על שימוש בפסלים ודימיון.

Tatu4Taty

New member
על שימוש בפסלים ודימיון.

לאחרונה (נו טוב, היום) התחלתי לקרוא ספר שנקרא "סוד המוח היהודי". הספר מדבר על אותה סטיגמה שנדבקה ליהודים כחכמים ומנסה להסביר מהן השיטות והדברים שהובילו ליצירת המיתוס הזה. בצורה זו הספר מציג שיטות פיתוח זיכרון ואינטיליגנציה. עם הרבה דברים שנאמרו שם היתה לי בעיה, אך משהו אחד הדליק לי נורה שעדיין לא ברור לי באיזה צבע היא. באחד מהפרקים שבספר נאמר שחוסר השימוש בפסלים ביהדות נובע גם מאחד העקרונות לשיפור יכולת ההגשמה העצמית. למה הכוונה? הדימיון של האל באופן מופשט כצבע, ריח וקול נותן לאדם אפשרות "לצייר" את האין סופיות של האל בצורה אישית ובכך לפתח את הדימיון -יכולת נפלאה להפיכת דבר לאפשרי. היהודים של התקופה ידעו שקל יותר להתפלל בעזרת פסל אך העדיפו חשיבה מופשטת. פיתוח החשיבה המופשת הזו היא אחת הסיבות שהובילו, לפי הספר, לפיתוח המוח היהודי ובעיקר לחשיבה מופשטת. דוגמאות הניתנת שם היא הרצון של אנשים לראות סרט במקום לקרוא ספר, דבר המצריך יותר דימיון, דוגמא נוספת היא שאיינשטיין עצמו חשב על תורת היחסות כאשר הוא דמיין כיצד יהיה לרוץ ביחד עם קרן אור. אני נוטה להסכים עם הגישה הזו אך כמה דברים לא מאפשרים לי לקבל אותה: השימוש בפסל כסמל מעורר ומשנה מצב מודעות יכולה דווקא להוביל לשינוי בדפוס המחשבה וכך גם ל"בריחה" מנטלית או פיזית, בכך שהיא מקלה על הדבר. אך האם הדבר פשוט מקל על חשיבה מסוג שונה או שמא הוא רק "תוקע" דפוס מחשבה? דיון פורצ'ן כתבה בספרה sane occultism שהאותיות העבריות עצמן מקבילות מבחינה נורמולוגית לסדרי הבריאה וכך עוזרות להבין אותם. אני חושב שאפשר להסכים שמילים אמנם מופשטות יותר, אך הן עדיין מהוות סמל לכל דבר. לכן גם תפקודם, ברמה מסוימת, משמש כטריגר למחשבה שאינה פחות מופשטת מהתחושות והרגשות שעולים בנו בעת השימוש בפסל. אם כן, מהו ההבדל המהותי בין הפסל לסיפור או התפילה? אולי בכך שהסיפור והתפילה לא מראה לך את האלוהות אלא אם אתה טורח לדמיין אותה. מצד שני, גם הפסל לא טורח להעביר לך את האל אלא אם כן אתה מעז לשקוע לרגשות שהוא מעלה בך. אם אכן ישנן תפילות שעוזרות "לראות" ולחוש את האל בצורה מסוימת, האם הוא לא מפסיק להיות מופשט? מהניסיון האישי שלי, ההבנה שלי את הדברים בחיים, קטנים כגדולים, גם מסתמכת על "המחזה" בראש שלי של המקרה ונתינת דרור לסיטואציה. פעמים רבות אף ההגשמה של אלים מסוימים עוזרת לי להבין בעיות בפיסיקה. הם אפשר לומר שזהו דבר שאינו מופשט? האם בכלל אפשר לטעון שרגשותינו אינם מופשטים?
 

graciella

New member
אל מופשט?!

