על קריירה מוצלחת ובחירת תפקידים

[siv30]

על קריירה מוצלחת ובחירת תפקידים

כתבה בגלובס - http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did=726482 עיקרי ההמלצות -

קריירה מצליחה לא מתרחשת מעצמה, היא מונחית מטרות ותלויה בתכנון וניהול מתמשכים ואין סופיים. הדרך להשגת המטרות המקצועיות עוברת דרך שורה של תפקידים, שכל אחד מהם צריך להוות את המדרגה הבאה אל היעד. דהיינו, בחירת תפקיד ראוי שתהיה בהקשר של המטרות לטווח הארוך, כאשר השאלה המרכזית היא האם התפקיד הבא מקדם או בולם את ההתקדמות לתפקיד הבא אחריו? האם הוא מקפצה או מהמורה?

לכשיסתיים המשבר הקשה בשוק, סביר להניח שהמעסיק הפוטנציאלי, בבואו לשקול גיוס עובד חדש, לא יזכור שהיה משבר, לא יזכור מה קשה היה מצבו של שוק העבודה, לא יזכור שלא היתה ברירה. הוא יביט ביעף בקורות החיים של המועד וישאל את עצמו מדוע מהלך הקריירה שלו בנסיגה? מדוע התפשר על תפקיד פחות בכיר? בחירה בתפקיד שאיננו מקדם את הקריירה מעמידה את הפרט במצב בו הוא צריך להתנצל. לרוב זה לא משכנע.

 

[missB]

מצד שני

אם לא ניקח את התפקיד הפחות בכיר אנחנו עלולים להשאר מובטלים בבית ולא בטוח שזה יראה טוב יותר בקורות החיים לא? זאת מתוך הנחה שבתקופת המשבר אין אלטרנטיבות טובות ואנשים מתפשרים על תפקיד פחות בכיר מתוך חוסר ברירה כמובן.

 

[siv30]

זה גם מה שאני חשבתי לעצמי

 

[boon2]

רק מספר הערות

לחברות ולארגונים מסודרים יש בדרך כלל מה שנקרא "תרבות החברה" (שהיא הרבה מאוד ממבו ג'מבו פלצני, כפי שאפשר לראות בספריו הנהדרים של סקוט אדמס ובשורות הקומיקס שלו - דילברט - בעתונות הבינלאומית). ברוב החברות לא מקובל לחשוף בפני מצטרפים חדשים את תוכניות החברה להתפתחות ויצירת משרות קידום חדשות. כל עובד בדרך כלל נזרק למים במסגרת התפקיד שלו (ביחוד אלה שנתפשים כחומר ניהולי עתידי) ובוחנים ללא הפסק את התמודדותו ואת יכולת השרדותו, בדרך כלל ללא התערבות מצד מנהליו, לקראת אפשרויות של קידום אפשרי, אם בכלל קיימת בחברה אפשרות לקידום (חברות רבות די "סתומות" מבחינת קידום עובדים ודיבורים על קידום אפשרי הוא רק עבודה בעינים). עובד אמביציוני יכול לבדוק ולנתח את המצב סביבו מתוך הסתכלות או מתוך שיחות עם עובדים אחרים או אפילו מנהלים שיסכימו לשוחח איתו על ה"סולם הקדוש", אבל, בדרך כלל, קידום, אם יוצע לו יהיה כיוזמה של ההנהלה ולא שלו. יוזמה של העובד לקידומו למשרה ספציפית, יכולה אפילו להראות כמו " מה לכל הרוחות האיש הזה רוצה ממני כשאין לו בכלל מושג ירוק מה שמתרחש כאן באמת". יוזמה כזו צריכה להיות תמיד מבוססת על מידע מודיעיני חזק ומוצק ולהעשות מבלי לפגוע או להסגיר את המקור (כמו בכל עבודת מודיעין כלשהי). יוזמה של העובד לקידום כלשהו בחברה (לפי ראות ההנהלה) תתקבל בדרך כלל באופן חיובי (אם היא נעשת לאחר פז"ם מסויים המקובל בחברה). לכן לאחר לפחות תקופה זו (זה שונה מחברה לחברה, בסטארטאפים מסויימים עובד יכול להפוך למנכ"ל תוך שבועיים וחצי), כדאי ואפילו רצוי להסב את תשומת ליבם של מי שצריכים שיש לעובד כוונה, רצון ויכולת לתרום יותר ולקחת על עצמו יותר אחריות. במידה של מעברים לטרליים (למשרה אחרת השווה בחשיבותה לקודמת) או אפילו מעברים למשרה נחותה בעת מצוקה בחברה, הדאגה ל"מה יגידו כשאתחיל לחפש עבודה בחברה אחרת?", מיותרת ברוב המקרים, לדעתי. הסבר מתאים של המועמד למראיין בזמן ראיון אישי (שיקבל תמיכה מהמנהל הקודם של המרואיין - אם המראיין בחברה החדשה יעשה שיעורי בית וישאל את הממליצים את השאלות הנכונות) יתקבל לא רק כחולשה אלא כנקודת זכות למועמד (לפחות לדעתי), מקצוענים אמיתיים יודעים לעבור למישרות אחרות או אפילו פחותות יותר בזמן קשיים כדי להשרד.

