חומד בן יין
New member
עם או בלי כיפה?
מה דעתכם?
מה דעתכם?
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
עם או בלי כיפה?
- פותח הנושא חומד בן יין
- פורסם בתאריך
למה כוונתך?
היא כתבה על כך שייתכן וייתכן מצב של חובש כיפה ולא שומר על כל המצוות, אך לא מסתדר מצב שמישהו יחשב "שומר מצוות" ולא חובש כיפה מפני שחבישת כיפה היא חלק משמירת מצוות (ואינני מתכוון לאלו בתחילת הדרך, שמניחים את ההתמודדות עם הסביבה בגלל ה"סטיגמה" של הכיפה ותחילה מקפידים על מצוות שהם מעיקר הדין). "מנהג ישראל - דין". לאחר שעם ישראל קיבל את המנהג של חבישת כיפה - הוא דין.
היא כתבה על כך שייתכן וייתכן מצב של חובש כיפה ולא שומר על כל המצוות, אך לא מסתדר מצב שמישהו יחשב "שומר מצוות" ולא חובש כיפה מפני שחבישת כיפה היא חלק משמירת מצוות (ואינני מתכוון לאלו בתחילת הדרך, שמניחים את ההתמודדות עם הסביבה בגלל ה"סטיגמה" של הכיפה ותחילה מקפידים על מצוות שהם מעיקר הדין). "מנהג ישראל - דין". לאחר שעם ישראל קיבל את המנהג של חבישת כיפה - הוא דין.
ואם עם ישראל היה ברובו מקבל את עקרונות הנצרות
זה היה הופך אותם ליהדות? ואם עם ישראל היה ברובו חילוני ומקבל את העיקרון שאין צורך לקיים מצוות? אופס... הוא כבר. זה כמובן בדיוק מה שאני טוען לגבי היהדות. היהדות היא לא מה שההלכה קובעת, אלא מה שהיהודים מאמינים בו. אם רובם היו אורתודוכסים, ההלכה היתה "היהדות". היות והם לא, היא לא.
זה היה הופך אותם ליהדות? ואם עם ישראל היה ברובו חילוני ומקבל את העיקרון שאין צורך לקיים מצוות? אופס... הוא כבר. זה כמובן בדיוק מה שאני טוען לגבי היהדות. היהדות היא לא מה שההלכה קובעת, אלא מה שהיהודים מאמינים בו. אם רובם היו אורתודוכסים, ההלכה היתה "היהדות". היות והם לא, היא לא.
אז מה שאתה בעצם אומר...
זה שלא משנה בכלל איך נוהגים היהודים בפועל, אלא רק מה קובעת ההלכה או פוסקי הדור. מנהג לא הופך לדין אלא אם האנשים ש"הוסמכו מטעם עצמם" לכך מחליטים שזו ההלכה. אני אומר "הוסמכו מטעם עצמם" כי פוסקי הדור אינם מתמנים ע"י כלל העם, ולמעשה בכלל לא ברור הנוהל שבו הם מתמנים לתפקידם. קבוצה קטנה ביהדות שנקראת "דתיים אורתודוכסים" רואה אותם ככאלה, ותו לא.
זה שלא משנה בכלל איך נוהגים היהודים בפועל, אלא רק מה קובעת ההלכה או פוסקי הדור. מנהג לא הופך לדין אלא אם האנשים ש"הוסמכו מטעם עצמם" לכך מחליטים שזו ההלכה. אני אומר "הוסמכו מטעם עצמם" כי פוסקי הדור אינם מתמנים ע"י כלל העם, ולמעשה בכלל לא ברור הנוהל שבו הם מתמנים לתפקידם. קבוצה קטנה ביהדות שנקראת "דתיים אורתודוכסים" רואה אותם ככאלה, ותו לא.