באופן תיאורטי ישנה האפשרות לשחרר דרור את היצירה, הדמיון ופיתוח מודעות, כשכל אדם יחפש בנפשו את אלוהיו, יפה וטוב, אבל, באופן מעשי – מה עשו הכוהנים, הנביאים המטיפים וממסד הרבני – בצורת התחכום האופיינית להם ואני מדגישה "להם", הפכו את החופש לשעבוד, כל מאות המצוות, כל הסיפורים ההטפות בספרי התנ"ך, וכל ההגבלות וההפחדות יצרו אל ברור מאד – אל זכר מאד נקמני וללא סובלנות, וודאי תזכרו כמה פעמים כתובים משפטים כ – עשה הטוב בעיני ה' / עשה הרע בעיני ה' והעם, העם לא רק המלך החוטא נענש. בנוסף ובעיקר – אותו אל אחד הוא זכר, אב, כל יכול, נכון, יהודים מאמינים תמיד אומרים כי לאל הזה אין מין, באמת!? תקראו טוב, וכל הסממנים רומזים מה מינו של אותו אב גדול. OK מה שרציתי בעצם לכתוב הוא, כי האדם הקדום והמודרני צריך משהו קונקרטי, איזה אסוציאציה, משהו כדי להאמין והבין, המונוטאיסטים הראשונים לא הצליחו להעביר את פילוסופיה של הפשטה מוחלטת לעם, כי העם אינו תופס רעיון כזה. אז מה משנה אם יש פסל או לא?
 

Tatu4Taty

New member
פספסת את כל הנושא שהעליתי.

לא דיברתי על דת, לא על מצוות ולא על מה שהכהנים עשו. אני יודע שהאדם הקדמון היה צריך משהו שיעזור לו לדמיין ולראות ככלי ושהיה לו קשה לעשות את זה לבד. אבל השאלה הייתה האם היום, לאחר כל כך הרבה זמן, פסלים עוזרים בפיתוח חשיבה ככלי מוחשי או שהם דווקא מונעים התקדמות בפיתוח החשיבה המופשטת?
 

אורי רז

New member
הערה בנושא

"באופן מעשי – מה עשו הכוהנים, הנביאים המטיפים וממסד הרבני – בצורת התחכום האופיינית להם ואני מדגישה "להם", הפכו את החופש לשעבוד, כל מאות המצוות, כל הסיפורים ההטפות בספרי התנ"ך, וכל ההגבלות וההפחדות יצרו אל ברור מאד – אל זכר מאד נקמני וללא סובלנות" מספיק לתצפת על החוזרים בתשובה של ימינו כדי לראות במה המחזירים בתשובה ממלאים את ראשם, לדוגמא אמנון יצחק עם האמירה על כך שהחילונים ישרפו כמו יתושים. "יהודים מאמינים תמיד אומרים כי לאל הזה אין מין" א. הסטיקרים עם הכיתוב 'אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים' הם מבית היוצר של הדתיים. ב. בעברית, בניגוד לאנגלית, די קשה להתייחס למשהו בלי להתייחס למין שלו. אפשר, אבל זה יוצא מאוד מסורבל ולא שוטף. ג. יהודים מאמינים גם תמיד אומרים שיחוד האל הוא אחד מיג' עיקרים, אבל חיפוש זריז בעזרת פרוייקט שו"ת מעלה חמישה מקומות בתנ"ך בהם מתייחסים לאל היחיד כ'אלהים חיים' (דברים ה' כב', שמואל א' יז' כו', שמואל א' יז' לו', ירמיהו ה' ה', וירמיהו כג' לו') שמתפרש בקלות כריבוי האל וכפירה.
 
