על פסיכולוגים וחיות אחרות...

[דולצינאה]

על פסיכולוגים וחיות אחרות...

פסיכולוגים אומרים כל מיני דברים, וגם לי יש כמה דברים להגיד על פסיכולוגים... ללכת לפסיכולוג זה מאוד אופנתי כרגע. כל מפורסתם שני שמתראיין ברדיו/ עיתון/ טלוויזיה אומר ש``הפסיכולוג שלי שינה את חיי``... או ש``בזכות הפסיכולוג שלי אני יכול להגיד שאני כמעט-מאושר`` (וזה היה ציטוט מדוייק)... ואתם יודעים מה, יכול להיות שהם צודקים... אני אישית האמנתי שזה די בולשיט עד שקראתי את ``אישה יקרה`` של יהונתן גפן, שבכלל יש לי הערכה עצומה כלפיו, וכן, גם הוא אמר שחלק מהעובדה שהוא בריא נפשית היא ההליכה לפסיכולוג... אם פסיכולוג יכול לעזור לנו להגיע לעולם הפנימי שלנו (ותגידו שזה קיטש, אבל זה אחד הדברים הכי משמעותיים בחיים), אולי זה שווה את זה. אני בדרך למצוא את המקום שלי בעולם, כרגע ללא עזרה חיצונית... מקווה שתמצאו את שלכם, אם בא לכם, תגיבו. דולצי.

 

[מנלטארמה]

חברים של ההורים שלי

ועוד רבים אחרים שמידי פעם כתוב עליהם בעיתון נפלו קורבן לסחיטה של הפסיכולוגים (כמובן שלא מדובר על כל הפסיכולוגים אז אל תתחילו להגיד ``לא כולם``) רוב האנשים שיש להם בעיה כגון דיכאון, חרדה, עצבנות, דאגות או ילד מופרע לא יודעים על התרופות הנפוצות שמטפלות בבעיות האלה בתחום הפסיכיאטריה והולכים לפסיכולוג (גם מהסיבה שפסיכולוג זה יותר איני מפסיכיאטר). הפסיכולוג (שיודע על התרופות הנ``ל) לוקח 400-500 ש``ח לפגישה, ומשאיר את אותם אנשים בטיפול אצלו (לפעמים שנים) מבלי לידע אותם על תרופות שיכולות לעזור תוך חודש. כן, תראו מה אנשים עושים בשביל כסף, גם פסיכולוגים צדקניים.

 

[נעל]

הצדקניים

לפסיכולוגים יש הקרבה עצומה. נוסף לכך שיש צורך בהרבה מאוד כשרון לדבר כדי לעזור לאנשים בדברים כל כך רגישים, אפילו אם הם נראים לחלק טפשיים או פעוטים, צריך כריזמה מיוחדת, צריך ליצור קשר טוב עם המטופל. לא מספיק רק ידע, ואפילו ניסיון לא מספיק. צריך ממש אישיות מיוחדת בשביל זה. מלבד זאת, פסיכולוגים צריכים להתמודד עם כל מה שהם שומעים בפגישות האלה, עם כל השטויות שהם צריכים לשמוע מהמטופלים שלהם. מלבד האחריות שהם מרגישים (או אמורים להרגיש) כלפי המטופל הם צריכים להמשיך לחיות מעין חיים רגילים כשכל הטירוף מתרכז סביבם. נעל

 

[פושע מחשבתי]

למה את מתכוונת?

כשאת אומרת שאת בדרך למצוא את מקומך בעולם? האם את מחכה לתחילת החיים שלך כמבוגרת? או שאת מחפשת בתוכך את הדברים שעושים אותך מאושרת כדי להוציא אותם החוצה אל העולם ולחיות איתם באושר? אם כך, אז אני חושב שכולנו בדרך למצוא את מקומינו. אני לדוגמא, מחפש כל פעם את הדברים שגורמים לי אושר. יש דברים שאני ממש אוהב לעשות אבל בסוף הם משעממים אותי ואני עוזב, ויש דברים שעזבתי ועכשיו לאחרונה חזרתי אליהם. מוזיקה לדוגמא זה דבר שאני אף פעם לא אעזוב, ומכיוון שאני מנגן אז תמיד תהיה לי באיזה מקום דלת פתוחה. בגיל שלנו הכי חשוב באמת זה לפתוח דלתות ולא לסגור. לחיות בראש פתוח, להביט לצדדים, להשקיע את מירב הזמן והמאמץ על העתיד, כי כמה שיותר דלתות פתוחות יהיו לפנינו כשנצא מהצבא, ככה נוכל לבחור איפה לחיות ובמה להשקיע את זמננו. הכי הכי חשוב זה שכמה שנשקיע עכשיו בכל מה שנראה לנו מעניין, ככה נדע יותר טוב מה עושה אותנו מאושרים, ונדע איפה לנסות להתקבל לעבודה, או במקרים יותר טובים, לבחור אצל מי לעבוד. אז צאו למסע הזה, וצאו עכשיו, לפני שזה מאוחר מדי. החיים לפנינו (אם כי הם בזבל בכל זאת). פושע.