לטעום את החיים
Member
הוא ישב לו על כסא ים נמוך. ממש בשפת הבריכה על האבן קורא ספר תחת השמש. לבוש קצר וכובע לראשו. מסביב שיח התות צומח לגבהים ומסתיר בריכה טבעית .
הוא ואני לבד, האסורה בדרך. אני מתנצל שלא הבאתי בגד ים ושואל עם יפריע שאכנס כביום היולדי. הוא מהנהן בראשו מושך בכתפיו ואני מקבל אישור לחוות את החופש. המים צוננים צלולים וטובים. יושב לי בקרקעית הבריכה ומביט באסורה מגיעה. עיניה מחייכות ושפתיה מתגעגעות. היא מביטה בי, ובעיניה שואלת על ההוא שקורא ספר. אני פונה אליו ושואל אם יפריע לו שהיא תיכנס כביום היוולדה גם. שוב הוא מהנהן, מושך בכתפיו וחוזר לספר. היא מושכת בכתפיה ולא מבזבזת שניה מיותרת. ברגע אחד היא במים.. כולה זוהרת.. ללא משחק מקדים ללא המתנה כשהוא מאחוריה קורא ספר בכסא, היא כורכת את רגליה סביבי מתיישבת עלי ואנחנו אחד. והוא.. קורא ספר.
וכמו שמקריא מאיר בסיפורי פוגי.. אגדה שהייתה באמת
הוא ואני לבד, האסורה בדרך. אני מתנצל שלא הבאתי בגד ים ושואל עם יפריע שאכנס כביום היולדי. הוא מהנהן בראשו מושך בכתפיו ואני מקבל אישור לחוות את החופש. המים צוננים צלולים וטובים. יושב לי בקרקעית הבריכה ומביט באסורה מגיעה. עיניה מחייכות ושפתיה מתגעגעות. היא מביטה בי, ובעיניה שואלת על ההוא שקורא ספר. אני פונה אליו ושואל אם יפריע לו שהיא תיכנס כביום היוולדה גם. שוב הוא מהנהן, מושך בכתפיו וחוזר לספר. היא מושכת בכתפיה ולא מבזבזת שניה מיותרת. ברגע אחד היא במים.. כולה זוהרת.. ללא משחק מקדים ללא המתנה כשהוא מאחוריה קורא ספר בכסא, היא כורכת את רגליה סביבי מתיישבת עלי ואנחנו אחד. והוא.. קורא ספר.
וכמו שמקריא מאיר בסיפורי פוגי.. אגדה שהייתה באמת