מה שאני בעצם אומר
חוקי התורה לא משתנים לפי איך שהיהודים ינהגו בפועל. אם יבחרו שלא להתחשב בהם כלל, הם לא יתבטלו מכח ההתעלמות הזו. כמו שחוקי המתמתיקה לא יתבטלו אם האנשים לא ינהגו על פיהם. אכן, רק פוסקי ההלכה הם המוסמכים לפרש אותה. אתה אומר "הוסמכו מטעם עצמם", מפני שאתה חושב שפוסקי ההלכה צריכים להתמנות ע"י "כלל העם". לפי גישה זו, גם דוקטור למתמתיקה צריך לקבל את סמכותו "מן העם" ולא ממוריו שקיבלו את סמכותם ממוריהם. היהדות האורטודוקסית רואה את פוסקי ההלכה כמי שמוסמכים לפרש אותה. לכן הם המוסמכים להסמיך את תלמידיהם, שקיבלו מהם את הדרך לפירוש ההלכה. הנוהל שבו הם מתמנים לתפקידם הוא ארוך וקשה לא פחות מאשר הדרך שעובר כל נושא תואר אקדמאי.
חוקי התורה לא משתנים לפי איך שהיהודים ינהגו בפועל. אם יבחרו שלא להתחשב בהם כלל, הם לא יתבטלו מכח ההתעלמות הזו. כמו שחוקי המתמתיקה לא יתבטלו אם האנשים לא ינהגו על פיהם. אכן, רק פוסקי ההלכה הם המוסמכים לפרש אותה. אתה אומר "הוסמכו מטעם עצמם", מפני שאתה חושב שפוסקי ההלכה צריכים להתמנות ע"י "כלל העם". לפי גישה זו, גם דוקטור למתמתיקה צריך לקבל את סמכותו "מן העם" ולא ממוריו שקיבלו את סמכותם ממוריהם. היהדות האורטודוקסית רואה את פוסקי ההלכה כמי שמוסמכים לפרש אותה. לכן הם המוסמכים להסמיך את תלמידיהם, שקיבלו מהם את הדרך לפירוש ההלכה. הנוהל שבו הם מתמנים לתפקידם הוא ארוך וקשה לא פחות מאשר הדרך שעובר כל נושא תואר אקדמאי.
לדוקטור למתמטיקה אין שום סמכות
הוא לא רשאי להורות לאחרים כיצד להתנהג, והוא בוודאי שאינו קובע מה נכון מתמטית ומה לא. ייתכן שבגלל הדוקטורט שלו במתמטיקה יקשיבו יותר לדבריו, אבל עדיין הוכחה מתמטית לא תהיה "תקפה יותר" בגלל שכתב אותה דוקטור ולא סטודנט. או שהיא נכונה, או שלא. בתחומי מדעי הרוח המצב פחות חד משמעי - היות ומדובר בתחומים פתוחים יותר לפרשנות, למעמדו של אדם יש השפעה על התוקף שמיוחס לדבריו. ובכל זאת, גם בתחומים אלה נעשה מאמץ גדול ככל האפשר לקבל החלטות על-פי קריטריונים אובייקטיביים ולא ע"פ מעמדו של האדם שאומר אותם, כך שגם שם ה"סמכות" שיש לאדם עם תואר כזה או אחר מוגבלת מאוד. בדת, לעומת זאת, אנשים (פוסקי הלכה) מקבלים החלטות שמחייבות את כלל הציבור, בלי שלאותו ציבור יש השפעה על מינויים לתפקיד רב השפעה זה. אין גם שום קריטריונים מסודרים שלפיהם ניתן להכריע אם פרשנותו של רב כזה "נכונה" יותר מפרשנות של רב אחר (או אפילו מפרשנותי האישית).
הוא לא רשאי להורות לאחרים כיצד להתנהג, והוא בוודאי שאינו קובע מה נכון מתמטית ומה לא. ייתכן שבגלל הדוקטורט שלו במתמטיקה יקשיבו יותר לדבריו, אבל עדיין הוכחה מתמטית לא תהיה "תקפה יותר" בגלל שכתב אותה דוקטור ולא סטודנט. או שהיא נכונה, או שלא. בתחומי מדעי הרוח המצב פחות חד משמעי - היות ומדובר בתחומים פתוחים יותר לפרשנות, למעמדו של אדם יש השפעה על התוקף שמיוחס לדבריו. ובכל זאת, גם בתחומים אלה נעשה מאמץ גדול ככל האפשר לקבל החלטות על-פי קריטריונים אובייקטיביים ולא ע"פ מעמדו של האדם שאומר אותם, כך שגם שם ה"סמכות" שיש לאדם עם תואר כזה או אחר מוגבלת מאוד. בדת, לעומת זאת, אנשים (פוסקי הלכה) מקבלים החלטות שמחייבות את כלל הציבור, בלי שלאותו ציבור יש השפעה על מינויים לתפקיד רב השפעה זה. אין גם שום קריטריונים מסודרים שלפיהם ניתן להכריע אם פרשנותו של רב כזה "נכונה" יותר מפרשנות של רב אחר (או אפילו מפרשנותי האישית).
