על רענן שקד ובדידות..

מנומשת3

New member
על רענן שקד ובדידות..

לא יודעת למי מכן יצא לקרוא את הטור של רענן שקד בסופ"ש - על מקובלות חברתית של ההורים בגן..
אז אותי זה לא הצחיק.. להיפך
בזמן האחרון אני מרגישה מאוד בודדה גם ככה
מאחר ואני כמעט בלי חברים במצבי (גם בעלי) כל החברות שלי עם ילדים גדולים כבר ונמצאות במקום אחר בחיים
אנחנו מבלים עם הילדים בסופ"ש רוב הזמן לבד.
אנחנו בגן חדש - עברו חודשיים מתחילת השנה, היו כבר כמה ארועים - לא ממש התחברתי להורים שם, לא מוצאת את עצמי שם בכלל.. נורא מתסכל.
הילדים דווקא כן התחברו עם ילדים בגן וגם הזמנו ילד אלינו וקבענו כבר שוב. אמא שלו נחמדה מאוד ותכלס נהניתי לדבר איתה
אבל גם - לא הצלחתי לפתח את הקשר הזה מעבר לזה..
גם האמהות שאיתן התחברתי בשנה שעברה בגן הקודם כרגע מעדיפות לחזק קשרים עם ילדים שנמצאים כרגע בגן הנוכחי של ילדיהם
ואני רואה שהקשר מתחיל להתפוגג..
אני לא יודעת מה עוד לעשות ואיך עוד אפשר ליצור קשרים חברתיים.
חייבת לציין שתמיד היו לי הרבה חברים, אפעם לא הייתי במצב כזה וזה מאוד קשה לי.
אשמח לעצות
 
לא קראתי את מה שהוא כתב

על מה הוא כתה?
האם יש לכם חברים מחוץ לחוג החברתי בגן?
מה עם המשפחה? המשפחה המורחבת?
אני לא יודעת, לי אין הורים חברים במסגרות של הילדים, כן ברמת השלום שלום ואם יש איזה מפגש חברתי סביב הפעילויות במסגרת תמיד אמצא עם מי לדבר אבל אני ממש לא משקיעה בקשרים החברתיים במסגרות. מספיק קשה לי לשמר קשרים חברתיים עם המעט חברים שיש לנו כמשפחה.
בשישישבת אנחנו תמיד נפגשים עם משפחה או עם חברי משפחה, אף פעם לא עם חברים של הילדים מהמסגרות.
אגב גם אם הם מוזמנים לימי הולדת בשישבתים אני מעדיפה לא לשלוח אותם, בעיני שישישבת זה זמן למשפחה וטוב לנו ככה. אנחנו גם אוהבים לעשות דברים במסגרת משפחתית מצומצמת וזהו.
בכל מקרה אני מבינה לליבך, אני מאחלת לך למצוא את מבוקשך, ואני מציעה לך למצוא את החיובי במה שכן יש לכם כי אני בטוחה שיש גם צדדים חיוביים בזה.
 

מנומשת3

New member
אז ככה

רענן שקד כתב בצורה הומוריסטית על ההורים ה"מקובלים" ואלו שפחות.. אלו שמוצאים את עצמם
חווים שוב את הנידוי והדחייה שחשו בילדותם ונשבעו שלא ירגישו כך שוב..
על כך שהוא מזכיר לעצמו שהוא כבר לא אותו ילד, שעכשיו יש לו אישה וחברים וילדים.. כל מה שכתבת בעצם.
אצלי אישית - המצב ממש כמו אצלך
יש לי חברות אבל לא עם ילדים שאפשר לבלות ביחד. כנ"ל לבעלי.
לאחיות שלנו יש ילדים בסביבות גילאים דומים כך שבד"כ
אנחנו מבלים ומטילים ביחד איתם.
אבל להם לכולם יש גם חברים חוץ מאיתנו.. כשהם עסוקים עם חברים אנחנו לבדנו
זה בדיוק מה שקשה לי - שלנו אין ברירה/אופציה אחרת.
ועכשיו שענית לי אני מבינה שהאמהות בגן שלא הצלחתי לפתח איתן קשר הן בעצם חושבות כמוך
ולא מעונינת לפתח קשרים נוספים..
אני כילדה גדלתי כשלהוריי תמיד יש חבר'ה.. מטיילים ביחד, מבלים.. כל הילדים חברים.. קהילה קטנה כזאתֿ
מאוד הייתי רוצה את זה עבור ילדיי גם..

