על סף ייאוש ממש קריסה
שלום לכולם זה הולך להיות ארוך אז מתנצלת מראש. כפי שאתם רואים שמי מעיין ואני נשואה פעם שנייה, יש לי שלושה ילדים שניים מהבעל הראשון ובן בן תשעה חודשים מהבעל השני. אני אישה עובדת משק בית שישה ימים בשבוע, ובעלי פועל בניין. המצב הכלכלי בבית קשה משום שיש חובות גדולים לבעלי בגין מזונות ועוד... בנוסף ברצוני לציין שאני ובעלי התחתנו כשהייתי בחודש חמישי להריון, ומיד לאחר החתונה חל שינוי מהותי ביחסו לאנשי הבית ולי בפרט, לדוגמא: כאשר היה מגיע מן העבודה היה מתקלח, אוכל ויוצא עד השעות הקטנות של הלילה.(לא בגד, בדקתי ועכבתי). וההסבר לכך היה שלא טוב לו בבית. הסיבות היו - שהילדה הגדולה שלי לא היתה פותחת מים בשירותים וזה מגעיל אותו... או הילד צופה בטלוויזיה בווליום גבוה, או שהילדים יוצאים מהחדרים אחרי שעה 10 בלילה ומפריעים לפרטיות שלנו... כמובן שאני בתגובה ביקשתי מספר פעמים להפסיק את ההתנהגות הזו או להתייחס לבקשות האלו אבל ילדיי עשו זאת כל פעם ללא הפסקה ולי זה ידוע שהסיבה לכך בגלל שהם מאד לא אוהבים אותו, וכל דרישה או בקשה שלו התייחסו אליה כקליפת השום. אבל מקור הבעייה החלה מבעלי שיצר ועדיין יוצר הרגשה מאד לא נעימה בבית לדוגמא: יש לי ילד מאד חכם שמביא ציונים מעולים במבחנים וכאשר הוא בא להראות לי הוא שואל בהומור"מי גאון של אמא" (על מבחן ארצי במתמטיקה 85 הציון). אז אני אומרת לו שהוא גאון ומנשקת אותו אז באה מיד התגובה מבעלי שציון של 85 זה לא גאון, או הילדה שלי יחסית לגילה שמנה מאד וכשהיא אוכלת הוא תמיד מעיר כאילו בשקט אבל המטרה היא להשמיע... שזה משמין והיא ממש חזירה ואוכלת הרבה. (הוא שמן בעצמו). לבעלי יש גם שני ילדים מנישואים ראשונים וכשהם מתארחים אצלנו יש המון אפליות בינם לבין ילדיי אם הם רבים בניהם הוא לא מעניש ולא מדבר או מטפל אבל אם אחד מילדיי אשם אז ישר הוא מתנפל מאיים ואפילו מציע לילדיו להשתמש באלימות. אציין שאני אישה מאד חזקה שעברה בזוגיות הראשונה אלימות במשפחה והחיים לא חייכו אליי לאחר החתונה עם הבעל השני לאור השינוי בהתנהגותו ביקשתי ממנו לעזוב את הבית והוא עזב בשמחה עד הלידה עבדתי במשק בית ופירנסתי את משפחתי בכבוד ונעזרתי בהוריי ובאנשים טובים ואגודות יום לאחר הלידה כאשר הוא קיבל sms שנולד לו ילד הוא התקשר ובא לביה"ח לראות את הילד ובכה מאד מהתרגשות ואז החל במסע תחנונים לשוב ולחיות ביחד. כמובן שהיו שיחות עם הילדים ועם המשפחה הקרובה ע"מ לדעת מה עושים עכשיו, הוא מאד ניצל את העובדה שאני אחרי לידה ואני מאד רגישה... (זאת אני אומרת היום). הבעל חזר ושבוע ימים היה איש נפלא ו"אבא" מקסים לילדיי אבל זה החזיק רק שבוע... מיד אח"כ הוא חזר לסורו, לא עוזר בבית, מתקלח אוכל ישן ויוצא לחברים. אינו מרעיף אהבה רק נותן פקודות מעיר הערות ומתאכזר בשפה בוטה כלפיי בכל ויכוח או הערה שאני מעירה. ניסינו טיפול זוגי אצל יועצת נישואים שכאשר