 

[missB]

אז לעובד אין השפעה על קידומו??

כך זה נשמע מדבריך. תכנון קריירה מצד העובד אומר לחשוב לאן כל תפקיד שאתה מקבל על עצמך מקדם אותך בעתיד והאם זה מקום שאליו אתה רוצה להגיע. נכון שהקידום בסופו של דבר נקבע לפי הזדמנויות שנוצרות ועפ"י תכניות המנהלים אבל יש דרכים לשפר את סיכוייך. זה בא לידי ביטוי בקידום הפעילויות שלך בתפקיד הנוכחי. כמו שנאמר פה בעבר, לא מספיק לעשות ולא מספיק להיות טובים במה שעושים - צריך גם שידעו ויראו את מעשיך. וזה גם בא לידי ביטוי בבחירת תפקידים נכונה. יש תפקידים שמהם קל יותר להתקדם וכאלה שקשה יותר וכדאי לנווט בהתאם. כמובן שכל זה אמור לגבי תקופות נורמליות שבהן אפשר לבחור אם ואיפה לעבוד ולא לתקופות כמו היום שצריך להגיד תודה אם עובדים בכלל. אבל בהחלט יכול להיות שדווקא העובדה שהתקופה הקשה הזו שוללת את אפשרויות הבחירה של אנשים, היא גם תפגע בהתקדמות העתידית שלהם.

 

[boon2]

כן, זה מה שאמרתי

השפעתו העיקרית של העובד בקשר לקידומו היא הביצועים שלו בתפקיד הנוכחי. ואת זה מחליטים המנהלים שלו לפי מה שמשפיע על החיים שלהם. גם יכולת לעבוד טוב עם מנהלים ועם כפופים זה חלק של הסוד. כמובן שיחסי צבור (ליקוק התחתים הנכונים, גם "לא פרסמת לא עשית" ובעיקר, פוליטיקה) משפיעים. בארץ, שם המשחק לרוב הוא: "המנהל שלי הוא אידיוט, אני עושה את כל העבודה והוא קוטף את הפירות" וחבל. החל מדרגה מסויימת של ניהול ומעלה, מנהלים יודעים הרבה יותר על איך נראת התמונה באמת. מהו באמת שם המשחק יודעים רק הבכירים ביותר. את המשפט הנפוץ ביותר בשיחה השנתית של העובדים "העובדים הם הנכס החשוב ביותר של החברה" כדאי למסגר ולתלות על הקיר בחדר הישיבות (או לדחוף, אתן יודעות להיכן).

 

[לילירוי]

ומה לגבי לבקש פרויקטים?

האם גם לכך נידרשת עבודת מודיעין? ואייך דורשים דברים שאמורים היו להיות בסמכותך והופקעו על ידי הבוסית? (כי הם בחו"ל ...) אני מתיבשת וזה רק עושה לי רע. ללכת ישירות לסמנכ"ל (הוא הבוס מעליה... אנחנו סטרט אפ)? זה הרי יחזור אלי כמו בומרנג. אבל ככה אני הופכת לעובדת בינונית מינוס וזה לא אני. מה עושים?