רעיונות מופשטים ודמיון

אני קודם רוצה להתחיל בנגיעה קלה בהסטוריה - האל המופשט של היהדות הופיע מאוחר מאוד בזירה הדתית ותפס אחיזה של ממש רק בתקופת בית שני. רק לאחר חורבן בית שני החלה ספרות החכמה של היהדות לתפוס תאוצה אמיתית, וגם אז ניתן היה לראות השפעה חיצונית. כשתי דוגמאות שמחלישות את טענת המחבר (שנשמעת די "מונפצת") - הפילוסופים היוונים הקדומים עדיין נחשבים לאחדים מבני האדם החכמים שהילכו על פני כדור הארץ. סוקרטס ואפלטון עצמם שכללו וקידמו את רעיון התפיסה המופשטת (למשל, האידאות של אפלטון). ומה? הם היו חלק מהעם היווני, הפוליתאיסטי בעליל שסגד לאלילים. דוגמא נוספת - המוסלמים - האיסור על עשיית פסלים ותמונות בקרב המוסלמים הוא חמור לא פחות מאשר ביהדות. במשך מאות שנים, גם המוסלמים שכללו את התפיסה המופשטת שלהם לתפיסת האל. אם הטענה של מחבר הספר היתה נכונה, ודאי וודאי שהיינו רואים היום את התוצאות (ובל נשכח שלמוסלמים היה תור זהב מדעי כשבאירופה עוד האשימו את השטן בפגיעה ביבולים). "המוח היהודי" התפתח יותר בגלל הלחצים של הסביבה, עם אולי השפעה זעירה של תוכנית זיווגים במשך מאות שנים. לראיה, כמה זוכי פרס נובל יהודים יש מישראל וכמה משאר העולם? הלחצים הסביבתיים על היהודים בגולה מכריחים אותם לדפוסים מסויימים של חיים, שכנראה מהם יוצאים יותר חכמים יותר
לכן, לעניות דעתי, אין השפעה של תפיסת האל כמופשט על יכולת התפיסה של האדם עצמו. חשיבה מושפטת קיימת בלי כל קשר להמצאותם או אי המצאותם של פסלים. לגבי תפילות ה"עוזרות" לראות את האל - גם בתפילות מהיהדות, וכן מתפילות אחרות, ניתן לראות כי האל/ים מדומים בכמה וכמה דרכים, דרכים אשר ביחד מראות כי אין לאל/ים צורה אחת ויחידה, מקובעת. כך למשל, האל היהודי מתואר ב"שיר הכבוד" ב- "זקנה ביום דין ובחרות ביום קרב", האל המקורנן הוויקני מתואר כצייד וכניצוד, האלה כנערה, אם וזקנה חכמה, בו זמנית. הפרדקוס הזה בהחלט מסייע לתפיסה מופשטת של האל/ים. לדעתי, החשיבה האנושית היום-יומית אינה מופשטת לחלוטין, לא יכולה להיות מופשטת לחלוטין ואינה צריכה להיות כזו. אנחנו בני אדם, ובני אדם אינם מופשטים והם חיים בעולם לא מופשט. אנחנו כן מסוגלים לקבל ולהבין רעיונות מופשטים ולתרגם אותם לעולם שלנו - ובכך יוצרים מקרים פרטיים שאינם מופשטים.
 

Tatu4Taty

New member
:)

הרבה ממה שכתבת נשמע לי טוב ולמרות זאת יש כמה נקודות שאני לא סגור עליהן: 1) הטענה של הספר היא לא שחשיבה מופשטת לא קיימת בעמים אחרים, אלא שהיחס בין מספר החכמים היהודים ללא יהודיים הוא משמעותי כיוון שהיה להם פיתוח מוקדם של חשיבה מופשטת. לכן, גם אם לא יהודים פיתחו חשיבה מופשטת המספרים של האנשים ש"יגיעו" איתה למשהו יהיו קטנים יותר. הבעיה היא שאם לוקחים את ההלניסטים, אנו רואים אנשים שפיתחו את הפילוסופיה, דבר שאינו בדיוק "גשמי" מאוד. אם כך, מעניין לבדוק את המספר היחסי של זוכי פרס הנובל שהם צאצאי ההלניסטים, לדוגמא. 2) אני לא יודע אם אני מסכים שתפיסה מופשטת של דברים ללא עזרים מוחשיים שווה לתפיסה כזו בשימוש בכלים. אאל"ט, אחת הסיבות שמשתמשים במאגיה בכלים היא בגלל שהם עזרים ו"טריגרים" מצוינים כיוון שהם מקלים בעניין ההיקשרות לרעיון/רצון. לכן, חוסר שימוש בכלים בהכרח יהיה קשה יותר ויצרוך יותר מהאדם מאשר שימוש בכלים. מה אתה חושב?
 
מה אני חושב?

