על פרשת השבוע / הרב חיים אמסלם
פרשיות תזריע-מצורע
בפרשות השבוע שלנו, נדון בהרחבה עניין המצורע ונושא הצרעת. חז"ל דרשו את עניין מחלת הצרעת והלכותיה, ביחס לבעלי לשון הרע ומוציאי שם רע. הם למדו כי המילה 'מצורע' באה מהמילים 'מוציא שם רע'. במעשה מרים הנביאה, אחות משה ואהרן, ראינו את הקשר הישיר בין הלשון הרע שדיברה במשה לעונשה במחלת הצרעת. המכשלה הגדולה בעוון החמור מאוד של לשון הרע, הליכת רכיל, ודיבור דברי גנאי על אחרים, היא הקלות שלו, הגורמת לכך שרבים וגדולים נכשלים בו. לדבר לשון הרע או לשמוע ולהאמין ללשון הרע של אחרים, הם מסוג הדברים שאדם עושה בתדירות גבוהה מבלי להרגיש. נדמה לו שהוא לא עשה דבר, הוא אפילו לא שם לב שחטא. ובאמת, בפועל הוא לא עשה כלום, לא הרביץ, לא גנב ולא רצח. רק הוציא כמה מילים מפיו. התלמוד מציין את העובדה הידועה שכולם נכשלים בלשון הרע ומסביר ומדייק, כי לא כולם נכשלים בלשון הרע ממש, אלא אפילו באבק לשון הרע.
בעידן המודרני והתקשורתי, בו אנו חיים, העברת מידע רכילותי הפוגע בזולת, היא כמעט לחם חוק. כבר למדנו שכאשר אדם עבירה וחזר עליה שוב ושוב, היא הופכת בעיניו למותרת. כוח ההרגל הופך את האסור והפסול למותר וכשר. הצרה הגדולה היא שלצערנו "ההיתר" הזה, פשה בגדולים כקטנים וכאשר יש לנו מחלוקת עם זולתנו, כל הדרכים כשרות. נראה לנו כאילו המטרה מקדשת את האמצעים. כך, בלי חשבון, ניתן להוציא דברים על האחר, שלרוב אין להם בסיס ולהשמיץ ולהוציא שם רע ולפעמים כמעט ל"חסל" אותו ועם זאת להמשיך ולהתנהל כרגיל, כאילו לא קרה דבר. על זה כבר אמר החכם מכל אדם במשלי "אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און". באופן מוזר ותמוה, אנו רואים כיצד אנשים מקפידים מה נכנס להם לפה ומדקדקים בכשרויות המזון, כדי לא להיכשל באכילת דבר שאינו מהודר בכשרותו. אך במה שיוצא להם מהפה הם לא מקפידים, מדברים ומשמיצים בלי חשבון ובלי לחשוב פעמיים. על זה אמר דוד המלך בתהילים "ואנכי תולעת ולא איש". מסביר המדרש את משמעות הפסוק, כאשר אתם רואים תולעת ברחוב אתם נזהרים שלא לדרוך עליה, אבל אין לכם בעיה "לרצוח" בני אדם בפיכם ובדבריכם. וזה מה שמבקש דוד המלך מרודפיו, לפחות תנהגו בי כמו בתולעת.
התורה אומרת "זאת תורת המצורע", כלומר גם מי שלומד תורה עלול להיכשל חלילה באמירת לשון הרע ורכילות. "ביום טהרתו" – ביום שמגיע עיתו של כל אדם, כאשר מטהרים אותו, לאחר מאה ועשרים. אז "והובא אל הכהן" – כלומר אל הכהן הגדול, הקב"ה - השופט העליון, כדי לתת דין וחשבון על כל מעשיו ודבריו.
כאשר משה רואה שני יהודים רבים ושואל אחד מהם "למה תכה רעך" הוא עונה לו "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי". משה מיד בורח למצרים ואומר "אכן נודע הדבר". מסביר המדרש כי משה הבין למה בני ישראל לא נגאלים. הוא ראה שיש בהם לשון הרע וזה הדבר שמעכב את הגאולה. לעומת זה, מדרש במדבר רבה, מציין כי בימי אחאב הרשע ניצחו במלחמות על אף שעבדו עבודה זרה, מכיוון שלא היתה בהם לשון הרע. סוד הגאולה של עם ישראל טמון באחדותו שהיא פועל יוצא של הישמרות מלשון הרע.
לכן על כל אחד מאיתנו להשתדל ולשמור לפיו מחסום ולשקול את דבריו. כמו שאמר דוד המלך בתהילים – "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".
