על קשיי גמילה ויסורי התנתקות

[אוהבת לאהו2]

על קשיי גמילה ויסורי התנתקות

לנורית וחברות הפורום היקרות, כמו שאתן מבינות מהניק שבחרתי לעצמי, הרבה זמן היתי "מאוהבת" באהבה. אני אישה נשואה שקצה בשיגרה, שנמאס לה מהבעל שרואה אותה מובן מאליו, שלא ממש שש להראות את אהבתו גם באופן פיזי וגם באופן רוחני ומילולי. פשוט אין לו את זה. נכון, זה לא הופך אותו לאדם רע, וגם לא נותן לי סיבה מוצדקת לבגידה, אבל היו ימים שחשבתי שכן.ועכשיו אני חוזרת בתשובה ומכה על חטא. הייתי מאוהבת בכל הסממנים החיצוניים של האהבה, ההתרגשות העזה לפני מפגשים, הSMSים, שיחות הטלפון על כל מה שכרוך בכך(בעיקר תיאורים פלסטיים של מה שנעהש זה לזו כשניפגש) המסרים-בעיקר כשהמעטפה מהבהבת "יש לך מסר אחד\שניים\שלושה חדש.." ואת חשה את ההרגשות גואה בך, כי את יודעת שזה ממנו, המיילים עם מילות האהבה הדביקות המטריפות אותך. וכך, דבר אחד רדף את השני,והיה לי רומן מחוץ לנישואין. ההתחלה היתה קסומה ומבטיחה, התרגשות, ההתלהבות , כל אותם דברים שגורמים לאדם לאהוב את העולם, ולחייך אליו כשהוא מאוהב. אבל הכאב, הכאב שנגרם כשזה נגמר.כמו שנאמר "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" אין למי לספר למה אני עצובה, אין דרך לבכות ולהוציא את הכאב. עד שיום אחד כשהרומן נגמר(ביוזמתו) הרגשתי שזהו. די. נמאס לי להיות מאוהבת באהבה. נמאס לי להיות מכורה לכל הסממנים החיצוניים של האהבה הזו, לא באמת רציתי לבנות בית עם המאהב שלי ולצעוד עימו לעבר השקיעה...גם בגלל העובדה שהיה לו כבר בית אישה וילדים משל עצמו והוא רצה כמוני, מישהי לכמה שעות נעימות להתרוממות גוף( ולחשוב שגם לנפש) נמאס לי להיות תלויה בכל הדברים שהזכרתי למעלה . נמאס לי לחכות לאיזה SMS או מייל על הבוקר כדי להרגיש WOW איזה יום נפלא, כיף לחיות. התחלתי להבין שאני אחראית על האושר שלי ושהוא צריך לנבוע ממני(סליחה על הפלצנות!) וכשאני שמה את האחריות על האושר שלי בידי גורמים חיצוניים כמו מאהב, SMS, מייל או שיחת טלפון ממנו, אני גם אחראית לכך שכשהם חסרים, אני נופלת עמוק למטה. אז סליחה על המונולג הארוך, אבל מה שאני רוצה להגיד בעצם שיש לי מלחמה עם עצמי יום יום. היה לי קל מאוד למצוא מישהו חדש ולהשכיח אותו , מה שנקרא "ריבאונד" . החלטתי שאני לא רוצה. אני חשופה להמון הצעות מגברים , ונורא קשה לי להטמיע בתוכי את השינוי, אבל אני שורדת יום ביומו בציפורניים. אני נאבקת יום יום ברצון לצלצל אליו, להתרפס לרגליו ולבקש שיקח אותי בחזרה. אני משננת לעצמי כל יום שהאושר שלי לא צריך להיות תלוי בו. מה שאני רוצה להגיד, שזה קשה. קשה לי להתרגל לכך שהטלפון שלי שותק, שהSMS היחיד שאני מקבלת זה פרסומת לאיזה רינגטון, ושתיבת המסרים שלי כל הזמן במצב של "אין לך מסרים חדשים". על שיחות טלפון ומיילים אין בכלל מה לדבר. קשה לי.

 

[נורית הדרי]

שלום לך אוהבת

כן. את מתארת את התסמינים הקלאסיים של אישה ש"חיה באמת" רק כשיש לה איזו התרגשות רומנטית .... תראי, אני חושבת שלעבור את זה לבד זה חבל . נראה לי שבאמת החלטת , ובאמת נמאס לך ואת רוצה טיפול יסודי. יש לך כמה אופציות להיעזר במסגרות שיתחזקו ויזינו אותך בכוחות לצאת משם: א. קבוצות תמיכה של 12 הצעדים - קבוצות קוד"א - תלויי יתר אנונימיים. ב. טיפול פסיכולוגי מעמיק - פרטני ג. ליווי מעצים נשים במצבי שינוי או גמילה מהתמכרות . הדבר הכי קשה הוא לעשות את זה לבד. לא בגלל שזה בלתי אפשרי , אלא משום שאין סיבה לעשות משהו כל כך מאתגר בלי להיצמד לכוחות שיכולים לתת לך אנשים שעוברים או עברו את התהליך שאת עוברת. בכל מקרה, מה שלא תבחרי יש לי המון מילים חמות לומר לך על זה שהחלטת להפסיק לסבול מהתלות הזאת. יש טעם , יש חיים ללא הודעות ומסרים, יש התרגשויות ששוות הכל - גם בלי מאהב. - הדרך לשם היא ארוכה ומלאת אתגרים , אבל כדאית ... מחזיקה לך אצבעות.