1) כפי שציינתי קודם, ישנם גורמים אחרים אשר השפיעו על המוח היהודי. למשל, היהודים תמיד היו הזרים. בשל כך חלו עליהם מגבלות רבות. היו תקופות בהן על היהודים באירופה במקומות מסויימים היו אסור לעבוד אדמה (ובטח ובטח שלא להיות בעליה) או לעסוק כלל בחקלאות? עם מה זה השאיר אותם? עם המקצועות החופשיים - בנקאות, מסחר, משפטים, רפואה - כל אותם מקצועות אשר דורשים קצת יותר חשיבה מופשטת מאשר עבודת אדמה. לא בכדי שקיימת התפיסה כי ה"אמהות הפולניות" (ובלעז הן מכונות "אמהות יהודיות") רוצות כי ילדיהן יהיו עורכי דין, רופאים או מהנדסים. כמו כן, בתוך חברה עוינת משהו, על היהודים היה להתבלט ולהצטיין יותר בעיני המקומיים, כדי שמעסיק מקומי יבחר דווקא בהם ולא בבן עמו שלו. בנוסף, אם נסתכל על עניין השידוכים - השאיפה היתה לשדך לתלמיד חכם, לעו"ד מצליח, לרופא, למהנדס או לסוחר מוצלח, מה שעשוי היה לגרום למעין מה שאולי ניתן לכנות "שיבוח גנטי" בזעיר אנפין, אשר מתמקד באינטליגנציה (זה רק רעיון). שתי הסיבות הראשונות אינן תאוריה, אלא מסקנה של הגיון בריא. הסיבה השלישית היא לפחות שוות ערך לטענת המחבר, מאחר וקשה להוכיח דבר שכזה (ולעניות דעתי, אפילו טענה זו טובה יותר מזו של המחבר). 2) נכון, אי שימוש בכלים יגרום לאדם להשתמש יותר בדמיון שלו - אך גם הדמיון שלו יצור בעצם את ההקשרים שעושים הכלים.
 

Tatu4Taty

New member
ומה שאני חושב :p

1) מסכים, אבל זה פשוט לא היה יכול להיכנס לספר שאמור ללמד אותך לפתח זיכרון ואינטיליגנציה. "רוצה אינטיליגנציה? תשביח את הגנים שלך!" 2) העניין הוא שהדמיון יפעל שעות נוספות כדי ליצור את ההקשרים. הוא יקדם את הגשמת החשיבה במושגים מופשטים ולא יקבל תמיכה על ידי עזרים. מה שמעניין לשאול הוא האם כל היהודים באמת היו לחלוטין נטולי עזרים כאלה. הרי היתה קטורת שריחותיה אמורות להיות טובות בעיני האל, אז האם זהו לא סמל מסוים שעוזר לך בהמחשת חשיבה מופשטת?
 

Justin Angel

New member
אני לא רואה קשר

אני באמת לא רואה קשר בין תפיסת האלוהות של אנשים לבין "המוח היהודי" (שהוא בכלל המצאה תקשורתית חסרת-שחר שמתקיימת רק כדי לסבר את האגו היהודי). האלים שלי לבשו צורת אדם בכדי לעזור למאמיניהם לנצח שדים שלא יכלו לנצח בעצמם. בזה אני מאמין. אם זה משפיע על היכולת הדידקטית שלי או לא, נראה קצת לא קשור בעיניי.
 

Tatu4Taty

New member
זה לא לגמרי המצאה תקשורתית

למשל: 41 אחוז מהמדענים הבולטים בספרד של ימי הביניים היו יהודים כאשר חלקם היחסי באוכלוסיה המקומית היא 2.7 אחוז, בין השנים 1819-1935 היהודים שלטו ב20 אחוז מהפעילות הכלכלית בגרמניה כאשר חלקם היחסי באוכלוסיה המקומית היה פחות מאחוז אחד, בשנת 1952 - 24 אחוזים מהסטודנטים בהרוורד היו יהודים, 23 אחוז בקורנל ו20 אחוז בפרינסטון כאשר חלקם היחסי באוכלוסיה המקומית היה 3 אחוזים בלבד, שליש מהמיליאדרים האמריקאים הם יהודים, 20 אחוז מהפרופסורים באוניברסיטאות המובילות בארה"ב ם יהודים ו40 אחוז מהשותפים במשרדי עורכי הדין המובילים בארה"ב - גם יהודים. פרסי נובל: מאתיים ושבעים פרסים חולקו מהפעם הראשונה בשנת 1901 ועד 2002 כאשר מאה עשרים ושניים מהפרסים האלה הלכו ליהודים - ארבעים וחמישה אחוז. יש 14 מיליון יהודים בעולם (נכון ל2001) - זה רבע אחוז. זהו. אני חושב שרובנו גם יודעים שאת רשתות המדיה והמוזיקה בארה"ב יהודים מנהלים. זה לא כזה חסר בסיס לומר שיש כאן משהו.
 
למעלה