OverAndOver
New member
על תגובות וחשיבותן |במבה|
שלום לכם, פורום יקר. חלקכם מכירים אותי, חלקכם לא. אני מיכאל, אני כותבת, ואני כאן כדי לספר לכם סוד: לא, אנחנו לא יוצרים רק בשביל עצמנו.
בואו נתחיל מההתחלה. אני לא כאן כדי להטיף לכן, אני לא כאן כדי לעשות לכן נו נו נו. אני יודעת שקשה להגיב. אני יודעת שלפעמים אין זמן. אני יודעת שזה דורש אנרגיות. גם לי יש תקופות בהן אני לא מגיבה. אני כאן כדי להסביר משהו שמציק לי, ואולי נוכל כולנו ביחד להבין איך אנחנו יכולות לתקן את זה.
בטח כבר הבנתן את זה לבד, אבל הדבר עליו אני מדברת הוא תגובות. כבר תקופה שיצירות לא מקבלות תגובות. כבר תקופה שיוצרות מרגישות מתוסכלות מלרענן את הדף שוב ושוב ושוב ושוב. ואני בכל הכנות מאמינה שלבעיה הזו יש קשר הדוק לרמת הפעילות של כולן בפורום, יש קשר הדוק לדעיכה בה. למה שניתן מעצמנו למקום שלא נותן לנו שום דבר חזרה?
בקיצור, באסה אול אראונד. אבל זה יכול להיראות אחרת. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו, והמטרה שלי בהודעה הזאת היא להסביר לכן מה המשמעות של תגובה, מה כדאי שיהיה בתגובה, איך אנחנו יכולים להביא את עצמנו להגיב יותר, ולעודד אתכן, בין אם אתן לא מגיבות ממחסור בזמן, באנרגיות, או שאתן מתביישות, לעשות את זה, ולעשות את זה כמו גדולות.
בואו נתחיל.
אז מה זו בעצם תגובה? אני הולכת לפרק אותה לשלושה גורמים.
• בראש ובראשונה, זו הדרך שלנו להראות ליוצר שאנחנו מעריכים את המאמץ והאנרגיות והמחשבה שהוא השקיע. זו הדרך שלנו להגיד, אנחנו רואים אותך. וזה חשוב. אין יותר חשוב מזה. בין אם אהבתם או לא, בין אם התחברתם או לא, בקהילה קטנה כמו שלנו, הכבוד הזה נחוץ אפילו יותר מהרגיל.
• דבר שני, זו הדרך שלנו לעזור ליוצר להתקדם ולהשתפר. אנחנו לבדנו לא יכולים לראות את כל הפגמים/יתרונות ביצירה שלנו, מהרבה סיבות. הדעה שלכם לא רק חשובה, היא הכרחית. היא הכרחית כדי לפתח את הביטחון העצמי של היוצר, והיא הכרחית כדי לעזור לו לראות את הדברים שעליהם הוא צריך לעבוד. ולכולנו יש צדדים חזקים יותר ופחות. אנחנו צריכים את העיניים החיצוניות האלו.
• דבר שלישי – ופה אנחנו מגיעים לחלק שבאמת מעניין אתכם
– זו הבמה שלכם. זו הבמה שלכם להביע דעה. זו הבמה שלכם לקחת חלק אקטיבי בקהילה. זו הבמה שלכם להשפיע. זו. הבמה. שלכם. תשתמשו בה. זו מתנה יקרה מפז, ויש לנהוג בה בזהירות (נימוס, כבוד, וסבלנות). זו מתנה יקרה מפז, ולהבדיל מהרבה מקומות אחרים, יש סיכוי טוב שיקשיבו לכם.
יפה. אז כולנו הבנו למה תגובות חשובות ליוצרים בפרט ולקהילה בכלל. הפנמנו את זה. מה הלאה?
הלאה זו הנקודה בה אתן לוקחות אחריות. כולנו נכנסנו לכאן מרצון טוב להצמיח משהו, והמשהו הזה לא יצמח אם לא נשקה אותו. הלאה זו הנקודה בה אתן אומרות, אם אני לא אעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה. בפשטות: יו בטר וורק, ביצ'.
"אבל מיכאל, אין לי זמן!"
