על רגישות (דבר הולך ונעלם)

על רגישות (דבר הולך ונעלם)

על רגישות:
באינטראקציה עם אנשים לפעמים יש חריגה בהתנהגות כלפיהם משהו שחורג מהמקובל
נוכח מצבים מסוימים אצל בעל החריגה אפשר להבין מידה מסוימת של חריגה ממנו
יש שאינם מבליגים על חריגה קטנה על אף נוכח רקע רציני אצל המתנהג כך
זוהי הסתכלות טוטאלית על העצמי שחס וחלילה לא ידח ממנו נדח מאותו רב שלומות של העצמי שלהם
לא יודע אם זה היה המצב בעבר אבל כיום יש ביטויי התנהגות כאלה מצויים
וזו הצבעה על הדרדרות מוסרית רצינית
יש מין רושם שאנשים עברו מן מכאניזציה של הרגשות ומכאניזציה התנהגותית ביחס לעשורים קודמים
דברים הפכו לעצמי ואפסי עוד

גכ התעניינות מבררת דבר במצבו של אדם שבאה מיוזמה של אדם אחר מצביעה על אכפתיות
בלא שיהיה צורך של האדם בעל המצב להסביר את מצבו בעצמו
לאן נגיע לזומביות?

גם המסרים התקשורתיים הפכו להיות פשטניים ומונוטוניים והתקשורת בין אנשים נהייתה פשטנית
צריך לפקוח את העיניים להתעוררות מכל האדישות וטפלות הממלאת את העידן הזה
עם כל הקריטריונים התרבותיים הסתמיים שלו

אנשים כיום הרבה פחות מקשיבים והרבה פחות חושבים ביחס לעבר יש מעבר למין
התנהלות טכנית עפ קריטריונים ביחס לעשורים קודמים

המציאות הפכה לסטראוטיפית יותר ולכן חשופה לטעויות של חוסר מחשבה ואוטומציה נחותה

**צריך לאתר השפעות שליליות בחיינו שמעודדות מגמות אלו ולהוקיע אותם**
 
צ'י
אני דווקא היבנתי מה שאמר.

הסמארטפונים ישתלטו על העולם, ידברו סמארטפון עם סמארטפונה ויוולדו להם סמארטפונפונים קטנים. האנשים יהיו די מיותרים.
האמת המצב לא כל כך גרוע. הדור הזה המתוכנת, - דווקא ממנו יבוא השינוי. העולם הפך להיות כפר גלובלי, בזכות האינטרנט ופייסבוק. אנחנו פה כולנו על פני כדור הארץ ואחד משפיע על השני. רק הפונדמנטליסטים נסוגים אחורה לתקופות חשוכות.
 

Y. Welis

New member
השאלה אם ישאר מקום למי שלא בכיוון

כמו אותם 'קלאסיקנים' באוניב', כמו שאני מכנה אותם, שעוד כותבים בעט ונייר.
הרי היכולות שלהם לא ישתוו למי שעובד עם טקסט אלקט', וממילא בסוף הם יצטרכו להדפיס, כי לא יהיה מרצה שיקרא בכתב יד (או בכלל שאינו במייל).

כך גם חובבי השקט והשעות הרגועות, יצטרכו למצוא להם אולי כפר נידח בנגב.
 
אני מהקלאסיקנים

שלמדתי באוניברסיטה הייתי כותבת 7-8 דפים ותמיד היו מבקשים לצלם את הסיכומים שלי בעיקר הסטודנטים שהיו מופיעים רק לבחינות
 

Y. Welis

New member
בתקופה שלך כולם היו כאלה. היום להיות כזה -

זה דבר אחר. השינוי שעברנו הוא גדול, אבל אנשים מתאמצים להתעלם. גם זו בעיה.
 
לא איבדתי את היכולת לכתוב מהר.

זה כנראה תכונה תורשתית.
אני כותבת הרבה בכתב יד. במהירות הקלדה אני פחות מהירה.
 

Y. Welis

New member
לי יש דיסלקציה עם כתב יד. גם לא קריא וגם לא

זכיר.
עם דפוס (נייר או מסך) אני מסוגל לשכתב תוך כדי כתיבה, דבר שבקושי קיים בכתב-יד.

בדיעבד, היכולת הזו היתה יכולה להזניק אותי בביה"ס, אילו היתה זמינה אז. אבל המחשב הגיע אלי רק בגיל 20.

כך שאם משכתבים יותר בדפוס - סביר שזה משפר את יכולת ההבעה.
 
כתב יפה לא היה לי. בתיכון המחברות שלי היו

מעוכות, עם "אוזני חמור" ומלאות קישקושים שהייתי מתכתבת עם זו שישבה לידי על גבי המחברת.
היה לי עט נובע שמידי פעם דלף והשאיר שלולית קטנה. פעם נשרה טיפת דיו כחולה על שער המחברת (היו כאלו שקישטו בעמל רב את "שער"המחברת) . המורה שלקחה את המחברות לביקורת כתבה לי ליד כתם הדיו בדף הראשון: "מה זה? שער הנצחון?" עד היום אני זוכרת את זה ובא לי לפרוץ בצחוק מעצמי ומההערה שלה...... לעומת זאת בני הבכור - אלוף בכתיבה יפהפיה כמו גרפיקאי. אני שומרת מחברות של הילדים עד היום (הם בני 40-35)
 

Y. Welis

New member
אם תחשבי על זה, זה היה ה'צ'אט' הראשון...

ההתכתבות הזו (סימן למשמעת נוקשה בכיתה - משהו שאין היום).

זוכר שהיה ציון בתעודות היסודי על 'סדר וניקיון במחברותיו'. היתה אז דרישה לאסתטיקה...

