל. לאחר הקריאה הראשונית, באה הקריאה המעמיקה יותר - אם תרצו, קריאת המיתוס מנקודת מבט היסטורית/היסטוריוגרפית. מה התקופה בא חיו האנשים אשר פיתחו את המיתוס? מה האזור בו חיו? מה היו תקוותיהם ומה היו פחדיהם? מה הם היו זקוקים לו כדי לשרוד? לדוגמא, ניתן להסתכל על מיתוסי הבריאה המצרים - לרבים מהם מוטיב ברור - מים, גאות ושפל. המצרים היו תלויים בנילוס לקיום מאחר ושאר ארצם היא מדבר צחיח. ומיהו אויבם של האלים? המדבר. בהצצה חטופה למיתולוגיות הנורדיות - ניתן לראות שהאלים התייצבו כנגד ענקי הכפור, והאש קיבלה תפקיד מיוחד (לוקי, אל האש שלדעתי הוא אחד האלים היותר מעניינים במיתולוגיה הנורדית) - גם הורסת וגם מועילה. אלו הם רק דוגמאות קלות, נקודות למחשבה. המיתוסים ומוסר ההשכל מאחוריהם דומים בין העמים - אבל הצורה החיצונית תואמת את התקופה והסביבה של העמים השונים. מעבר לרובד הזה, קיים הרובד המוסרי. אמנם לא כל המיתוסים מעבירים מסר של קוד אתי ו/או חברתי, אך במיתוסים רבים ניתן למצוא, ולא תמיד כרמז - צריך לעשות כך, אסור לעשות כך. הדוגמאות בנושא רבות וברורות. הרובד הסמלי הוא אחד החשובים ביותר - צריך לקרוא את המיתוס מתוך נסיון להבין את הסמלים שבו, כפי שנתפסו על ידי העם לו שייך המיתוס. הרי במיתוסים המערביים, הזאב תופס תפקיד אחר (רע בד"כ) מאשר במיתוסים של האינדיאנים, הדרקונים של אנגליה הם לא הדרקונים של סין והפנתר האפריקאי מקבל סמליות אחרות מזו של היגואר האצטקי. רק ע"י הבנת הסמלים האלה ניתן להבין טוב יותר את המיתוסים. הרובד האחרון הוא הרובד שניתן לכנותו רוחני. זהו רובד אישי יותר, וכל אדם ילמד ממנו דברים באופן קצת שונה. גם תפיסת הרובד הרוחני היא לא ע"י קריאה בלבד, ולא כולם יכולים לתפוס אותו. פעמים רבות, הדברים תלויים באמונתו של האדם הקורא את המיתוס. לא אצפה מרב יהודי לקלוט את הרובד הרוחני שדרואיד יקלוט מהמיתוס הקלטי, כשם שלא אצפה מהדרואיד להבין עד תום את המסר הרוחני שבמיתוס יווני או אצטקי. תפיסת הרובד נעשית יותר באמצעות מדיטציה ו/או תפילה, טקס או טראנס מקודש. קריאה פשוטה לרוב לא תצלח לחדור את הוילונות העוטפים את המסר הרוחני של המיתוס שבאופן די פרדוקסלי הוא גלוי וחבוי כאחד. אחת ההרגשות שבחדירה אל הרובד הרוחני היא "איך לא ראיתי את זה קודם, הרי זה ברור מאליו!". פעמים רבות, בקריאה חוזרת של המיתוס, לעיתים שנים לאחר הקריאה הראשונית - המסר הרוחני משתנה. המילים נשארות אותן המילים, התובנות תמיד קיימות בפנים - רק הקורא משתנה, הם רוחנית והן מנטלית והוא מוכן לקלוט את המסרים החדשים לכאורה. זו אחת הסיבות מדוע המיתוסים לא מתו ונשכחו. כל דור ודור המסר שלהם קיים ונתפס בצורה אחרת ע"י הקוראים אותו. שלכם אילן