מובן. מקובל. יש לכן חיים. אבל רוב הזמן, חוץ ממקרים מאוד מאוד נדירים של עומס, זה לא ליטרלי אין לי זמן. זה אני לא רוצה לפנות לזה זמן, כי אני מעדיף לעשות דברים אחרים. ואתם יודעים מה? סבבה. אבל הייתי רוצה לפנות לצד בכם שעדיין אוהב את הפורום ורוצה לראות אותו פורח, ולהתחנן בפניו. תפנו כמה דקות, כמה שניות, לא חייב מכל יום. תעשו את זה בזמן שאתן מחרבנות מבחינתי, למי איכפת. פשוט תגידו לעצמכן, עכשיו, אחרי צהריים, לפני השינה, בבוקר, ותיקחו את עצמכן בידיים ותגיבו. שזה יהיה באוטומט שלכן. קראתן פיק? תגובה. הסתכלתן על פאנארט? תגובה.
זה לא חייב לבוא בזמן הקריאה אם זה לא נוח לכן, זה לא חייב לבוא ישר אחרי הקריאה אם אתן רוצות לסדר את המחשבות שלכן ולהשקיע בתגובה, אבל שזה יגיע. תתאמצו, תהיו אכפתיות. אני יודעת שזה לא פשוט.
"אבל מיכאל, אין לי מה להגיד!"
אתם יודעים מה? בולשיט. בולשיט, בולשיט, בולשיט, בולשיט. זה יכול להיראות לכם כמו הדבר הכי מטופש שקיים, אבל הוא עבר לכן בראש בזמן הקריאה. אתן חשבתן אותו. ואם תתאמצו רק טיפה, אתן תוכלו להסביר לעצמכן מה אהבתן, מה הציק לכן, מה לא אהבתן, וכולי וכולי וכולי. אני יודעת שלכל אחת מכן יש מה להגיד. בגלל זה אנחנו פה.
"אבל מיכאל, אני לא מצליחה להיות קוהרנטית!"
אז תהיו לא קוהרנטיות. אתן יודעות כמה תגובות לא קוהרנטיות השארתי פה במהלך חיי? וזה כישור שדורש אימון. תגיבו כמה שיותר, תצליחו גם להיות יותר קוהרנטיות בתגובות שלכן. זו לא בושה, כולנו לוקות במחלה הזאת.
"אבל מיכאל, זה בכלל לא הפאנדום שלי!"
אוקיי. אז הנה אחד קצת מסובך יותר. בפאנאטים הייתי אומרת, אז מה? תגיבו על הציור עצמו, בלי קשר למי זה או מה זה או איזה שיפ זה. אבל בפיקים זה סיפור אחר. אני גם לא החלטית לגמרי בנוגע לזה. בעיקרון הקו המנחה שלי הוא: אם את מכירה את הפאנדום אפילו היכרות קלושה ולא מפחדת מספוילרים, תקראי ותגיבי. אם את לא מכירה את הפאנדום בכלל ולא מפחדת מספוילרים, תקראי ותגיבי. ואני מתאמצת מאוד ללכת על הקו הזה. לא תמיד מצליח לי, ואתם יודעים, יש פיקים שאין סיכוי שנבין אם אנחנו לא בפאנדום, ויש פיקים שאנחנו עדיין יכולות ליהנות מהם. אם אתן בספק תשאלו את הכותבת, היא תגיד לכן את האמת. אבל אנחנו קהילה קטנה וזה מה שהביא אותי לקו המנחה שלי. נכון, אני אהיה פחות מועילה. אבל יש דברים שאני עדיין יכולה להגיב עליהם גם בלי היכרות עם הקאנון, ובהם אני אתמקד. אני לא יכולה להכריח אתכן לקרוא פיקים בפאנדומים לא שלכן, זה לא יהיה נחמד מצידי, ואני לא רוצה לעשות את זה. תחליטו בעצמכן. רק קחו את הכל בחשבון.
"אבל מיכאל, אני לא מספיק טובה!"
אף פעם. אל תמעיטו. בערך הדברים. שאתן חושבות ומרגישות. גם אם התחלת לכתוב אתמול ואין לך מושג מה את עושה והווו הבחורות האלו כותבות כבר שנים והן מכירות את כל המונחים המקצועיים והצילו מה אני עושה פה. התגובה שלך עדיין חשובה. ואם תחשבי קצת מעבר לפחד הזה את גם תראי שיש לך דעה ומה להוסיף. ועם הזמן יהיה לך יותר. ועם הזמן זה יהפך ליותר קל. אבל חייבים להתחיל מאיפה שהוא.