שבת שלום וחודש טוב!
פרשיות תזריע-מצורע
בפרשות השבוע שלנו, נדון בהרחבה עניין המצורע ונושא הצרעת. חז"ל דרשו את עניין מחלת הצרעת והלכותיה, ביחס לבעלי לשון הרע ומוציאי שם רע. הם למדו כי המילה 'מצורע' באה מהמילים 'מוציא שם רע'. במעשה מרים הנביאה, אחות משה ואהרן, ראינו את הקשר הישיר בין הלשון הרע שדיברה במשה לעונשה במחלת הצרעת. המכשלה הגדולה בעוון החמור מאוד של לשון הרע, הליכת רכיל, ודיבור דברי גנאי על אחרים, היא הקלות שלו, הגורמת לכך שרבים וגדולים נכשלים בו. לדבר לשון הרע או לשמוע ולהאמין ללשון הרע של אחרים, הם מסוג הדברים שאדם עושה בתדירות גבוהה מבלי להרגיש. נדמה לו שהוא לא עשה דבר, הוא אפילו לא שם לב שחטא. ובאמת, בפועל הוא לא עשה כלום, לא הרביץ, לא גנב ולא רצח. רק הוציא כמה מילים מפיו. התלמוד מציין את העובדה הידועה שכולם נכשלים בלשון הרע ומסביר ומדייק, כי לא כולם נכשלים בלשון הרע ממש, אלא אפילו באבק לשון הרע.
בעידן המודרני והתקשורתי, בו אנו חיים, העברת מידע רכילותי הפוגע בזולת, היא כמעט לחם חוק. כבר למדנו שכאשר אדם עבירה וחזר עליה שוב ושוב, היא הופכת בעיניו למותרת. כוח ההרגל הופך את האסור והפסול למותר וכשר. הצרה הגדולה היא שלצערנו "ההיתר" הזה, פשה בגדולים כקטנים וכאשר יש לנו מחלוקת עם זולתנו, כל הדרכים כשרות. נראה לנו כאילו המטרה מקדשת את האמצעים. כך, בלי חשבון, ניתן להוציא דברים על האחר, שלרוב אין להם בסיס ולהשמיץ ולהוציא שם רע ולפעמים כמעט ל"חסל" אותו ועם זאת להמשיך ולהתנהל כרגיל, כאילו לא קרה דבר. על זה כבר אמר החכם מכל אדם במשלי "אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און". באופן מוזר ותמוה, אנו רואים כיצד אנשים מקפידים מה נכנס להם לפה ומדקדקים בכשרויות המזון, כדי לא להיכשל באכילת דבר שאינו מהודר בכשרותו. אך במה שיוצא להם מהפה הם לא מקפידים, מדברים ומשמיצים בלי חשבון ובלי לחשוב פעמיים. על זה אמר דוד המלך בתהילים "ואנכי תולעת ולא איש". מסביר המדרש את משמעות הפסוק, כאשר אתם רואים תולעת ברחוב אתם נזהרים שלא לדרוך עליה, אבל אין לכם בעיה "לרצוח" בני אדם בפיכם ובדבריכם. וזה מה שמבקש דוד המלך מרודפיו, לפחות תנהגו בי כמו בתולעת.
התורה אומרת "זאת תורת המצורע", כלומר גם מי שלומד תורה עלול להיכשל חלילה באמירת לשון הרע ורכילות. "ביום טהרתו" – ביום שמגיע עיתו של כל אדם, כאשר מטהרים אותו, לאחר מאה ועשרים. אז "והובא אל הכהן" – כלומר אל הכהן הגדול, הקב"ה - השופט העליון, כדי לתת דין וחשבון על כל מעשיו ודבריו.
כאשר משה רואה שני יהודים רבים ושואל אחד מהם "למה תכה רעך" הוא עונה לו "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי". משה מיד בורח למצרים ואומר "אכן נודע הדבר". מסביר המדרש כי משה הבין למה בני ישראל לא נגאלים. הוא ראה שיש בהם לשון הרע וזה הדבר שמעכב את הגאולה. לעומת זה, מדרש במדבר רבה, מציין כי בימי אחאב הרשע ניצחו במלחמות על אף שעבדו עבודה זרה, מכיוון שלא היתה בהם לשון הרע. סוד הגאולה של עם ישראל טמון באחדותו שהיא פועל יוצא של הישמרות מלשון הרע.
לכן על כל אחד מאיתנו להשתדל ולשמור לפיו מחסום ולשקול את דבריו. כמו שאמר דוד המלך בתהילים – "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".
שבת שלום וחודש טוב!