המתמתיקה היא מדע מציאותי
אכן, הדוגמא ממדע המתמטיקה ביחס ליהדות - לא כ"כ מתאימה. ייתכן וההשוואה למדעי הרוח - מתאימה יותר. נניח וקיימת שיטה במדעי הרוח שמייסדה פיתח לפיה סדרת חוקים מוסריים. הוא העביר את עיקרי שיטתו לתלמידיו, וגם כללים שבאמצעותם ניתן להבין את כוונתו. לימוד חוקי השיטה נעשה בתוך החוג, ע"י המומחים לאותו חוג, שגם מסמיכים את תלמידיהם ללמד את תורת השיטה הזו. בודאי שהמלמד המוסמך יהיה נאמן יותר לפרש את כוונתו של מייסד השיטה. כן הוא יהיה המוסמך להסמיך את תלמידיו. הכל לפי כללי השיטה. דעת הציבור על מינויים של מלמדי השיטה, כלל לא ישפיע, אלא כללי השיטה כפי שקבע מייסדה. כעת, בפני הציבור - המעריך את מייסד השיטה והמעונין ללכת בדרך זו - מונחת הבחירה: לשמוע למלמדי השיטה ומפרשיה - ע"פ הכללים שמסר המייסד, או לפרש לבד.
אכן, הדוגמא ממדע המתמטיקה ביחס ליהדות - לא כ"כ מתאימה. ייתכן וההשוואה למדעי הרוח - מתאימה יותר. נניח וקיימת שיטה במדעי הרוח שמייסדה פיתח לפיה סדרת חוקים מוסריים. הוא העביר את עיקרי שיטתו לתלמידיו, וגם כללים שבאמצעותם ניתן להבין את כוונתו. לימוד חוקי השיטה נעשה בתוך החוג, ע"י המומחים לאותו חוג, שגם מסמיכים את תלמידיהם ללמד את תורת השיטה הזו. בודאי שהמלמד המוסמך יהיה נאמן יותר לפרש את כוונתו של מייסד השיטה. כן הוא יהיה המוסמך להסמיך את תלמידיו. הכל לפי כללי השיטה. דעת הציבור על מינויים של מלמדי השיטה, כלל לא ישפיע, אלא כללי השיטה כפי שקבע מייסדה. כעת, בפני הציבור - המעריך את מייסד השיטה והמעונין ללכת בדרך זו - מונחת הבחירה: לשמוע למלמדי השיטה ומפרשיה - ע"פ הכללים שמסר המייסד, או לפרש לבד.
