על ספר איוב

[חיים פרידמן1]

על ספר איוב

 

[אשר אטדגי]

שבוע טוב.. מסקנתך קבילה, אך איני מבין כיצד הגעת אליה

מסקנתך קבילה, אך איני מבין כיצד הגעת אליה, לפי תוכן דבריך.

כתבת: "איוב רואה בפקפוק האדם בצדקתו עצמו את הכפירה באל. את זה שהאל תובע מהאדם תביעה שבהגדרה האדם לא יכול לעמוד בה וכך כל אחד הוא רשע באופן אוטומטי רואה איוב ככפירה בתביעתו של אלוהים" - מאין לקחת את זה? או יותר נכון, כיצד הגעת ממסקנה זו, שאינני יודע עדיין מה התכוונת לומר בה, את ההכרעה אליה הגיע איוב לדבריך לאחר מכן.

אם תרצה, לפני שאומר את דעתי בעניין זה, להסביר לי יותר למה התכוונת, שלא אכשל בהבנתך, כי אפשר שלא הבנתי בדיוק למה אתה מתכוון (על אף, שבקריאה ראשונית, זזה נראה ברור למדיי).

 

[חיים פרידמן1]

מתוך דברי איוב לרעיו המצוטטים במאמר

 

[אשר אטדגי]

ומתוך ציטוטים אלו הסקת שאיוב חושב כי ספקותיו של האדם

הן כפירה, ולא עוד, אלא שבסיום הוא מבין שאכן הבטחון בהכרעתו, כלומר חוסר הספקות שלו, הן עבודת האל וחוסר הכפירה בו?

 

[חיים פרידמן1]

כשהוא אומר "אם בסתר פנים תשאון" הוא למעשה אומר להם שהם לא

באמת מאמינים

 

[אשר אטדגי]

אם זה איוב - הרי שהוא המאמין בסוג האמונה הרדודה ביותר

האמונה שלא בכל עת אדם נדרש להכריע בין ספקתיו ולעבוד את אלוהים, האמונה שלא בכל בוקר יתגבר כארי, אדם שהוא i-אדם, שכאשר הכריע משהו, שוב אינו מתחבט ושואל עד עולם - זוהי אמונה, אבל רדודה ביותר.

 

[חיים פרידמן1]

ברור. המאמין העמוק הוא רק המשומד

אצלי כתוב "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה לעולם".
מורנו אומר על ספר קהלת שהדבר הוודאי שם הוא מעמדו של אדם בפני אלוהים.

 

[אשר אטדגי]

והוא אף הדגיש ..

ואין היה צריך להדגישו, שהמפורסמות אף אינן צריכות הדגשה, כי שו"ע פותח במימרה התנאית "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו.." - ואיוב לשיטתך הוא מסוג האנשים שאחר שהכריעו בעד אמונתם, אינם מתגברים עוד לעולם, ומה לי מצווה, ומה לי עבירה, ואלו ימים אשר אין לי בהם חפץ..

ודומני שעל אף שעדיין מיקרי אמונה שיטתך זו באיוב, תורה זו למה לי?

 

[חיים פרידמן1]

ההתגברות היא נגד הרצונות הטבעיים

לא מול הכרעות אחרות. ימים אשר אין בהם חפץ אלה ימים שאין בהם מינים להיאבק בהם.