על שליטה, התמסרות ובדידות

[platinum70]

על שליטה, התמסרות ובדידות

כמה שיחות שיצא לי לנהל באחרונה ופוסטים שונים שיצא לי לקרוא הזכירו לי משהו שכתבתי פעם כאן

רק לי נדמה שיש כל כך הרבה תנועה מעגלית?

 

[Nigun]

בעיקר בדידות, לא?

קודם כל, אני רוצה להגיד לך שהשירים שאתה שוזר במה שאתה כותב,
ממש יפים.
עושה קצת קוועצ' בלב, נוגע.

ובקשר לתנועה המעגלית...
אני מעריכה שהיא באמת מעגלית.

מצד אחד,
אף אחד מבחוץ לא יכול באמת לגרום למישהו להרגיש רצוי,
ושהוא מתקבל איך שהוא (= אהבה ללא תנאי)
מבלי שהאדם עצמו יאפשר לעצמו לקבל את זה מבחוץ. ואני מדברת על אנשים בוגרים. וזה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע.

ומצד שני, כשזה הבור,
הרבה פעמים אין האסיר מתיר עצמו מבית האסורים,
וצריך את המישהו, מבחוץ, שיעזור לנו לבנות את הגרעין הזה,
את היכולת הזו, שכמו שכתבת - היא צורך בסיסי.
וגם אז, כמובן, לא תמיד זה עובד.


זו התנועה המעגלית שאני רואה.

 

[platinum70]

אני בהחלט יכול להסכים

שהבדידות הרגשית היא מוטיב ששכיח מאוד. אם כי לעיתים בדידות זו יכולה להיות תופעת לוואי של בחירות לא נכונות שאנחנו עושים, במיוחד אם עושים אותן בעקביות ואז הבדידות תעצים את עצמה.

מאוד מסכים שקשה לצאת מהבורות האלה לבד. מאידך, נתקלתי בשוכני בורות שמרוב בורות, כבר התרגלו ולא ששו לצאת מהם. בסופו של דבר, הם כמו נוהמים על אלה שמנסים להתקרב.

תודה על המחמאה, שמח שהכתיבה עם השירים נוגעת.

 

[Nigun]

שוכני הבורות

לשוב ולחזור בעקביות לבורות שלנו זו ה-תנועה המעגלית הרווחת והטבעית.
צריך כוחות כדי לפרוץ את זה.
אני אוהבת להסתכל על זה כתנועה מעגלית שהיא על ספירלה,
ולא רק מעגל סגור במימד אחד, שחוזר תמיד בדיוק לאותה נקודה.
הבור שלנו , ברוב המכריע של המקרים, יצוץ בחיינו שוב ושוב (ושוב),
אבל ניתן שכל פעם נהייה במקום קצת יותר טוב,
קצת יותר גבוה על הספירלה.
הרי בבורות אין פתרונות קסם,
אבל עם עבודה בהחלט יש התקדמות מפעם מפעם.

ובנוגע לנוהמים על המנסים להתקרב אליהם:
ברור, זו ה-ההגנה והמלחמה על הנפש שלנו.
אני יכולה להעיד על עצמי שלא פעם נהמתי כשהכי רציתי שיתקרבו אלי.
הרחקה לצורך התקרבות.

(לא שאני אומרת שזה מצדיק התנהלות כזו,
או שצריך תמיד להבין ולאפשר את זה ושכל אחד צריך להילחם וכו'.
לפעמים אפילו הרבה משאבים לא מצליחים לתקן.
ולכן, כל אחד ומה שמתאים לו. אבל זה בהחלט מנגנון רווח).

 

[מאלף שבלולים]

זוהי בחירה אישית

גם אם היא נעשית בתת מודע, חוסר העשיה למנוע אותה, היא גם מבחירה,

"אני הולך ברחוב
במדרכה יש בור עמוק -
אני נופל לתוכו.
אני אבוד... אני חסר ישע...
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

אני הולך באותו הרחוב
במדרכה יש בור עמוק -
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני שוב נופל לתוכו.
אני לא מאמין ששוב הגעתי לכאן,
אבל אין זו אשמתי
ולוקח לי נצח לצאת.

אני הולך באותו הרחוב
במדרכה יש בור עמוק -
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת...
כוחו של הרגל.
עיניי פקוחות, אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי - אני יוצא מיד.

אני הולך באותו הרחוב
במדרכה יש בור עמוק -
אני עוקף אותו.
אני הולך ברחוב אחר."

 

[Nigun]

שיר יפה, ובהחלט מתאר חלק מהשלבים בדרך

אם כי, לצערינו, המציאות קצת (הרבה) פחות ליניארית...
אם כבר, זה יותר דומה לתמונה המצורפת.
ועדיין - כייף לקרוא.

 

[A לוןA]

בורות הם מקום מגעיל להיות בו

צפוף וקשה ולבד וחשוך-
אבל גם מאוד מוגן, כל הלבד הזה.
כשאתה לבד, זה כאב מסוג אחד
כשאתה יוצא מהבור- זה כאב מסוג אחר לגמרי.
ואולי עדיף לי, חושב שוכן הבור, את הכאב המוכר, הידוע והעמום שבבור- מאשר את הסיכון לכאב המפלח והמצמית של הפגיעה מחוץ לבור.

וכאן, לפעמים, יד אחת שתושט לתוך הבור, ולא תחכה עד שהראש יציץ מחוץ לבור, יד אחת כזו שלא תירתע מנהמות ואפילו נשיכות- יכולה לגלות בתוך הבור עולם ומלואו

 

[Nigun]

כתבת יפה!

ממש לשם שינוי

 

[platinum70]

אני לא יכול שלא לתהות

האם ההגנה הזו היא באמת הגנה? ממי היא מגנה בעצם?
מה להם להתגונן מהחוץ אם הם אלה שהבחירות שלהם הובילו אותם למקום בו הם נמצאים?

האם ההגנה הזו מפצה על הלבד, הצפוף והקשה?
והצורך והרצון להתמסר שמחניקים בפנים (בכל זאת, אנחנו בפורום שליטה) ומונעים מעצמם, להיות הם עצמם. המוגן הזה בפנים, מפצה על כך כהוא זה?
איך שאני לא מסתכל על זה, אני רואה ריק וחוסר גדול עבורם.

כך או כך, אני שמח לפחות ששיתוף ההרהורים שלי מעורר פה שיח מעניין.

 

[Nigun]

הגנות

אני קצרה כרגע בזמן, ואני גם בטוחה שאלון עוד יענה לך על זה,
רק רציתי לכתוב:

ברור!
בוודאי שזו הגנה. ועוד איזו הגנה.
אתה באמת שואל איזו פגיעוּת זה להיות חשוף?
חשוף באמת, לא פיזית?

המחיר הוא כבד, ברור.
מנגד, גם פגיעה בנפש היא כבדה.

 

[A לוןA]

לכל בחירה יתרונותיה וחסרונותיה

כשאתה לבד יש לזה מחיר, אבל המחיר ידוע מראש ומגודר מאוד.
כשאתה נחשף אתה מקבל סיכוי- אבל המחיר שאתה עלול לשלם אינו מגודר, אינו נשלט ובעצם- אתה תלוי באחר.
לא כולם חושבים שהמחיר הפוטנציאלי שווה את הסיכוי, ולא כולם באמת מאמינים שיש בכלל סיכוי- וכל היחשפות דינה , במוקדם או במאוחר, פגיעה.
&nbsp
וזה דבר מאוד מפחיד, בדסמ או לא-בדסמ.