על שם מי נקרא מוזיאון GREIF? חלק ראשון

greif

New member
על שם מי נקרא מוזיאון GREIF? חלק ראשון

בעקבות פוסטים של מוזיאון GREIF שפירסמתי-ואפרסם, אני נשאל כל הזמן- מה זה GREIF?...מי זה?....המוזיאון על שמך? (חס וחלילה...).
אספר על פנינה וזהר (זיגמונד) גריף, שעל שמם נקרא המוזיאון. יידרשו שלושה פוסטים נפרדים- כי שניהם- השתתפו בהרבה תהליכים היסטוריים- שעל חלקם אנחנו יכולים רק לקרוא היום באתרי ההיסטוריה ובספרים. הם- היו שם.
להלן סיפורה של פנינה (נורקין) גריף.
פנינה נורקין -נולדה בתל אביב בשנת 1928, לאב (אהרון נורקין) יליד גרמניה וציוני נלהב-שהיה מהנדס מכונות ומים מבמקצועו, וחקלאי כושל - בשאיפתו, ולאם (רחל גליבטר)- מיפו, שנכחה ב"הגרלת הצדפים" המפורסמת בחוף אחוזת בית- אם כי לא השתתפה בה.
כילדה- בעקבות עבודתו של האב- נדדה עם המשפחה על פני כל פלשתינה- רחובות, גן יבנה, עמק חפר, טבריה, דגניה, מגורי העובדים בנהריים (האב היה ממקימי תחנת הכוח), וביצרון.
בגיל 13, עזבה פנינה את הבית, זייפה את גילה, הצטרפה להגנה, ואז לפלמ"ח שהוקם, ונשלחה לקורס אלחוט וקשר בשפיים. ואז נשלחה להכשרה מגוייסת בגבת ויגור.
ב"שבת השחורה", כשהסתבר שהבריטים יודעים על מסתור גבישי הקשר הסודיים של הפלמ"ח ביגור- התחפשה פנינה לפלאחית ערביה, הניחה שק זבל עופות על ראשה (הסירחון הרחיק אפילו את הזבובים) והלכה- עם הגבישים והקודים, לצומת ה-צ'ק פוסט- שם מסרה אותם הלאה.
לאחר מכן- הצטרפה ל"גדעונים" (פעילי ההעפלה) ונשלחה להקים ולנהל תחנת אלחוט במרסיי-צרפת.
עם פרוץ מלחמת השיחרור- הוחזרה לארץ והוצבה כקשרית בחטיבת הנגב- שם השתתפה בקרבות רבים כולל חירבת מחאז, באר שבע, ביר עסלוג', עיראק סווידאן, עיראק אל מנשיה, פאלוג'ה, חוליקאת, ועוד.
כאלחוטאית- השתתפה בטיסות במטוסי אוסטר ומטוסים אחרים- עם ראשוני הטייסים, ביניהם עזר ווייצמן, אלי פיינגרש, צחיק יבנה ואנשי מח"ל. זכורה היתה לה טיסה בדקוטה- שבה נתפש הגה הכיוון, והם הסתובבו באוויר כשלוש שעות בעודם מנסים לשחרר את ההגה בעזרת מוטות מתכת.
בסיום המלחמה, היתה בת יחידה בקבוצה של שלושה קומנדקרים ששימשו כממסר קשר ונעו לאורך הר הנגב-בליווי היחידה שהתקדמה לאום רשרש. הם הגיעו למקום כמה רגעים לאחר הנפת דגל הדיו ("מה תליתם שם? אין לכם משהו יותר טוב"? זה מה שזכרה מה"מעמד").
לאחר מכן הוצבה כאלחוטאית באנית חיל הים "התקווה" שנמכרה תוך זמן קצר.
לאחר המלחמה- התבקשה להשאר בצה"ל ושירתה בגדוד הדרוזי, ב-חיל המיעוטים דאז.
לאחר שיחרורה- הוסמכה כגננת ועבדה במעברות שהוקמו. במקביל- למדה הוראה.
פנינה המשיכה בשירות מילואים-והשתתפה בקרב הכושל בתל מוטילה.
כמורה- עבדה בבתי ספר שהוקמו ברמת ישי, וולדהיים (אלונים כיום), בית לחם הגלילית, עכו העתיקה, ובבה"ד חיל הים-כמורה לחיילים וקצינים עולים חדשים. שם- הכירה את רס"ן זיגמונד גריף-שיהיה בעלה.
לאחר נישואיהם- התגוררו בשיכון צבא קבע בגב ים ב'- 6-8 בלוקים, טובעים בדיונות חול נרחבות-אז לימדה בבית הספר אורים בקריות.
בשנת 1959- עברו לנווה שאנן בחיפה- שם לימדה בבית הספר "תל חי" והשתתפה בהקמת בית הספר "יזרעאליה".
בתחילת ביה"ס יזרעאליה- "כנהוג" במערכת החינוך- תלמידים היו בשפע- מורים- אין. באין מורים למוזיקה, ספורט, מלאכה, וחקלאות בבית הספר- החליטה פנינה-ברוח הפלמ"ח- שהיא תלמד גם את המקצועות האלה- בנוסף לכל שאר המקצועות שלימדה.
אירגנה כלי עבודה וגינון, כדורים וחבלי קפיצה- ולימדה- מלאכת יד, חקלאות-בחלקת בור ש"הפקיעה", אירגנה משחקי כדור ואתלטיקה, ובעזרת אקורדיון-שמעולם לא נגנה בו לפני כן- לימדה את התלמידים לזייף כעורבים....
לאחר זמן מונתה למנהלת בית הספר.
לאחר שעות עבודתה בבית הספר- עסקה בעזרה לעולים שהגיעו בכמויות ממזרח אירופה, וגם מעיראק וסוריה. בעזבונה- נמצאו ארגזים דחוסים בתכתובת שניהלה עם מוסדות מדינה וגורמים שונים- במאמץ למצוא עבודה ותעסוקה לעולים. היא סייעה גם בפתרון בעיות קליטה במשפחות במשבר שהתפרקו.
לאחר שפרשה לפנסיה- היתה פעילה באירגון הסתדרות המורים והגימלאים, וכן עבדה בקווי הסיוע לנוער במצוקה.
עם הגיל- הדרדר מצבה - היא הועברה לבית אבות, שבו נפטרה בספטמבר 2018.
בפוסט הבא- מחר- יסופר על זהר (זיגמונד) גריף.

 
למעלה