על שלושה פשעי השמאל ועל ארבעה לא אש
1) השמאל הישראלי הוא גזען: הוא מבחין בין טרור ערבי ובין טרור יהודי. בכל הנוגע לטרור הערבי השמאל מגלה "הבנה" מעמיקה ומופלגת, אך כאשר דתו של הטרוריסט משתנה ומדברים על טרור יהודי, לפתע השמאלן "החכם והמבין" הופך להיות "טיפש וחסר הבנה" בצורה מדהימה. 2) השמאל הישראלי מזדהה עם אלימות (בצורתה הברברית ביותר). הוא מבין אותה, מספק לה לגיטימציה, ואף מפרסם בגלוי מכתבי הצעה לפלסטינים שיסתפקו בהרג מתנחלים. (וכפי שאמרתי, ברגע שהדבר מגיע לאלימות יהודית, כל ה"הבנה" השמאלנית הזו נעלמת כלא היתה). 3) השמאל הישראלי צבוע. הוא נלחם למען כניעת ישראל, אך במקום לקרוא בגלוי לילד בשמו הוא עוטף את תפיסתו זו בעטיפות ערמומיות ואינטלקטואליות רבות (אופק מדיני, פתרון מדיני, לשבת לשולחן, אי אפשר לנצח עם כבוש, וכו´). ותמיד תמיד נמנע מלהתמודד עם השורה התחתונה: א) להודות שמה שהוא באמת רוצה זה כניעה, ב) כיצד הוא רואה שאכן הכניעה הזו תוביל למשהו טוב. (אבל מאחר שהוא לא קורא לילד בשמו, הוא לא נדרש להתמודד עם השאלות הקשות). 4) השמאל הישראלי היא דת. כמו כל דת וכת אחרת הוא שבוי בתקוות ואמונות, שלא תשתננה גם אם הן עומדות בסתירה להגיון. כיצד הוא רואה שכניעה ובריחה לגבולות 67 תביא רגיעה? אין תשובה (ברגע של כנות ירון לונדון התוודה שברור לו שגם אז לא יהיה שקט). אבל, השמאל מאמין בכך, משום שזו התקווה האחרונה שנותרה לו, אז הוא אוחז בה באדיקות פתאטית. 5) השמאל הישראלי עוסק בטרור (טרור רוחני: זריעת אימה). כמו דתות אחרות השמאל מנסה לכפות את תפיסתו והוא עושה זאת בעזרת "אלימות חברתית" ו"טרור רוחני". השמאל השולט בתקשורת עוסק בשטיפת מח בלתי פוסקת כדי להציג לציבור את המציאות מן הפרספקטיבה שלו. השמאל יצר אוירה לפיה השמאל הוא "חכם" והימין "אספסוף". השמאל יצר אווירת טרור ואימה הגורמת לאמנים ולאנשי רוח לחשוש להביע תמיכה בדעות הימין. השמאל עשה גם מעשה ממשי של הטלת אימה: פיטר איש אקדמיה מתפקידו משום שהעז להביע דעות ימניות "קיצוניות מדי" (ד"ר אורי מילשטיין). 6) התפיסה של השמאל הישראלי קרסה טוטאלית. לו הסכם אוסלו היה מצליח השמאל לא היה מחמיץ הזדמנות כדי להתהלל ולהשתבח בכך, אבל גם כאשר המציאות הפוכה, הדבר לא מפריע לו להמשיך להשתבח בצדקת דרכו. הוא מסרב לעשות חשבון נפש, מסרב לשאול מדוע נכשל ההסכם, מסרב לקחת אחריות על כשלון הסכם אוסלו, ומסרב בכלל לדון בשאלה: הסכם אוסלו - איפה טעינו? האם הסכם אוסלו היה מבוסס על תפיסות מעוותות שקרסו? לא יודעים, השמאל נמנע מחשבון נפש כדי שלא יאלץ לחשוף את ערוותו. (בגלל אחיזתו זו של השמאל בקרנות המזבח, וסירובו לערוך חשבון נפש לא נלמדו לקחי אוסלו, ועד היום הציבור הישראלי ממשיך להתקוטט כמו זוג תרנגולות. ועל כך לא נסלח ולא נשכח). 