על תוקפנות

[פילוסוף רוחני33]

אולי היו תוקפניים אליי בכפר כי אני הפכתי לתוקפני, כי לא ידעתי איך להגיב כשמסתכלים עליי יותר מדי. עכשיו אמרו לי להתעלם ולא להסתכל בחזרה, והגעתי לרעיון שכשמדברים או נמצאים זה מול זה ממילא רואים זה את זה, ואם במקרה סובבתי את הראש לכיוון מישהו אני רואה אותו לרגע, אבל חוץ מזה לא צריך להסתכל. כשעושים לי מבט מאיים, מותר לי לעשות מבט מאיים בחזרה. מותר לי גם לבקש לא להסתכל ולא לצעוק במקום ציבורי, אבל צריך להיות עדין. אם צועקים כדאי גם לחכות שיבוא מדריך או איש צוות ולבקש שיגיד להם לא לצעוק והוא יחליט. צריך גם להיזהר לא לעשות קולות מפחידים ונשיפות על אנשים, כנראה בגלל זה היו מסתכלים עליי כי פחדו ממני. ניסיתי שוב להביא משטרה אבל דיברו אתי והסבירו לי שאנשים כאן עם צרכים מיוחדים ובעיות ולא שולטים בעצמם ולכן אי אפשר להזמין להם משטרה, ואם שוב אזמין משטרה ייאלצו להגיד למשטרה לחקור גם אותי כשאני תוקף ואני חושב שצדקו. לפני שפונים למשטרה צריך להיוועץ בעובד הסוציאלי והוא יחליט. קשה להאמין שאנשים כל כך פגומים בשכל.

 

[פילוסוף רוחני33]

אני חושב שהבנתי. אני עושה בטעות קולות ונשיפות עם הפה וזה מפחיד אנשים, אז הם מסתכלים עליי יותר מדי ואני עושה מבטים מאיימים בחזרה כדי להתגונן. בתגובה הם צועקים עליי ונוצרות מריבות, אפילו עד למכות. חבל. אולי צריך להימנע ממבטים מאיימים ותוקפניים ולהיות שמח וחיובי. בקשר לשאלה המעסיקה אותי בעניין דיבור: הגעתי למסקנה שאני לא חייב לענות על שום דבר ותמיד אפשר לשתוק, והשומע יחליט במה הוא רוצה להאמין. אם ברור לכולם שחשוב לי שיאמינו לי, אפשר לענות כך. בנוסף אני כבר הרבה זמן מתלבט האם להתחיל שיחה מדברים כלליים כמו חוגים ולהמשיך בהדרגה לתחביבים אישיים, או למקד את השיחה בתחביבים. אני חושב שאוותר על ההתחכמויות בדיבור, אשוחח בעיקר על תחביבים כדי להיות אדם מעניין ומתעניין ומיוחד, ואדבר מאוד ברור ולעניין כדי להיות אסרטיבי ולהשיג מטרות ביעילות. גם חשוב להיות שמח, אמתי ועדין. בנוסף אמנות צריך ליצור בדרך מקורית ומעניינת, גם אם לא כולם ידעו לאהוב אותה.