על סף ייאוש

[zimes]

הניתוק הזמני מהווה חלק חשוב?

חלק חשוב ממה? באיזה גיל? אם אתה מדבר על תינוק קטן - אני ממש לא מסכימה. ושוב - מזל שאני מגדלת את ילדי, ואתה את ילדיך

 

[אמא של עידו]

לאה את כל כך צודקת!!! ../images/Emo45.gif

כתבת מילה במילה את מה שאני חושבת על מה שנועם ואחרים שמאמינים בבכי או שיטת 5 הדקות אומרים. אני מאמינה שתינוק שיקבל את מבוקשו בגיל זה יגדל להיות עם בטחון עצמי ובטחון בהוריו שיספקו לו את מה שיצטרך. הוא קורא לך בלילה כי הוא רוצה להיות איתך ולהשלים את השעות שהוא בלעדיך, או שהוא רעב, או שהוא צמא, אולי הוא לא רוצה להיות לבד בלי הנוכחות והריח שלך - בשבילו את כל עולמו. אנחנו חיברנו את המיטה של עידו לשלנו (הורדנו לה את הצד שעולה ויורד) וככה שהוא במיטה שלו, אני לידו צמוד במיטה שלנו ובעלי כמובן לידי. ככה הוא עדיין מכיר ולומד את המיטה שלו, עדיין ישן לידי כך שהוא ישן טוב, אני מניקה אותו בלילה בשכיבה ככה שאני לא צריכה אפילו לצאת מהמיטה ולרוב גם זה לא מספיק לו אז אני לוקחת אותו באיזה שהוא שלב בינינו והוא ישן קרוב קרוב קרוב אלי (לפעמים זה מזכיר לי את גור הקנגורו כי הוא ממש בטן אל בטן אלי, נושם אותי כמו שאומרים...). אישית אני לא מסוגלת לתת לו לבכות כי אני יודעת שהוא ידע שאני שם ואני לא לוקחת אותו ומחבקת אותו כשהוא זקוק לי ואני לא אוכל לשאת את המחשבה הזאת (זה נשמע קצת רגשני מדי נכון? אבל ככה אני באמת מרגישה) בהצלחה עם מה שתבחרי

 

[רותי ע]

מסכימה עם לאה אבל מאמינה גם

בהקניית הרגלי שינה. אף פעם הוא לא בכה בלי שניגשנו אליו ! גם היום כשהוא בן כמעט שנתיים וחצי. הוא יודע ויש לו את הביטחון שאמא ואבא תמיד בסביבה ותמיד לצידו. מצד שני הרגלנו אותו שבלילה אין אוכל, אין לקום ואין לשחק. והוא בכה כשהרגלנו אותו. וזה לקח ערב אחד/שניים וזהו. וגם כשהוא בכה היינו לצידו. דיברנו/ליטפנו/הרגענו/נישקנו. אני מאוד מאמינה בשילוב הזה. ויש לנו לילות שקטים. הרבה לילות. רוב הלילות. ויש לילות שהוא מתעורר הרבה כי הוא מרגיש לא טוב, או חלומות, או צורך פתאומי להרגיש אותנו. ואז אנחנו לידו. עד שהוא נרגע וחוזר לישון.

 

[לאה_מ]

אני אספר משהו על הרגלי שינה

והקנייתם (להורים?