כשאנשים קוראים מיתוס, הרבה פעמים הם שוכחים גם להסתכל על הגורמים מסביב שהשפיעו על המיתוס. נכון, בראש ובראשונה, יש לקרוא את המיתוס כמו שהוא, להשאיר מאחור כל דיעה קדומה ופשוט להנות מהסיפור. כך מספרי הסיפורים של ימי קדם רצו שהאנשים יזכרו ויעבירו את הסיפור מדור לדור. רוב המיתוסים הם בסגנון אגדות עם - לרוב בנויים מיחידות קצרות שבסוף חוברות לכדי אפוס עצום. כל יחידה מספרת על אירוע או שניים, בנויה כשיר או כמשל. לאחר הקריאה הראשונית, באה הקריאה המעמיקה יותר - אם תרצו, קריאת המיתוס מנקודת מבט היסטורית/היסטוריוגרפית. מה התקופה בא חיו האנשים אשר פיתחו את המיתוס? מה האזור בו חיו? מה היו תקוותיהם ומה היו פחדיהם? מה הם היו זקוקים לו כדי לשרוד? לדוגמא, ניתן להסתכל על מיתוסי הבריאה המצרים - לרבים מהם מוטיב ברור - מים, גאות ושפל. המצרים היו תלויים בנילוס לקיום מאחר ושאר ארצם היא מדבר צחיח. ומיהו אויבם של האלים? המדבר. בהצצה חטופה למיתולוגיות הנורדיות - ניתן לראות שהאלים התייצבו כנגד ענקי הכפור, והאש קיבלה תפקיד מיוחד (לוקי, אל האש שלדעתי הוא אחד האלים היותר מעניינים במיתולוגיה הנורדית) - גם הורסת וגם מועילה. אלו הם רק דוגמאות קלות, נקודות למחשבה. המיתוסים ומוסר ההשכל מאחוריהם דומים בין העמים - אבל הצורה החיצונית תואמת את התקופה והסביבה של העמים השונים. מעבר לרובד הזה, קיים הרובד המוסרי. אמנם לא כל המיתוסים מעבירים מסר של קוד אתי ו/או חברתי, אך במיתוסים רבים ניתן למצוא, ולא תמיד כרמז - צריך לעשות כך, אסור לעשות כך. הדוגמאות בנושא רבות וברורות. הרובד הסמלי הוא אחד החשובים ביותר - צריך לקרוא את המיתוס מתוך נסיון להבין את הסמלים שבו, כפי שנתפסו על ידי העם לו שייך המיתוס. הרי במיתוסים המערביים, הזאב תופס תפקיד אחר (רע בד"כ) מאשר במיתוסים של האינדיאנים, הדרקונים של אנגליה הם לא הדרקונים של סין והפנתר האפריקאי מקבל סמליות אחרות מזו של היגואר האצטקי. רק ע"י הבנת הסמלים האלה ניתן להבין טוב יותר את המיתוסים. הרובד האחרון הוא הרובד שניתן לכנותו רוחני. זהו רובד אישי יותר, וכל אדם ילמד ממנו דברים באופן קצת שונה. גם תפיסת הרובד הרוחני היא לא ע"י קריאה בלבד, ולא כולם יכולים לתפוס אותו. פעמים רבות, הדברים תלויים באמונתו של האדם הקורא את המיתוס. לא אצפה מרב יהודי לקלוט את הרובד הרוחני שדרואיד יקלוט מהמיתוס הקלטי, כשם שלא אצפה מהדרואיד להבין עד תום את המסר הרוחני שבמיתוס יווני או אצטקי. תפיסת הרובד נעשית יותר באמצעות מדיטציה ו/או תפילה, טקס או טראנס מקודש. קריאה פשוטה לרוב לא תצלח לחדור את הוילונות העוטפים את המסר הרוחני של המיתוס שבאופן די פרדוקסלי הוא גלוי וחבוי כאחד. אחת ההרגשות שבחדירה אל הרובד הרוחני היא "איך לא ראיתי את זה קודם, הרי זה ברור מאליו!". פעמים רבות, בקריאה חוזרת של המיתוס, לעיתים שנים לאחר הקריאה הראשונית - המסר הרוחני משתנה. המילים נשארות אותן המילים, התובנות תמיד קיימות בפנים - רק הקורא משתנה, הם רוחנית והן מנטלית והוא מוכן לקלוט את המסרים החדשים לכאורה. זו אחת הסיבות מדוע המיתוסים לא מתו ונשכחו. כל דור ודור המסר שלהם קיים ונתפס בצורה אחרת ע"י הקוראים אותו. שלכם אילן