כל הכבוד על השמירה. סבתי גם שמרה לפרק זמן (מחברות של אמי ודודי), אבל בסוף זרקה לא מעט, בלי לשאול אותי.

יש אנשים (אולי בעיקר נשים, כך נדמה לי) שלא אוהבים את העבר אצלם, רק ההווה.
 
אז בעצם אותי אין לך מה להעריץ בכלל

אולי אתה צריך תמונות קונקרטיות
לדבר בדוגמאות ספציפיות ובסיפורים דרך שהרבה פעמים מפספסת הכללת עניין
ומצמצמת מסר למצב ספציפי
זו דרכי להתנסח בכלליות
דבר אחד יש בדבריך שלא כל אחד מבין דרך התנסחות זו וחבל
לפני שאתה פונה ללעג ולהעלבה תחשוב פעמיים-הרי לעג והעלבה חוזרים אליך כפליים
בהכללה זו שדברתי בה יש מסר מקיף גם אם תוקפו פחות דרמטי בעיניך
סהכ הקודה אחת מרכזית שעולה מדבריי היא:
היום אנשים לא מוכנים להתבע למחירים קטנים ביותר גם נוכח קטסטרופות אצל הזולת הקרוב להם
זוהי רמה חדשה של אגואיסטיות
האם עכשיו אני מובן??
 
operator zהרוג אותי ועדין איני מבין.

היום אנשים לא מוכנים להתבע למחירים קטנים ביותר.
האם כוונתך להענות למחירים.וכו.?
אף אחד לא רוצה להתבע .זה פשוט לא נעים.

צ'י
 
הפעם בקריסטל קליר-בבהירות קריסטלית:

רואים אדם בקטסטרופה רצינית יכולים לעשות משהו קטן ביותר כדי להוציא אותו מהקטסטרופה לפי בקשתו
או למנוע אותה או לעזור משמעותית ומסרבים כי תפגע רווחתם במשהו פעוט ביותר
זוהי הרמה האגואיסטית שאני נתקל בה חזור והערב ולא מאמין למה שאני עד לה
לא מזהה בעצמי אפילו שניה אחת בחיים שהייתי בשפל מוסרי כזה כמו אנשים שאני נתקל בהם
לא מדבר בהכללות אבל רואה רבים הרבה מכפי שצריך להיות כזה שפל מוסרי

במקרים אחרים יותר קיצוניים
ממשיכים להקפיד עם אדם על קשקושים דברים שאין להם חשיבות עניינים של התבעות ל טרחת שניה ליטרלי שהוא גרם
נוכח מצבים קשים שהוא שרוי בהם שיש להתחשב ולא לבלבל לו את המוח בשטויות תוך שהוא ידע
את אותם אנשים במצבו
בעולם מטורף כעולמינו אולי דווקא זה אני שנתקל בהרבה כאלה
מזכיר לי איזה משפט ששמעתי ממישהו בקפיצה לחריגה נפשית אחרת ''כל המטורפים מגיעים אליי''
ובמחשבה שניה האין אלה מטורפים מי שאני מתאר???
 
ומעבר לקיצוניות שתארתי:

ברור שלא כולם נהיו אגואיסטיים בכזו קיצוניות אבל:
יש ירידה כללית רצינית ברגישות ועליה באגואיסטיות אצל אנשים במהלך העשורים האחרונים
וכן בדברים הנוספים שציינתי
מבין מה הפך לנוסטלגיה: האדם
קולט לאיזה מדור נכנסתי בשביל הודעה זו??
עצוב מאוד זה הזמן להתעורר
 
smooth operator z חברי לפורום .

אני חי במקום אחר על כדור הארץ .אני במצב של אי נעימות.
כולם סביבי רק נותנים .ולמה אי נעימות .מסרבים לקבל חזרה.
לא נעים להיכנס לפרטים.
ואולי מקרה אחד.בשכונה שלנו עובר אדם מבוגר מחפש בקבוקים
ריקים בכל מיני מקומות.אתה יכול לתאר לעצמך הייכן.
בוקר אחד ניגשתי עליו וניסיתי למסור לו שטר כסף.
האדם הזה נעלב .בקושי הצלחתי לפייס אותו.

צ'י
 

Y. Welis

New member
גם זה, אבל בעיקר השינוי בתפישת הזמן

הוא שמפריע לי (ולמי ששם לב; הרוב תקועים כ"כ במירוץ שזה לא מעניין אותם).

שאין צהריים ('בחצי היום'); שאין אחה"צ עם 2 עד 4 רגועים. שאין ערב שיורד לאיטו עם Twilight time ב'קול השלום'; שאין לילה עם late night affaire ובכלל בלי תחושה של רגיעה, עד 2 לפחות.

גם אין תחושת שישי או שבת, חג - ליל סדר; כיפור; סוכות. רק בישובים חרדיים. המסורת עפה.

ואין תחושה לעונות השנה - עובדים בקיץ כאילו זה חורף; הולכים בחורף בסנדלים (ראיתי סטודנטיות עם כפכפים בפברואר, כשהיה 15 מעלות ביום ו-5 בלילה). מתייחסים למזג האויר רק כשהוא קיצוני.

העיקר להיות במתח וחרדה מתמידים עד אין קץ, כי זה מה שנשאר. השאר כבר הלך.

לכן אני זז, למקומות שבהם עוד יש זמן.
 
אני לא חושבת שמישהו התכוון להעליב

הכוונה היתה לכך, לפי הבנתי, שאנשים מסוימים שהולכים עם נייד או שניים ולפ-טופ נראים "אנשי הייטק" חשובניקים ובעצם במה שהם עסוקים זה בלה בלה בלה...והם משדרים שאסור להפריע להם
 
למעלה