). כשעומר היה תינוק הוא היה נרדם מדי ערב על הציצי. אז הייתי אמא צעירה ולא מנוסה והיו לי כל מיני דעות חותכות על מה "טוב" ומה "לא טוב" ועל מה "צריך" ו"לא צריך" לעשות. בשלב מסויים, כשעומר היה בן 10 חודשים בערך, הוא הפסיק להרדם בזמן ההנקה בערב. מצאנו את עצמנו עם תינוק שכבר לא נרדם בהנקה, אבל לא יודע להעסיק את עצמו. מכיוון שלינה משותפת היתה אז אחד הדברים ש"לא צריך" לעשות כי זה "פוגע בחינוך" של הילד, עברנו תקופה לא קלה של "הקניית הרגלי שינה", שבעצם היתה - לדעתי בדיעבד, אז לא חשבתי כך - סדנה להורים בהתמודדות עם התסכול שבהתנגשות בין מה שמרגיש לך נכון לבין מה שאת חושבת שנכון כי כך אמרו לך שכדאי לעשות. בסופו של דבר עומר למד לישון לבד, וגם היום, כשהוא בן 8.5, הוא ישן לבד. שירה היתה תינוקת ישנונית. היא אף פעם לא היתה צריכה שיעזרו לה להרדם - זה היה דבר שהיא עשתה באופן מושלם מהיום שהבאנו אותה הביתה. מהיום הראשון היא ישנה כל לילה מ-22 עד 9 בבוקר רצוף, בתוספת מספר לא מבוטל של שעות שינה במשך היום. בתחום הזה, לפחות, לא נדרשתי להתמודד עם דילמות מיוחדות. גם היום, בגיל 5, שירה ישנה לבד, נרדמת בלי בעיות. אבל אם היא מתעוררת בלילה מחלום רע, היא תמיד מוזמנת לבוא למיטה שלנו. זה קורה לעתים מאד נדירות, ולעתים עוד יותר נדירות היא נשארת איתנו עד הבוקר - בדרך כלל מהר מאד נעשה לה צפוף מדי והיא חוזרת למיטה שלה בכוחות עצמה. אורי בן שנה (ושלושה שבועות). הוא ישן איתנו מאז שנולד. זה מרגיש נכון לו ולנו. הוא מסרב לישון במיטה שלו (גם במשך היום), ולפעמים מתעורר מהשינה כשאנחנו לא במיטה וקורא לי בבכי. הוא ילד נפלא - רגוע, חייכן, פתוח, חברותי, עצמאי, מעסיק את עצמו וקורן בטחון עצמי. ההימור שלי הוא, שההנאה שלו מהשינה המשותפת לא תאריך ימים. להערכתי, במהלך המחצית השניה של השנה הקרובה, הוא יבקש בעצמו ללכת לישון בחדר הילדים. בינתיים, אני מנצלת כל רגע...

 

[רותי ע]

אני חושבת שהמוטו של שתינו..

העיקר שכולם יהיו מרוצים ומאושרים. מכיון שלינה משפחתית לא התאימה לנו פעלנו כדי שיהיה לנו טוב ונעים. היום אני מתה לפעמים שיישן איתנו, בשביל החוויה והוא לא רוצה

הפעמים הבודדות שישנתי איתו היו בטיולים (ואז לא ישנתי הרבה).

 

[נ ו ע ם]

ואילו אני...

לא מסכים איתכן... נועם.

 

[nonana]

הסיפור שלך כל כך מזכיר את שלי../images/Emo3.gif

בקיצור לא אאריך דברים. הילדים שלי אוהבים לישון אתנו- נעים ובטוח יותר. בהתחלה ניסיתי את כל השיטות. אצלי משום מה כולם, מגיל חודש וחצי עד שנתיים ,ישנו במיטתם כל הלילה. מגיל שנתיים נוצר המהפך, ואנחנו בשלנו רוצים את המיטה לעצמנו. כל השיטות לא עזרו. אז בסופו של דבר הגענו להסכם שהם נרדמים אצלנו ואח"כ אנחנו מעבירים אותם למיטתם. כמעט תמיד באמצע הלילה הם חוזרים אלינו, נעה בטוח ונדב לרוב, נעמה לקראת הבוקר. למדנו לקבל את זה ואפילו לצחוק על זה ולהינות- אנחנו קוראים למיטה- מיטת פלאים. הכי חשוב- שלמדנו הוא- פשוט לזרום עם זה ולדעת שאם הם מצטרפים זה בגלל שהם זקוקים לנו.

תזרמי איתו ותראי מה את יכולה להפיק מזה ומה באמת הוא רוצה. בהצלחה