שמעה את הסיפור ממש לא הבינה מה אני עושה איתו כיום, לאחר פגישה עימו הבינה היא שהוא מאד אוהב ומעריך אותי והחליטה לטפל בנו ב"שיטת האימגו" (שני אנשים שיושבים אחד מול השני מדברים מקשיבים חוזרים על הדברים אחד של השני ומבינים תוך כדי הטיפול מי לא מקשיב ומי לא מבין. הטיפול החזיק מעמד בדיוק שתי פגישות, אני נאלצתי לעצור את הטיפול משום שלפי ראות עיניי אין לי את הרצון להתאמץ ולטפל בזוגיות שהבסיס שלה הוא מלא כעסים, אכזבה, זלזול ובוז. הרוב בא מצידי אני פתאום רואה את עצמי הרבה מעליו בכל המובנים, אם בגידול וטיפול הילדים, או בסדרי עדיפויות של תשלומים, אירוח והתחברות עם הסביבה. הכל מאד שונה פתאום והוא הוא תמיד עם פרצוף עצוב, כעוס, רוטן, ביקורתי וזה רק בבית , אצל חברים הוא שונה לגמרי, מחייך, עוזר מטפל בילדים וניחן בשפה נינוחה ומצחיקה. לאור המצב שסיפרתי אני מנסה בכל דרך לייצב את המסגרת ולא מצליחה: הסיבות לכך: ילדיי לא אוהבים אותו אפילו שונאים. אני לא מאוהבת פה כמו בהתחלה אפילו מאד מתמקת ומתנתקת. אנשי הבית מאד מתוחים ועצבניים כשהוא נכנס הביתה וברגע שהוא מחוץ לבית הכל רגוע ומחוייך. גם אם עלתה פעם ההצעה להיפרד תמיד נשמעו מפיו איומים, שלהישאר חיה לא יהיה ליע סיכוי, ולעזוב את הבן שנולד הוא לא מוכן למרות שיש אפשרות להסדרי ראייה. אני יודעת שאני יכולה לגשת ולהתלונן על איומים אבל אינני רוצה להגיע שוב למסכת מכוערת של גירושים. אודה לכם על התייחסותכם.
שלום לכולם זה הולך להיות ארוך אז מתנצלת מראש. כפי שאתם רואים שמי מעיין ואני נשואה פעם שנייה, יש לי שלושה ילדים שניים מהבעל הראשון ובן בן תשעה חודשים מהבעל השני. אני אישה עובדת משק בית שישה ימים בשבוע, ובעלי פועל בניין. המצב הכלכלי בבית קשה משום שיש חובות גדולים לבעלי בגין מזונות ועוד... בנוסף ברצוני לציין שאני ובעלי התחתנו כשהייתי בחודש חמישי להריון, ומיד לאחר החתונה חל שינוי מהותי ביחסו לאנשי הבית ולי בפרט, לדוגמא: כאשר היה מגיע מן העבודה היה מתקלח, אוכל ויוצא עד השעות הקטנות של הלילה.(לא בגד, בדקתי ועכבתי). וההסבר לכך היה שלא טוב לו בבית. הסיבות היו - שהילדה הגדולה שלי לא היתה פותחת מים בשירותים וזה מגעיל אותו... או הילד צופה בטלוויזיה בווליום גבוה, או שהילדים יוצאים מהחדרים אחרי שעה 10 בלילה ומפריעים לפרטיות שלנו... כמובן שאני בתגובה ביקשתי מספר פעמים להפסיק את ההתנהגות הזו או להתייחס לבקשות האלו אבל ילדיי עשו זאת כל פעם ללא הפסקה ולי זה ידוע שהסיבה לכך בגלל שהם מאד לא אוהבים אותו, וכל דרישה או בקשה שלו התייחסו אליה כקליפת השום. אבל מקור הבעייה החלה מבעלי שיצר ועדיין יוצר הרגשה מאד לא נעימה בבית לדוגמא: יש לי ילד מאד חכם שמביא ציונים מעולים במבחנים וכאשר הוא בא להראות לי הוא שואל בהומור"מי גאון של אמא" (על מבחן ארצי במתמטיקה 85 הציון). אז אני אומרת לו שהוא גאון ומנשקת אותו אז באה מיד התגובה מבעלי