על פחד ואהבה-הירהורים בשחרית של חג|
לאחרונה יצא לאור ספר הנקרא"הביוגרפיה של ה",ובו מבקש המחבר לשרטט מעין פרופיל פסיכולוגי של ריבון העולמים עפי הכתוב בספר הספרים.מסקנתו כי האל מפגין ערב רב של רגשות:אהבה,קנאה,צער,חרטה...אך בשום מקום אין האל מפגין-פחד,זה נותר לנו,בני האנוש ובעלי החיים. בכלל,תמיד תהיתי על הציווי:"ואהבת את ה אלוהיך...",איך אפשר לצוות על רגש להיווצר? ובנוסף לאהבה חייב אדם גם ביראת הטמיר והנעלם,ושוב אני פוסע בדרך חתחתים:איך משלבים בין אינטימיות(אהבה) לשליטה(פחד)? יסלח לי האל ,אבל אני סבור שבמקום שיש בו אהבה,אין מקום ולוא שמץ של בטל בשישים לפחד. רק ביננו,לא פעם שמעתי את האמירות העוקצניות:"אתה אבא טוב מידי! אתה בעל רך מידי אתה.....אתה....וכו,פשוט כך,כיוון שאיני יודע מהי "הדרך הנכונה" אני מעדיף להיות מואשם באהבת יתר מאשר בהפחדת יתר. דיברנו על האל ועל פחד,אין כמו אירוע העקדה להמחיש את הדברים,שערו בנפשכם את יצחק הצעיר עקוד על מזבח אבנים בהר המוריה,ואביו הקשיש מנופף מול עיניו הדהומות סכין חדת להב. לנושא זה נדרשו דרשנים ,פרשנים מלומדים ומיסטיקנים,וגם אמנים מהם בחרתי במשורר חיים גורי ובשירו"ירושה": האיל בא אחרון ולא ידע אברהם כי הוא משיב לשאלת הילד,ראשית אונו בעת היום ערב. נשא ראשו השב. בראותו כי לא חלם חלום והמלאך ניצב-נשרה המאכלת מידו. הילד שהותר מאסוריו ראה את גב אביו. יצחק,כמסופר,לא הועלה קורבן. הוא חי ימים רבים,ראה בטוב עד אור עיניו כהה. אבל את השעה ההיא הוא הוריש לצאצאיו הם נולדים ומאכלת בליבם. ***************************** לכווווולכם חג שמח מלב העורג לאהבתכם ,החפה מכל פחד! ביליטיס