7) השמאל הישראלי מנותק מן המציאות. הוא מנפנף כל הזמן במספרי ההרוגים, ואיננו מבין שההרוגים משני הצדדים גם הישראלי וגם הפלסטיני הם כלי בידי השלטון הפלסטיני. לערפאת יש אינטרס במקסימום הרוגים משני הצדדים, ולישראל יש אינטרס בדיוק הפוך. השמאל הישראלי האווילי מבצע השלכה ואינו מבין שתרבות דמוקרטית שונה מתרבות דיקטטורית בה ההמונים חייבים להתיישר לפי ההנהגה הקיצונית. השמאל מתקשה לחדול מלנפנף במספרי ההרוגים כעוד הוכחה מבריקה לתיזה הגאונית שלו שאנחנו הרעים והם הטובים והצודקים. הבעיה הקטנה היא שהוא גם שוכח לחלוטין את השאלה ה"שולית": מי התחיל במלחמה, מי מעונין בה, מי יכול להפסיק אותה, מי מסרב לכל הצעה ריאלית לסיום הסכסוך, ומי מסרב בכלל להציג פתרון ריאלי משלו לפתרון? על שלושה פשעי השמאל ועל ארבעה לא אשיבנו. סיכומו של דבר: הפשע החמור מכל של השמאל הוא כמובן חוסר האחדות שבעם. השמאל גורם לעם ישראל להיות מפולג, לא לשדר מסר אחיד ונחוש, והמסר הכפול הזה מעודד את הטרור, מונע כל סיכוי להסביר את צדקתנו בעולם, וגורם לאויב להאמין שככל שהם יכבידו את עולם עלינו כך הפילוג בתוכנו יגבר, ולכן בסוף הם ינצחו. על שלושה פשעי השמאל ועל ארבעה לא אשיבנו: מניעת האחדות (בשעה קשה זו). שמאלנים יקרים ותמימים, אני אמנם סולח לכם, אבל לגבי אלוהים אני לא יכול להבטיח כלום . . .
1) השמאל הישראלי הוא גזען: הוא מבחין בין טרור ערבי ובין טרור יהודי. בכל הנוגע לטרור הערבי השמאל מגלה "הבנה" מעמיקה ומופלגת, אך כאשר דתו של הטרוריסט משתנה ומדברים על טרור יהודי, לפתע השמאלן "החכם והמבין" הופך להיות "טיפש וחסר הבנה" בצורה מדהימה. 2) השמאל הישראלי מזדהה עם אלימות (בצורתה הברברית ביותר). הוא מבין אותה, מספק לה לגיטימציה, ואף מפרסם בגלוי מכתבי הצעה לפלסטינים שיסתפקו בהרג מתנחלים. (וכפי שאמרתי, ברגע שהדבר מגיע לאלימות יהודית, כל ה"הבנה" השמאלנית הזו נעלמת כלא היתה). 3) השמאל הישראלי צבוע. הוא נלחם למען כניעת ישראל, אך במקום לקרוא בגלוי לילד בשמו הוא עוטף את תפיסתו זו בעטיפות ערמומיות ואינטלקטואליות רבות (אופק מדיני, פתרון מדיני, לשבת לשולחן, אי אפשר לנצח עם כבוש, וכו´). ותמיד תמיד נמנע מלהתמודד עם השורה התחתונה: א) להודות שמה שהוא באמת רוצה זה כניעה, ב) כיצד הוא רואה שאכן הכניעה הזו תוביל למשהו טוב. (אבל מאחר שהוא לא קורא לילד בשמו, הוא לא נדרש להתמודד עם השאלות הקשות). 4) השמאל הישראלי היא דת. כמו כל דת וכת אחרת הוא שבוי בתקוות ואמונות, שלא תשתננה גם אם הן עומדות בסתירה להגיון. כיצד הוא רואה שכניעה ובריחה לגבולות 67 תביא רגיעה? אין תשובה (ברגע של כנות ירון לונדון התוודה שברור לו שגם אז לא יהיה שקט). אבל, השמאל מאמין בכך, משום שזו התקווה האחרונה שנותרה לו, אז הוא אוחז בה באדיקות פתאטית. 