"פיתוח חוקים מוסריים" זה לא עניין של סמכות
כי לכל אדם יש את הסמכות המלאה להחליט מה מוסרי בעיניו. כמובן שלא כל אחד חופשי תמיד לנהוג לפי כללי המוסר שלו - בשביל זה החברה מחוקקת חוקים שימנעו מאנשים אם תפיסת מוסר לקויה ליישם אותה (נאמר, לרצוח או לגנוב כי בא להם והם החליטו שזה מוסרי). אנשים כמובן רשאים לדון בשאלה מה מוסרי בעיניהם, ולפתח שיטות כאלה או אחרות, אבל אין להם שום "סמכות" לקבוע לאחרים מה מוסרי לעשות ומה לא. והרבה פעמים יש הרבה "מוסמכים מטעם עצמם" כאלה שכל אחד טוען שפרשנותו היא הנכונה, וכל היתר טועים - וכך השיטה מתפצלת לתת-שיטות, ותת-תת-שיטות וכיו"ב. לאף אחד אין "סמכות" לקבוע שהוא-הוא הפרשן המוסמך. לכל היותר יש לפעמים מישהו שפרשנותו ועמדותיו מתקבלים על דעת הרוב, והוא הופך להיות הפרשן הבולט או העיקרי, ועדיין - אין לו שום "סמכות", ודעותיו יכולות להיות מוטעות כמו דעותיו של כל אחד מהאחרים. ושוב - כיום ה"שיטה" או ה"זרם" החילוני ביהדות יותר פופולרי מהזרם האורתודוכסי (מספרית, יש יותר חילונים). בעבר זה היה אחרת, ואולי גם בעתיד זה יהיה אחרת. הפופולריות הזו לא מעידה על כלום, חוץ מאשר על העובדה שאין "שיטה" אחת מוסכמת או אנשים "מוסמכים" שהגרסה שלהם ליהדות מקובלת על כולם, או לפחות על הרוב. כמו שאומרת הסיסמה, יש יותר מדרך אחת להיות יהודי.
כי לכל אדם יש את הסמכות המלאה להחליט מה מוסרי בעיניו. כמובן שלא כל אחד חופשי תמיד לנהוג לפי כללי המוסר שלו - בשביל זה החברה מחוקקת חוקים שימנעו מאנשים אם תפיסת מוסר לקויה ליישם אותה (נאמר, לרצוח או לגנוב כי בא להם והם החליטו שזה מוסרי). אנשים כמובן רשאים לדון בשאלה מה מוסרי בעיניהם, ולפתח שיטות כאלה או אחרות, אבל אין להם שום "סמכות" לקבוע לאחרים מה מוסרי לעשות ומה לא. והרבה פעמים יש הרבה "מוסמכים מטעם עצמם" כאלה שכל אחד טוען שפרשנותו היא הנכונה, וכל היתר טועים - וכך השיטה מתפצלת לתת-שיטות, ותת-תת-שיטות וכיו"ב. לאף אחד אין "סמכות" לקבוע שהוא-הוא הפרשן המוסמך. לכל היותר יש לפעמים מישהו שפרשנותו ועמדותיו מתקבלים על דעת הרוב, והוא הופך להיות הפרשן הבולט או העיקרי, ועדיין - אין לו שום "סמכות", ודעותיו יכולות להיות מוטעות כמו דעותיו של כל אחד מהאחרים. ושוב - כיום ה"שיטה" או ה"זרם" החילוני ביהדות יותר פופולרי מהזרם האורתודוכסי (מספרית, יש יותר חילונים). בעבר זה היה אחרת, ואולי גם בעתיד זה יהיה אחרת. הפופולריות הזו לא מעידה על כלום, חוץ מאשר על העובדה שאין "שיטה" אחת מוסכמת או אנשים "מוסמכים" שהגרסה שלהם ליהדות מקובלת על כולם, או לפחות על הרוב. כמו שאומרת הסיסמה, יש יותר מדרך אחת להיות יהודי.
