על קש ותבן

[yonbo]

על קש ותבן

אשמח ואודה להסבר על היחס שבין קש לתבן,
במיוחד בהתייחס לפסוק שמות ה', י"ב:

וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן
ובהתייחס לתבן כחומר גלם להכנת לבֵנים
תודה רבה!

 

[איתי שלר]

ראה

אתר השפה העברית - להפריד מוץ מבר:
https://www.safa-ivrit.org/expressions/mots.php

 

[yonbo]

תודה רבה!! עזרת לי מאד! אם כי יש שני דברים

שלא לגמרי מסתדרים לי:
א. ציטוט: התערובת המתקבלת מכילה שלושה מרכיבים: הבר – גרעיני החיטה, המוץ – הקליפות של הגרעינים והתבן – הגבעולים הקשים.
אך לפי ההמשך נראה שצריך להיות: הבר, המוץ והקש. שהרי, ציטוט: התבן הוא הקש המרוסק והקצוץ כלומר, שתבן הוא קש שעבר שלב נוסף של עיבוד
ב. ציטוט: כלומר, על פי התנ"ך, התבן הוא הקש המרוסק (המוץ).
אם הבנתי נכון, התוספת שבסוגריים, לאמור - (המוץ) - לא מסתדרת
תודה רבה!!

 

[איתי שלר]

אכן יש קצת אי עקביות במאמר

וגם המסקנה שלו שבלשון חז"ל "תבן" היא התבואה כולה אינה נכונה לדעתי.
הוא הסיק כך מהמשנה "אין כוברין את התבן בכברה", אבל בהחלט ייתכן ש"לכבור תבן" פירושו לסנן בכברה את התבן החוצה אל מחוץ לתערובת (בהנחה שפיסת תבן דקה יותר מגעיני חיטה).
ולכן הגיוני לומר ש"תבן" הוא קש חתוך או מרוסק הן בתנ"ך והן בלשון חכמים.
בשליפה מהמותן, ובלי לבדוק היטב, הייתי משער שכך משמעות המונחים:

• קש - שלם או כמעט שלם
• תבן - קש קצוץ
• מוץ - קליפות

אבל כמובן, בשביל לדעת דברים לאשורם, צריך לבדוק את זה עוד על פי המקורות, ולהעיף מבט במה שנכתב במאמרים שעוסקים בריאליה של החקלאות הקדומה.

 

[yonbo]

מודה לך מאד!! נראה לי שאקיים "עשה לך רב"...

ואאמץ את השערתך

 

[yonbo]

מעניין, אף שצירוף מקרים ותו לא: תבן נשמע כאילו קרוב ל: תבנה

 

[איתי שלר]

כן,

ואצל החסידים, יש דרשות שמבוססות על הדמיון בין תבן ותבונה (אין צריך לומר שלא מדובר בקשר אטימולוגי ולא באותו השורש).

 

[חוכך בדעתו 2]

באשר לתהייתך בנוגע לקש ולתבן. כתבת כך:

"א. ציטוט: התערובת המתקבלת מכילה שלושה מרכיבים: הבר – גרעיני החיטה, המוץ – הקליפות של הגרעינים והתבן – הגבעולים הקשים.
אך לפי ההמשך נראה שצריך להיות: הבר, המוץ והקש. שהרי, ציטוט: התבן הוא הקש המרוסק והקצוץ כלומר, שתבן הוא קש שעבר שלב נוסף של עיבוד"

ובכן, האמור במקור שהובא ב"שפה העברית" ("התערובת המתקבלת מכילה שלושה מרכיבים: הבר – גרעיני החיטה, המוץ – הקליפות של הגרעינים והתבן – הגבעולים הקשים.") הוא נכון.
העניין הוא שבניגוד למה שחשבת, במחילה

, "שתבן הוא קש שעבר שלב נוסף של עיבוד", אין צורך בשום תהליך נוסף מעבר לדיש להפוך את הקש לתבן, הוא הופך לתבן מאיליו בעצם תהליך הדיש. השיבולים מגיעות לגורן כשקניהן (שאליהם הן מחוברות) עדיין שלמים - כלומר במצב של קש, ובתום הדיש, כחלק אינטגרלי מתהליך הדיש, הופכים קנים אלה (קש זה) לתבן. זאת מחמת הלחץ, הטלטול והמעיכה שמפעיל המורג באמצעות משקלו והאבנים (או חלקי הברזל) החדות הנעוצות בו.

 

[yonbo]

תודה רבה על התייחסותך. ואולם ממה נפשך: לדבריך, אם אכן הבנתי

נכוחה, קודם יש קש ואז נוצר ממנו תבן.
בין אם הדבר קורה בשלב א' או ד', בין אם הדבר נעשה במקביל או בנפרד מתהליך אחר: חומר הגלם הוא קש והמוצר הוא תבן.
בשמות ה', י"ב כתוב: לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן. לפי זה תבן הוא תוצר של קש, קש שצריך לעבור תהליך כלשהו (קיצוץ, הרטבה, ייבוש, חריכה וכו' - משהו)
תודה רבה על תגובתך!

 

[חוכך בדעתו 2]

צר לי אם לא הובנתי. התייחסתי לתהייתך על *תוצרי הדיש*

בר, מוץ, תבן. ואמרתי שהם הם אכן התוצרים (ולא בר, מוץ, קש). וכל שאמרתי שבתהליך הדיש אין צורך בעיבוד של הקש לתבן, שכן הדבר קורה מאליו בתהליך זה.
אשר לצורך שיש לעבד את הקש לתבן בשימושו של התבן כחומר בנייה, על כך איני חולק כלל ועיקר. אולם עיבוד זה אינו קשור לדיש: מחפשים קש ומוצאים אותו, רוצים להפכו לתבן, לשם כך מועכים אותו, שוברים אותו, "רוצצים את ראשו" בכל דרך שנוחה למעבד ויוצרים את התבן.
לסיכום, למיטב הבנתי, אין שום העדר עקביות בדבריי, וחשבתי לתומי שאני עוזר לך לפתור קושי מסוים שהעלית בדבריך, אם לא נסתייע בידי, לא נורא.

 

[yonbo]

חס וחלילה וחס! בשום אופן לא לכך התכוונתי. אלף סליחות. במלוא

הכנות.
בסך הכל ניסיתי להבין.
אודה על האמת: בעבר חשבתי, בטעות, שתבן הוא חומר הגלם, ועתה אני מבין שתבן הוא התוצר.
תודה רבה ובקשה כנה לסליחה

 

[חוכך בדעתו 2]

אין בעיות. הכול בסדר.

 

[yonbo]

 

[שוקי כארים]

תבן הוא

חציר שהתייבש ועיקר שימושו לבנייה החציר הירוק שימושו העיקרי כמזון לבהמות.
העם נצרך להתפזר בשדות ולאסוף את גבעולי התבואה שנשארו בשדה לאחר הקציר