על צביעות בעולם הרוחני
לצערי נוכחתי כי דווקא בעולם הרוחני עולה הצביעות לרמות הגבוהות ביותר, כתבתי מאמר בנושא. "לכעוס פירושו להעניש את עצמך על טמטום של אחרים" -האומנם? "הפוסל, במומו פוסל" –תמיד? "נפגעת אז עכשיו אתה פוגע בחזרה?" מדהים כיצד נוצרו נורמות המגנות על הפוגע מפני גמול על מעשיו. על אף עיסוקי הרב ב'רוחניות' נוצרה אצלי הסתייגות רבה מן המושג הזה, מכיוון שכמו בכל דבר שבמקורו ובלבו הוא טוב ואמיתי (כפי שאירע גם בהרבה דתות) גם כאן השתלטו המתווכים הצבועים, המתחסדים והמזויפים, עלו על הגל החדש ומצאו קרקע פורייה לשרוץ בה. כך צצו אינספור מטיפים לנתינה, אנשים החותמים את דבריהם ב 'אור ואהבה לכולם' כולל לשונאיהם, עדות לנאורותם. במאמר קודם כבר הסברתי על חוק שימור האנרגיה המנטאלית, כיצד הניסיון להתעלם מגורמי הכעס לא זו בלבד שנכשל, הוא גם אוכל מבפנים, גורם לשנאה עצמית, והכעס משנה מצב צבירה ויוצא החוצה בצביעות כאשר הוא מכוון בדרך כלל לחלשים יותר ולא בחזרה לגורם הפוגע. והרשעים? הם חוגגים, שהרי זה מגונה להשיב להם כגמולם. מי שניסה פעם 'להתעלות' ולא להתעצבן, ודאי שם לב לכך שכאשר גורם הכעס חזר על עצמו פעם אחר פעם, לבסוף פרץ כל כעסו במלוא העוצמה. מהיכן אפוא הגיע לפתע כעס בעוצמה כזו? מבפנים. שם השחית את הנפש. בספרו המעניין של ג'ון פניאל 'הסודות האבודים של אטלאנטיס', מתואר כיצד אנשים במקום להתקדם רק צוברים ידע לשם 'אגו רוחני' ואינם מיישמים אותו בעצמם. זוהי צביעות. אני אישית לא ממש מכיר במושג 'עבודה', וביכולתם של אנשים לשינוי מהותי. טרם ראיתי כזה אצל אנשים בוגרים (שינוי שלא נבע מטראומה ושינוי אמונה, יראת שמיים פתאומית וכדומה) לבסוף תמיד חוזרים לנקודת המוצא. כשל נוסף מצוי בריבוי הגישות שכל אחת מהן מתאימה למצב מסוים עבור אנשים מסוימים. כך גם לאלו המאמינים באמת ובתמים באחת הגישות, יש נטייה לחשוב שהיא נכונה לכולם, תמיד. 'מורים רוחניים' מכל המינים והסוגים נוטלים חירות לעצמם להנחות סדנאות, שמרובן עולה ריחה המבאיש של המסחריות ותאוות הבצע והאגו. ישנה דרך עתיקה, פשוטה ויעילה ברוב המקרים והיא מידה כנגד מידה, לטוב ולרע, שבה כל אחד מקבל כגמולו והפגיעה איננה עוד משתלמת. לא עוד 'עבודה עצמית' מתישה, חסרת תועלת ומזיקה. בעולם שמתנהל כך שורר שלום כיוון שאין מי שמעורר בעיות מלכתחילה. המתנגדים לדרך זו הם על כן תמיד הצבועים ויפי הנפש שרוצים להמשיך לחיות כטפילים על גב זולתם.
לצערי נוכחתי כי דווקא בעולם הרוחני עולה הצביעות לרמות הגבוהות ביותר, כתבתי מאמר בנושא. "לכעוס פירושו להעניש את עצמך על טמטום של אחרים" -האומנם? "הפוסל, במומו פוסל" –תמיד? "נפגעת אז עכשיו אתה פוגע בחזרה?" מדהים כיצד נוצרו נורמות המגנות על הפוגע מפני גמול על מעשיו. על אף עיסוקי הרב ב'רוחניות' נוצרה אצלי הסתייגות רבה מן המושג הזה, מכיוון שכמו בכל דבר שבמקורו ובלבו הוא טוב ואמיתי (כפי שאירע גם בהרבה דתות) גם כאן השתלטו המתווכים הצבועים, המתחסדים והמזויפים, עלו על הגל החדש ומצאו קרקע פורייה לשרוץ בה. כך צצו אינספור מטיפים לנתינה, אנשים החותמים את דבריהם ב 'אור ואהבה לכולם' כולל לשונאיהם, עדות לנאורותם. במאמר קודם כבר הסברתי על חוק שימור האנרגיה המנטאלית, כיצד הניסיון להתעלם מגורמי הכעס לא זו בלבד שנכשל, הוא גם אוכל מבפנים, גורם לשנאה עצמית, והכעס משנה מצב צבירה ויוצא החוצה בצביעות כאשר הוא מכוון בדרך כלל לחלשים יותר ולא בחזרה לגורם הפוגע. והרשעים? הם חוגגים, שהרי זה מגונה להשיב להם כגמולם. מי שניסה פעם 'להתעלות' ולא להתעצבן, ודאי שם לב לכך שכאשר גורם הכעס חזר על עצמו פעם אחר פעם, לבסוף פרץ כל כעסו במלוא העוצמה. מהיכן אפוא הגיע לפתע כעס בעוצמה כזו? מבפנים. שם השחית את הנפש. בספרו המעניין של ג'ון פניאל 'הסודות האבודים של אטלאנטיס', מתואר כיצד אנשים במקום להתקדם רק צוברים ידע לשם 'אגו רוחני' ואינם מיישמים אותו בעצמם. זוהי צביעות. אני אישית לא ממש מכיר במושג 'עבודה', וביכולתם של אנשים לשינוי מהותי. טרם ראיתי כזה אצל אנשים בוגרים (שינוי שלא נבע מטראומה ושינוי אמונה, יראת שמיים פתאומית וכדומה) לבסוף תמיד חוזרים לנקודת המוצא. כשל נוסף מצוי בריבוי הגישות שכל אחת מהן מתאימה למצב מסוים עבור אנשים מסוימים. כך גם לאלו המאמינים באמת ובתמים באחת הגישות, יש נטייה לחשוב שהיא נכונה לכולם, תמיד. 'מורים רוחניים' מכל המינים והסוגים נוטלים חירות לעצמם להנחות סדנאות, שמרובן עולה ריחה המבאיש של המסחריות ותאוות הבצע והאגו. ישנה דרך עתיקה, פשוטה ויעילה ברוב המקרים והיא מידה כנגד מידה, לטוב ולרע, שבה כל אחד מקבל כגמולו והפגיעה איננה עוד משתלמת. לא עוד 'עבודה עצמית' מתישה, חסרת תועלת ומזיקה. בעולם שמתנהל כך שורר שלום כיוון שאין מי שמעורר בעיות מלכתחילה. המתנגדים לדרך זו הם על כן תמיד הצבועים ויפי הנפש שרוצים להמשיך לחיות כטפילים על גב זולתם.