שציון של 85 זה לא גאון, או הילדה שלי יחסית לגילה שמנה מאד וכשהיא אוכלת הוא תמיד מעיר כאילו בשקט אבל המטרה היא להשמיע... שזה משמין והיא ממש חזירה ואוכלת הרבה. (הוא שמן בעצמו). לבעלי יש גם שני ילדים מנישואים ראשונים וכשהם מתארחים אצלנו יש המון אפליות בינם לבין ילדיי אם הם רבים בניהם הוא לא מעניש ולא מדבר או מטפל אבל אם אחד מילדיי אשם אז ישר הוא מתנפל מאיים ואפילו מציע לילדיו להשתמש באלימות. אציין שאני אישה מאד חזקה שעברה בזוגיות הראשונה אלימות במשפחה והחיים לא חייכו אליי לאחר החתונה עם הבעל השני לאור השינוי בהתנהגותו ביקשתי ממנו לעזוב את הבית והוא עזב בשמחה עד הלידה עבדתי במשק בית ופירנסתי את משפחתי בכבוד ונעזרתי בהוריי ובאנשים טובים ואגודות יום לאחר הלידה כאשר הוא קיבל sms שנולד לו ילד הוא התקשר ובא לביה"ח לראות את הילד ובכה מאד מהתרגשות ואז החל במסע תחנונים לשוב ולחיות ביחד. כמובן שהיו שיחות עם הילדים ועם המשפחה הקרובה ע"מ לדעת מה עושים עכשיו, הוא מאד ניצל את העובדה שאני אחרי לידה ואני מאד רגישה... (זאת אני אומרת היום). הבעל חזר ושבוע ימים היה איש נפלא ו"אבא" מקסים לילדיי אבל זה החזיק רק שבוע... מיד אח"כ הוא חזר לסורו, לא עוזר בבית, מתקלח אוכל ישן ויוצא לחברים. אינו מרעיף אהבה רק נותן פקודות מעיר הערות ומתאכזר בשפה בוטה כלפיי בכל ויכוח או הערה שאני מעירה. ניסינו טיפול זוגי אצל יועצת נישואים שכאשר שמעה את הסיפור ממש לא הבינה מה אני עושה איתו כיום, לאחר פגישה עימו הבינה היא שהוא מאד אוהב ומעריך אותי והחליטה לטפל בנו ב"שיטת האימגו" (שני אנשים שיושבים אחד מול השני מדברים מקשיבים חוזרים על הדברים אחד של השני ומבינים תוך כדי הטיפול מי לא מקשיב ומי לא מבין. הטיפול החזיק מעמד בדיוק שתי פגישות, אני נאלצתי לעצור את הטיפול משום שלפי ראות עיניי אין לי את הרצון להתאמץ ולטפל בזוגיות שהבסיס שלה הוא מלא כעסים, אכזבה, זלזול ובוז. הרוב בא מצידי אני פתאום רואה את עצמי הרבה מעליו בכל המובנים, אם בגידול וטיפול הילדים, או בסדרי עדיפויות של תשלומים, אירוח והתחברות עם הסביבה. הכל מאד שונה פתאום והוא הוא תמיד עם פרצוף עצוב, כעוס, רוטן, ביקורתי וזה רק בבית , אצל חברים הוא שונה לגמרי, מחייך, עוזר מטפל בילדים וניחן בשפה נינוחה ומצחיקה. לאור המצב שסיפרתי אני מנסה בכל דרך לייצב את המסגרת ולא מצליחה: הסיבות לכך: ילדיי לא אוהבים אותו אפילו שונאים. אני לא מאוהבת פה כמו בהתחלה אפילו מאד מתמקת ומתנתקת. אנשי הבית מאד מתוחים ועצבניים כשהוא נכנס הביתה וברגע שהוא מחוץ לבית הכל רגוע ומחוייך. גם אם עלתה פעם ההצעה להיפרד תמיד נשמעו מפיו איומים, שלהישאר חיה לא יהיה ליע סיכוי, ולעזוב את הבן שנולד הוא לא מוכן למרות שיש אפשרות להסדרי ראייה. אני יודעת שאני יכולה לגשת ולהתלונן על איומים אבל אינני רוצה להגיע שוב למסכת מכוערת של גירושים. אודה לכם על התייחסותכם.