ותראו, אין נוסחה לתגובה נכונה. אף אחד לא יעמוד לכם על הראש ויצעק "לא ככה כותבים תגובה אידיוט!!!!" אבל כן יש יתרונות לתגובה שמשקיעים בה מחשבה, כמו שיש יתרונות לפיקים ופאנארטים שמשקיעים בהם מחשבה. אז תחשבו על זה.
עד כאן. תודה שקראתם.
שלום לכם, פורום יקר. חלקכם מכירים אותי, חלקכם לא. אני מיכאל, אני כותבת, ואני כאן כדי לספר לכם סוד: לא, אנחנו לא יוצרים רק בשביל עצמנו.
בואו נתחיל מההתחלה. אני לא כאן כדי להטיף לכן, אני לא כאן כדי לעשות לכן נו נו נו. אני יודעת שקשה להגיב. אני יודעת שלפעמים אין זמן. אני יודעת שזה דורש אנרגיות. גם לי יש תקופות בהן אני לא מגיבה. אני כאן כדי להסביר משהו שמציק לי, ואולי נוכל כולנו ביחד להבין איך אנחנו יכולות לתקן את זה.
בטח כבר הבנתן את זה לבד, אבל הדבר עליו אני מדברת הוא תגובות. כבר תקופה שיצירות לא מקבלות תגובות. כבר תקופה שיוצרות מרגישות מתוסכלות מלרענן את הדף שוב ושוב ושוב ושוב. ואני בכל הכנות מאמינה שלבעיה הזו יש קשר הדוק לרמת הפעילות של כולן בפורום, יש קשר הדוק לדעיכה בה. למה שניתן מעצמנו למקום שלא נותן לנו שום דבר חזרה?
בקיצור, באסה אול אראונד. אבל זה יכול להיראות אחרת. בסופו של דבר, זה תלוי רק בנו, והמטרה שלי בהודעה הזאת היא להסביר לכן מה המשמעות של תגובה, מה כדאי שיהיה בתגובה, איך אנחנו יכולים להביא את עצמנו להגיב יותר, ולעודד אתכן, בין אם אתן לא מגיבות ממחסור בזמן, באנרגיות, או שאתן מתביישות, לעשות את זה, ולעשות את זה כמו גדולות.
בואו נתחיל.
אז מה זו בעצם תגובה? אני הולכת לפרק אותה לשלושה גורמים.
• בראש ובראשונה, זו הדרך שלנו להראות ליוצר שאנחנו מעריכים את המאמץ והאנרגיות והמחשבה שהוא השקיע. זו הדרך שלנו להגיד, אנחנו רואים אותך. וזה חשוב. אין יותר חשוב מזה. בין אם אהבתם או לא, בין אם התחברתם או לא, בקהילה קטנה כמו שלנו, הכבוד הזה נחוץ אפילו יותר מהרגיל.
• דבר שני, זו הדרך שלנו לעזור ליוצר להתקדם ולהשתפר. אנחנו לבדנו לא יכולים לראות את כל הפגמים/יתרונות ביצירה שלנו, מהרבה סיבות. הדעה שלכם לא רק חשובה, היא הכרחית. היא הכרחית כדי לפתח את הביטחון העצמי של היוצר, והיא הכרחית כדי לעזור לו לראות את הדברים שעליהם הוא צריך לעבוד. ולכולנו יש צדדים חזקים יותר ופחות. אנחנו צריכים את העיניים החיצוניות האלו.
• דבר שלישי – ופה אנחנו מגיעים לחלק שבאמת מעניין אתכם
יפה. אז כולנו הבנו למה תגובות חשובות ליוצרים בפרט ולקהילה בכלל. הפנמנו את זה. מה הלאה?
הלאה זו הנקודה בה אתן לוקחות אחריות. כולנו נכנסנו לכאן מרצון טוב להצמיח משהו, והמשהו הזה לא יצמח אם לא נשקה אותו. הלאה זו הנקודה בה אתן אומרות, אם אני לא אעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה. בפשטות: יו בטר וורק, ביצ'.
"אבל מיכאל, אין לי זמן!"
מובן. מקובל. יש לכן חיים. אבל רוב הזמן, חוץ ממקרים מאוד מאוד נדירים של עומס, זה לא ליטרלי אין לי זמן. זה אני לא רוצה לפנות לזה זמן, כי אני מעדיף לעשות דברים אחרים. ואתם יודעים מה? סבבה. אבל הייתי רוצה לפנות לצד בכם שעדיין אוהב את הפורום ורוצה לראות אותו פורח, ולהתחנן בפניו. תפנו כמה דקות, כמה שניות, לא חייב מכל יום. תעשו את זה בזמן שאתן מחרבנות מבחינתי, למי איכפת. פשוט תגידו לעצמכן, עכשיו, אחרי צהריים, לפני השינה, בבוקר, ותיקחו את עצמכן בידיים ותגיבו. שזה יהיה באוטומט שלכן. קראתן פיק? תגובה. הסתכלתן על פאנארט? תגובה.