הנקודה העיקרית התפספסה
ענין הסמכות "לקבוע לאחרים" לא נכלל בדוגמא שהבאתי, מפני שאף אדם לא יכול לקבוע לחבירו מה לעשות. (אתיחס לנקודה זו בסוף). דיברתי על מישהו שמייסד שיטה עצמאית, לא משנה אם זו שיטה במוסר או שיטת בריאות טבעית. מי שמחשיב את השיטה, ומעונין ללכת בדרכה, צריך להשמע להוראות המייסד. אלא אם ירצה לשנות אותה - ואז זו כבר לא השיטה המקורית. אם המייסד הסמיך את תלמידיו לפרש את כוונתו, ולהורות את דרך שיטתו, הם יהיו המוסמכים לכך, גם אם לא "רוב העם" הסמיך אותם. דעת רוב העם לא רלוונטית כאן. אם תהיה מחלוקת בין תלמידיו על כוונותיו, יצטרכו ללכת לפי הכללים שהתווה להם, או לפי הכלל הידוע של "דעת הרוב". אם יבוא מישהו חדש, וירצה לפרש את כוונותיו של מייסד השיטה, הוא יצטרך ללמוד את כללי השיטה, ואת כללי הפירוש של כוונות המייסד. הוא לא יוכל להיות "מוסמך מטעם עצמו". וכן, בנוגע ליהדות. תורת היהדות נוצרה בידי בורא העולם, שהוא עצמו מסרה למשה רבינו ואותו הוא הסמיך לפרש אותה ע"י כללים שמסר לו. משה רבינו העביר את התורה לתלמידיו בצירוף כללי הלימוד שקיבל, וכך עוברת התורה מרב לתלמיד במשך 3300 שנה. כל מי שמוסמך לפרש את התורה ופירשה לפי כללי הלימוד, דעתו לגיטימית, ואם יחלקו עליו, ינהגו לפי הכלל הידוע (שהוא אחד מכללי לימוד התורה) "אחרי רבים להטות". היות ואנו יודעים שהתורה היא הוראות לדרך חיים, אנו פונים לאנשים המוסמכים שבכל דור, ושואלים אותם כיצד ללכת בדרך זו. הם - המוסמכים - מתווים לנו את הדרך כפי שקיבלו מרבותיהם והם מרבותיהם, ובענין חדש שלא התפרש עדיין, הם לומדים לפי כללי הלימוד שנמסרו להם. אם תהיה מחלוקת בפירוש הענין, גם כאן יחליט הכלל של "אחרי רבים להטות" או שיהיו כללים אחרים, חשובים יותר, שילכו על פיהם.
ענין הסמכות "לקבוע לאחרים" לא נכלל בדוגמא שהבאתי, מפני שאף אדם לא יכול לקבוע לחבירו מה לעשות. (אתיחס לנקודה זו בסוף). דיברתי על מישהו שמייסד שיטה עצמאית, לא משנה אם זו שיטה במוסר או שיטת בריאות טבעית. מי שמחשיב את השיטה, ומעונין ללכת בדרכה, צריך להשמע להוראות המייסד. אלא אם ירצה לשנות אותה - ואז זו כבר לא השיטה המקורית. אם המייסד הסמיך את תלמידיו לפרש את כוונתו, ולהורות את דרך שיטתו, הם יהיו המוסמכים לכך, גם אם לא "רוב העם" הסמיך אותם. דעת רוב העם לא רלוונטית כאן. אם תהיה מחלוקת בין תלמידיו על כוונותיו, יצטרכו ללכת לפי הכללים שהתווה להם, או לפי הכלל הידוע של "דעת הרוב". אם יבוא מישהו חדש, וירצה לפרש את כוונותיו של מייסד השיטה, הוא יצטרך ללמוד את כללי השיטה, ואת כללי הפירוש של כוונות המייסד. הוא לא יוכל להיות "מוסמך מטעם עצמו". וכן, בנוגע ליהדות. תורת היהדות נוצרה בידי בורא העולם, שהוא עצמו מסרה למשה רבינו ואותו הוא הסמיך לפרש אותה ע"י כללים שמסר לו. משה רבינו העביר את התורה לתלמידיו בצירוף כללי הלימוד שקיבל, וכך עוברת התורה מרב לתלמיד במשך 3300 שנה. כל מי שמוסמך לפרש את התורה ופירשה לפי כללי הלימוד, דעתו לגיטימית, ואם יחלקו עליו, ינהגו לפי הכלל הידוע (שהוא אחד מכללי לימוד התורה) "אחרי רבים להטות". היות ואנו יודעים שהתורה היא הוראות לדרך חיים, אנו פונים לאנשים המוסמכים שבכל דור, ושואלים אותם כיצד ללכת בדרך זו. הם - המוסמכים - מתווים לנו את הדרך כפי שקיבלו מרבותיהם והם מרבותיהם, ובענין חדש שלא התפרש עדיין, הם לומדים לפי כללי הלימוד שנמסרו להם. אם תהיה מחלוקת בפירוש הענין, גם כאן יחליט הכלל של "אחרי רבים להטות" או שיהיו כללים אחרים, חשובים יותר, שילכו על פיהם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.