על קולינריה בצוק העתים
חלקכם/ן הגדול וודאי למד להכיר אותי מנוכחותי בפורום. אמנם אינני אושיית תרבות ומסד מבוסס לכתלי הפורום, אך גם אנוכי ממש כמותכם/ן חובב גדול של הדולצ´ה ויטה ובין חטאיי הרבים והמגוונים מושל לו אף חטא ה"גרגרנות".הגרגרנות המעודנת יש לומר.מן ביטוי אוקסימורוני,אני יודע,ובכל זאת. ולסיבת כתיבתי זו- כפי שאתם/ן וודאי יודעים/ת, המצב בארץ באמת בכי רע. אנשים מגיעים לפת רעב ולא עלינו נוברים ברקבובית פחי האשפה ותרים אחר שיירי המזון להאכלת ילדיהם הרעבים.המצב קשה מנשוא ורק הולך ומחמיר.אותי הוא מאד מעציב ומכאיב בנפשי פנימה. בצד למצב הרע וללא משים,מתנהל לו הפורום החביב שלנו.שמחתי לגלות את הפורום ועמו את שמחת החיים של האנשים השותפים לו ולדינמיקה הפעלתנית שבו, והחלטתי להצטרף לשורותיו. אך לא יכולתי שלא לחשוב עם עצמי ולתהות באשר לאותם האנשים שאת פת לחמם בקושי משיגים בזמן שבין דפי הפורום אנשים מתענגים בארוחות שחיתות להתפאר תוך השתלהבות תיאורית קריאטיבית במיוחד וגירוי החשק לכלל באי הפורום. חשבתי על אותו אדם קשה יום שמפאת השיעמום נכנס לפורום,סתם כדי להציץ, ונחשף לחברה בתוך חברה שחיה לפי קודי התנהגות שונים לחלוטין ממה שהוא מכיר וכאב לי. חשבתי על אותן ארוחות וחוויות קולינאריות עתירות כסף שיכולות היו לכלכל במשך שבועות את אותם האנשים הרעבים. שלא תבינו לא נכון, אני חלילה לא מבקר כאן אף אחד/ת מכם/ן.הרי גם אני בין דרי הפורום.אני פשוט לא יכול שלא לחשוב כי קיומו של הפורום בימים קשים אלו ממש הוא בבחינת חוסר טקט מסויים. נכון,יבואו הציניקנים ויאמרו כי דווקא בימים קשים אלו שומה עלינו לברוח מן המציאות הקשה ולפרוח למחוזות רחוקים בהם עדנת החך תשכיח מכאובנו אך בכל זאת. חומר למחשבה. מקווה להתייחסותכם הכנה והאמיתית ואגב, זה בהחלט לא טקסט פוליטי כי אם מרחשיי לבי. תודה ושבת שלום.
חלקכם/ן הגדול וודאי למד להכיר אותי מנוכחותי בפורום. אמנם אינני אושיית תרבות ומסד מבוסס לכתלי הפורום, אך גם אנוכי ממש כמותכם/ן חובב גדול של הדולצ´ה ויטה ובין חטאיי הרבים והמגוונים מושל לו אף חטא ה"גרגרנות".הגרגרנות המעודנת יש לומר.מן ביטוי אוקסימורוני,אני יודע,ובכל זאת. ולסיבת כתיבתי זו- כפי שאתם/ן וודאי יודעים/ת, המצב בארץ באמת בכי רע. אנשים מגיעים לפת רעב ולא עלינו נוברים ברקבובית פחי האשפה ותרים אחר שיירי המזון להאכלת ילדיהם הרעבים.המצב קשה מנשוא ורק הולך ומחמיר.אותי הוא מאד מעציב ומכאיב בנפשי פנימה. בצד למצב הרע וללא משים,מתנהל לו הפורום החביב שלנו.שמחתי לגלות את הפורום ועמו את שמחת החיים של האנשים השותפים לו ולדינמיקה הפעלתנית שבו, והחלטתי להצטרף לשורותיו. אך לא יכולתי שלא לחשוב עם עצמי ולתהות באשר לאותם האנשים שאת פת לחמם בקושי משיגים בזמן שבין דפי הפורום אנשים מתענגים בארוחות שחיתות להתפאר תוך השתלהבות תיאורית קריאטיבית במיוחד וגירוי החשק לכלל באי הפורום. חשבתי על אותו אדם קשה יום שמפאת השיעמום נכנס לפורום,סתם כדי להציץ, ונחשף לחברה בתוך חברה שחיה לפי קודי התנהגות שונים לחלוטין ממה שהוא מכיר וכאב לי. חשבתי על אותן ארוחות וחוויות קולינאריות עתירות כסף שיכולות היו לכלכל במשך שבועות את אותם האנשים הרעבים. שלא תבינו לא נכון, אני חלילה לא מבקר כאן אף אחד/ת מכם/ן.הרי גם אני בין דרי הפורום.אני פשוט לא יכול שלא לחשוב כי קיומו של הפורום בימים קשים אלו ממש הוא בבחינת חוסר טקט מסויים. נכון,יבואו הציניקנים ויאמרו כי דווקא בימים קשים אלו שומה עלינו לברוח מן המציאות הקשה ולפרוח למחוזות רחוקים בהם עדנת החך תשכיח מכאובנו אך בכל זאת. חומר למחשבה. מקווה להתייחסותכם הכנה והאמיתית ואגב, זה בהחלט לא טקסט פוליטי כי אם מרחשיי לבי. תודה ושבת שלום.