זה לא חייב לבוא בזמן הקריאה אם זה לא נוח לכן, זה לא חייב לבוא ישר אחרי הקריאה אם אתן רוצות לסדר את המחשבות שלכן ולהשקיע בתגובה, אבל שזה יגיע. תתאמצו, תהיו אכפתיות. אני יודעת שזה לא פשוט.
"אבל מיכאל, אין לי מה להגיד!"
אתם יודעים מה? בולשיט. בולשיט, בולשיט, בולשיט, בולשיט. זה יכול להיראות לכם כמו הדבר הכי מטופש שקיים, אבל הוא עבר לכן בראש בזמן הקריאה. אתן חשבתן אותו. ואם תתאמצו רק טיפה, אתן תוכלו להסביר לעצמכן מה אהבתן, מה הציק לכן, מה לא אהבתן, וכולי וכולי וכולי. אני יודעת שלכל אחת מכן יש מה להגיד. בגלל זה אנחנו פה.
"אבל מיכאל, אני לא מצליחה להיות קוהרנטית!"
אז תהיו לא קוהרנטיות. אתן יודעות כמה תגובות לא קוהרנטיות השארתי פה במהלך חיי? וזה כישור שדורש אימון. תגיבו כמה שיותר, תצליחו גם להיות יותר קוהרנטיות בתגובות שלכן. זו לא בושה, כולנו לוקות במחלה הזאת.
"אבל מיכאל, זה בכלל לא הפאנדום שלי!"
אוקיי. אז הנה אחד קצת מסובך יותר. בפאנאטים הייתי אומרת, אז מה? תגיבו על הציור עצמו, בלי קשר למי זה או מה זה או איזה שיפ זה. אבל בפיקים זה סיפור אחר. אני גם לא החלטית לגמרי בנוגע לזה. בעיקרון הקו המנחה שלי הוא: אם את מכירה את הפאנדום אפילו היכרות קלושה ולא מפחדת מספוילרים, תקראי ותגיבי. אם את לא מכירה את הפאנדום בכלל ולא מפחדת מספוילרים, תקראי ותגיבי. ואני מתאמצת מאוד ללכת על הקו הזה. לא תמיד מצליח לי, ואתם יודעים, יש פיקים שאין סיכוי שנבין אם אנחנו לא בפאנדום, ויש פיקים שאנחנו עדיין יכולות ליהנות מהם. אם אתן בספק תשאלו את הכותבת, היא תגיד לכן את האמת. אבל אנחנו קהילה קטנה וזה מה שהביא אותי לקו המנחה שלי. נכון, אני אהיה פחות מועילה. אבל יש דברים שאני עדיין יכולה להגיב עליהם גם בלי היכרות עם הקאנון, ובהם אני אתמקד. אני לא יכולה להכריח אתכן לקרוא פיקים בפאנדומים לא שלכן, זה לא יהיה נחמד מצידי, ואני לא רוצה לעשות את זה. תחליטו בעצמכן. רק קחו את הכל בחשבון.
"אבל מיכאל, אני לא מספיק טובה!"
אף פעם. אל תמעיטו. בערך הדברים. שאתן חושבות ומרגישות. גם אם התחלת לכתוב אתמול ואין לך מושג מה את עושה והווו הבחורות האלו כותבות כבר שנים והן מכירות את כל המונחים המקצועיים והצילו מה אני עושה פה. התגובה שלך עדיין חשובה. ואם תחשבי קצת מעבר לפחד הזה את גם תראי שיש לך דעה ומה להוסיף. ועם הזמן יהיה לך יותר. ועם הזמן זה יהפך ליותר קל. אבל חייבים להתחיל מאיפה שהוא.
ותראו, אין נוסחה לתגובה נכונה. אף אחד לא יעמוד לכם על הראש ויצעק "לא ככה כותבים תגובה אידיוט!!!!" אבל כן יש יתרונות לתגובה שמשקיעים בה מחשבה, כמו שיש יתרונות לפיקים ופאנארטים שמשקיעים בהם מחשבה. אז תחשבו על זה.
עד כאן. תודה שקראתם.