אולי מאוחר מדי.. ואולי הדרך לעשות את זה היא לעבור דירה למושב/כפר עם חיי קהילה.. עם כל המחיר שכרוך בכך
סתם תוהה בקול רם..
 

מנומשת3

New member
נראה פרוייקט מקסים!! לצערי

אין אצלנו במתנ"ס. הם ינסו לבדוק אם זה אפשרי וכו..
למרות שלפי הדף בפייסבוק והתמונות שם מדובר בגילאים מבוגרים של מטיילים ללא ילדים...
 
אני חושבת שמה שהיה פעם

הקהילה הזו, לא קיימת יותר היום.
גם כשאני גדלתי, כל ילדי הבניין היו יחד באותו הבית ספר וכל היום היינו מבלים אחד אצל השני והאמהות היו חברות וכל יום היו יושבים אצל מישהי אחרת והבניין והשכונה היו כמו קיבוץ.
היום כל אחד בארבע הקירות שלו והחיים יותר בודדים.
אגב בעבודה שלי אני מנסה לייצר שוב את הקבוצות כי אני חושבת שנשים אחרי לידה זקוקות לשבט הזה שהיה פעם יותר מכל כדי לעבור את התקופה הראשונית של ההורות בשלום. בכל מקרה אני רואה חברות שלי שהילדים שלהן יותר נפגשים עם חברים, או משפחות שיותר עושות דברים ביחד ובעיקרון לי דיי מספיק לפתח בשביל הילדים את הערכים המשפחתיים, את הערבות ההדדית למשפחה. זה לא סותר ולכולם יש חברים מהמסגרות והם נפגשים איתם, אני מזמינה אלינו חברים שלהם, הם הולכים לחברים שלהם, לא המון אבל זה קורה והאמהות לא באות אלי, לא כל חבר שלהם אני גם חברה של האמא ובכל מקרה בסופשים אנחנו לא מבלים במסגרות האלה.
בסך הכל זה לא פוגע בהם, כולם ממוצבים דיי מוצלח מבחינה חברתית וטוב להם במסגרות.
אני חושבת שמושב וקיבוץ זה כיף חיים, הייתי עוברת אבל בשלב זה של חיי זה לא אפשרי כל כך. אני גרה קרוב להורים שלי ושל בעלי וזה חשוב כרגע יותר...
 

מנומשת3

New member
את צודקת לגמרי
אבל זה לא רק זה

אני פשוט עצובה כי אני מרגישה שלאט לאט אני מתנתקת ומאבדת את חברותיי (אני שקועה בילדים שלי.. הם קטנים) והן במקום אחר
ואני מרגישה שלא לאט הבדידות משתלטת..
אני מסתכלת על הוריי - מבוגרים למדי ויש להם חברים טובים שמלווים אותם מאז הצבא
ואני ממש מקנאה שלי לא יהיה את זה..
ושלא תבינו לא נכון - יש לי חיים מלאים ומאושרים. טוב לי עם הבחירות שלי ועם המקום שבו אני נמצאת
רק שלפעמים המחיר של הבחירות האלה - קצת מכביד...
 
כמו לכל דבר בחיים

לכל דבר יש רווח ויש מחיר.
אני בטוחה שאת שלמה עם הרווחים וגם עם המחירים שאת משלמת ומותר גם להתבאס ועדיין להיות שלמה. אין בזה רע.
אני בטוחה שאת תצליחי גם למצוא לעצמך את ה"חבורה" שלך שתשמח איתך כי לכל דבר בחיים יש זמן ויכול להיות שעוד שנה שנתיים שלוש גם את תמצאי "חבורה" שכזו, אני חושבת שאם זה בדמך גם זה יגיע.
לכל דבר יש זמן.
אני מאמינה שאנחנו יכולים ליצור לעצמנו את המציאות שלנו ולך יש ניסיון בזה כי ממש יצרת לעצמך את המציאות שלך כמו שרצית ומתי שרצית. נכון יכול להיות שהיו ויהיו קשיים בדרך אבל בסוף אני מאמינה שאם באמת תרצי תצליחי למצוא את ה2-3 משפחות שתתחברו אליהם ותיצרו בעצמכם את הדבר הזה שאת רוצה.
אני מאחלת לך בהצלחה ואני חושבת שזה שאת בסך הכל מרוצה בחייך ומודעת כל כך זה יתרון עצום.
 

מנומשת3

New member
עשית לי טוב על הלב.. לא יודעת

אם יש לך מושג עד כמה הקלת עלי
רק בעצם המילים שכתבת..
תודה!
 
למעלה