5) השמאל הישראלי עוסק בטרור (טרור רוחני: זריעת אימה). כמו דתות אחרות השמאל מנסה לכפות את תפיסתו והוא עושה זאת בעזרת "אלימות חברתית" ו"טרור רוחני". השמאל השולט בתקשורת עוסק בשטיפת מח בלתי פוסקת כדי להציג לציבור את המציאות מן הפרספקטיבה שלו. השמאל יצר אוירה לפיה השמאל הוא "חכם" והימין "אספסוף". השמאל יצר אווירת טרור ואימה הגורמת לאמנים ולאנשי רוח לחשוש להביע תמיכה בדעות הימין. השמאל עשה גם מעשה ממשי של הטלת אימה: פיטר איש אקדמיה מתפקידו משום שהעז להביע דעות ימניות "קיצוניות מדי" (ד"ר אורי מילשטיין). 6) התפיסה של השמאל הישראלי קרסה טוטאלית. לו הסכם אוסלו היה מצליח השמאל לא היה מחמיץ הזדמנות כדי להתהלל ולהשתבח בכך, אבל גם כאשר המציאות הפוכה, הדבר לא מפריע לו להמשיך להשתבח בצדקת דרכו. הוא מסרב לעשות חשבון נפש, מסרב לשאול מדוע נכשל ההסכם, מסרב לקחת אחריות על כשלון הסכם אוסלו, ומסרב בכלל לדון בשאלה: הסכם אוסלו - איפה טעינו? האם הסכם אוסלו היה מבוסס על תפיסות מעוותות שקרסו? לא יודעים, השמאל נמנע מחשבון נפש כדי שלא יאלץ לחשוף את ערוותו. (בגלל אחיזתו זו של השמאל בקרנות המזבח, וסירובו לערוך חשבון נפש לא נלמדו לקחי אוסלו, ועד היום הציבור הישראלי ממשיך להתקוטט כמו זוג תרנגולות. ועל כך לא נסלח ולא נשכח). 7) השמאל הישראלי מנותק מן המציאות. הוא מנפנף כל הזמן במספרי ההרוגים, ואיננו מבין שההרוגים משני הצדדים גם הישראלי וגם הפלסטיני הם כלי בידי השלטון הפלסטיני. לערפאת יש אינטרס במקסימום הרוגים משני הצדדים, ולישראל יש אינטרס בדיוק הפוך. השמאל הישראלי האווילי מבצע השלכה ואינו מבין שתרבות דמוקרטית שונה מתרבות דיקטטורית בה ההמונים חייבים להתיישר לפי ההנהגה הקיצונית. השמאל מתקשה לחדול מלנפנף במספרי ההרוגים כעוד הוכחה מבריקה לתיזה הגאונית שלו שאנחנו הרעים והם הטובים והצודקים. הבעיה הקטנה היא שהוא גם שוכח לחלוטין את השאלה ה"שולית": מי התחיל במלחמה, מי מעונין בה, מי יכול להפסיק אותה, מי מסרב לכל הצעה ריאלית לסיום הסכסוך, ומי מסרב בכלל להציג פתרון ריאלי משלו לפתרון? על שלושה פשעי השמאל ועל ארבעה לא אשיבנו. סיכומו של דבר: הפשע החמור מכל של השמאל הוא כמובן חוסר האחדות שבעם. השמאל גורם לעם ישראל להיות מפולג, לא לשדר מסר אחיד ונחוש, והמסר הכפול הזה מעודד את הטרור, מונע כל סיכוי להסביר את צדקתנו בעולם, וגורם לאויב להאמין שככל שהם יכבידו את עולם עלינו כך הפילוג בתוכנו יגבר, ולכן בסוף הם ינצחו. על שלושה פשעי השמאל ועל ארבעה לא אשיבנו: מניעת האחדות (בשעה קשה זו). שמאלנים יקרים ותמימים, אני אמנם סולח לכם, אבל לגבי אלוהים אני לא יכול להבטיח כלום . . .