 

[אוהבת לאהו2]

תודה נורית

את יכולה לפרט מעט על שיטת 12 הצעדים? מעולם לא שמעתי על זה. ומה זה קוד"א? תודה רבה רבה, אני מרגישה כל יום שאני עומדת להישבר , וכל יום שאני עוברת בלי להתקשר אליו, הוא ניצחון בשבילי. אני חייבת להפנים את הענין הזה שמאהב זה התמכרות. ואם יש משהו בעולם שתמיד תיעבתי, זה מכורים. לסם, סיגריות או מזון. וצחוק הגורל, גם אני עכשיו מכורה. שיעור אחד בחיים למדתי.

 

[נורית הדרי]

שיטות גמילה והחלמה -12 צעדים.

מדובר בשיטת גמילה שהחלה כאמצעי להחלמה של אלכוהוליסטים ומוכרת כ"אלכוהוליסטים אנונימיים" היא פותחה בערך בשנות ה-50 עיי אלכוהוליסט אמריקאי שחיפש את הדרך החוצה. בהדרגה התברר כי 12 הצעדים יפים גם לשלל התמכרויות כמו סמים, אכילת יתר, תלות יתר , התמכרות לסקס וכדומה. במרכז השיטה עומדת ההתמסרות המוחלטת ל- 12 צעדי החלמה אליהם מתחייבת המחלימה. היא מוסרת את רצונה לכוח חזק ממנה - אלוהים כפי שהיא מבינה אותו- ומוסרת בידיו את רצונה וחייה. כמובן שההחלמה קשורה בהימנעות. את התהליך הזה מלווה קבוצת תמיכה שבועית המתנהלת בסדר מוסכם ומסוים. קוד"א- קו דיפנדנס אנונימוס - תכנית 12 הצעדים לתלויי יתר. - הקבוצות נפגשות בערים שונות בארץ וכדאי לברר אם באזור מגורייך קיימת קבוצה כזאת. ההצטרפות אינה כרוכה בתשלום פרט להשתתפות מסוימת בשכר דירה והוצאות - בדרך כלל הסכום המומלץ הוא 12 שקלים. להלן פירוט הצעדים 1. הודינו שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות, שאבדה לנו השליטה על חיינו. 2. הגענו לאמונה שכח גדול מאתנו יכול להחזיר את שפיות דעתנו. 3. החלטנו למסור את רצוננו וחיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו. 4. ערכנו חשבון נפש נוקב וחסר פחד עם עצמנו. 5. הודינו בפני אלוהים, עצמנו ואדם נוסף על טבעם המדויק של פגמינו. 6. היינו נכונים לחלוטין שאלוהים ישחרר אותנו מפגמים אלו באופיינו. 7. ביקשנוהו בענווה שישחרר אותנו מחסרונותינו. 8. ערכנו רשימת האנשים בהם פגענו והיינו מוכנים לכפר על מעשינו בפניהם. 9. כיפרנו על מעשינו במישרין בפני אנשים אלו, בכל מקום שהדבר ניתן, פרט לאותם מקרים שמעשה זה יפגע בהם או באחרים. 10.המשכנו בחשבון הנפש וכאשר שגינו הודינו בכך מיד. 11.ניסינו בדרך של תפילה לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוהים – כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו מאתנו ומבקשים את הכוח לבצע זאת. 12.כשעברה עלינו התעוררות רוחנית כתוצאה מצעדים אלו, ניסינו להעביר בשורה זו למתמכרים אחרים ולנהוג על פי עקרונות אלו בכל תחומי חיינו. בהצלחה רבה לך.

 

[אוהבת לאהו2]

ושוב תודה נורית

האמת, אני קצת חוששת להיחשף בפני קבוצת אנשים זרים לי לחלוטין,אפילושזה אמור להיות קל. איך אני יכולה לבטוח בהם שהם לא יספרו,אפילו בטעות, את מה שאני חשפתי בפגישה? מה שהם יידעו עליי, יכול להרוס לי את החיים. אני לא יוצאת מנקודת הנחה שמישהו שם ירצה לפגוע בי, אבל נראה לי שלאלכוהוליסטים\נרקומנים\אכלני יתר יותר קל להיחשף(מבחינה משפחתית), כי הבעל\אישה מודעים להתמכרות שלהם, ובמקרה שלי, היחשפות עלולה להיות מסוכנת.

 

[נורית הדרי]

כמה דברים

האחד: תתפלאי כמה אנשים כמוך יש בקבוצות הללו.... אל תשכחי שאת לא היחידה שתחלוק אינפורמציה אינטימית מאוד עם אחרים. אגב, את לא חייבת לדבר בהתחלה , או בכלל, ה"התחלקויות" זה חלק מסוים של הפגישה , לא כולה. תראי, לא לכל אחד מתאים העסק הזה של קבוצת תמיכה. יש נשים שמעדיפות לעבוד פרטני. הסיבה שציינת היא אחת מהן.