על פני האדמה -ב "...יהוה העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור: זמרו ליהוה חסידיו והודו לזכר קדשו" קוה קיויתי יהוה ויט אלי וישמע שועתי:ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשרי ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלוהינו יראו רבים ויראו ויבטחו ביהוה:אשרי הגבר אשר שם יהוה מבטחו ....." עד שהכל ישוב למקורותיו הרי המעמקים הם גם המקורות שכן הם גם הגבהים הדבר דומה לצורך ההבנה ש"ירידה למעמקים, כמוה כזמן הזז לאחור שכן היא שיבה למקור ומתוך כך המעמקים הם הגבהים למלה מעמקים רבדים שונים ובכל זאת המצחיק שמעולם לא זזנו מפה לשם משם לפה ממלכתו של אין זמן אין מרחב אין ומעולם לא היה אחרת אך נדמה כאלו כך אלו המעמקים במובן התת מודע זה הלא נראה לעיננו בשל עוורוננו ולכן מעמקים במובן חושך כך אנו רואים שמעמקים יכולים להיות חושך ויכולים להיות אור ואינם נפרדים אלא בתפישתנו כול צלילה למעמקים בין אם מעמקי רוחנו נשמתנו נפשנו גופנו אם הצלילה נעשית מתוך נוכחותנו הרי שחשכת המעמקים אור היא אך כשאנו צוללים מתוך שכחה להיות נוכחים בצלילה הרי שנמעמקים חשוכים והאדם אובד בו עד שיהא נוכח -או השיבה למקורות אם תרצו מודעות כך הוא בכול רגע ורגע כשאנו לא מודעים אנו בחשכת המעמקים עניין של בחירה כמו שאור וחושך חד הם כך גם משקל וחוסר משקל על מנת ל"רדת" למעמקים יש צורך בכובד-משקל -רצינות למשל שייכת לכובד על מנת שהמעמקים יהיו הגבהים יש צורך בקלילות -הומור למשל כך שמשקל וחוסר משקל חד הם בנקודת מפגש זו מעניין מה הדבר אומר לגבי אבני הפירמידות הכבדות ? המפגש שלי עם התת קרקעיים באחת מחוויותי במה שאני מכנה "עבודת" רשת כרגיל לא התכווננתי לאן להגיע כי אם רק להגיע היכן שנדרש ובכן באחת הפעמים האלו שלא כתמיד -הימצאות בחלל - ומפגש עם האובדים בחלל החשוך מצאתי עצמי בלב האוקיינוס במים עמוקים מאוד אך יכולתי לראות למרות שהיה חשוך לחלוטין בעודי מתבוננת ראיתי מספר כרישים שוחים במעגלים סביב מה שנראה כמערבולת החלטתי לבדוק זאת התקרבתי ונראה היה שהכרישים אינם מתיחסים אליי ראיתי שבתוך המערבולת היה מעין מעבר צינורי ריק ממים החלטתי להכנס אליו הגעתי למקום שהיה חשוך לחלוטין אך יכולת הראיה שלי לא נפגמה הנוף במקום היה טרשי וצוקים רבים צחיח מצמחיה במקום התהלכו דמוי אדם למרות שהיו אלה אדם אולם במראם החיצוני נראה מה שאנו מכירים כפגור עמוק כולם היו עוורים והתהלכו במעגלים ללא מטרה לפחות לא מטרה שעיני יכלה לראות לא בדיוק הבנתי מה עליי לעשות שם ולאיזו מטרה הגעתי אולם החלטתי להשתלב ולראות מה יקרה התחלתי להסתובב אתם מתוך תקוה שכוונת המצאותי תגלה עצמה לאט לאט הבחנתי שאני מאבדת את הזכרון והדבר הבהיל אותי שכן פחדתי שאשכח ואשאר שם מיד בקשתי לפיד (במצבים אלה ישנה יכולת לבקש כול דבר ולקבלו מיד מעין נס) מיד הגיע לפיד דולק בידי וזאת שלא אשכח בשלב הזה החלטתי לשבת על אחד הסלעים תקעתי את הלפיד בין הסלעים ברגע שכך עשיתי עלתה בי מחשבה עוורים המה אך האם גם חרשים ומיד התחלתי לשיר שינוי מידי נראה בסביבה חלק המשיכו כמקודם לא שומעים לא רואים חלק החלו לשנות את מסלולם לכוון הצליל אלו שכך עשו קלטה עיני גבר וילדה שנראו מה שאנו מגדירים נורמליים הם התקרבו לעברי מיד ידעתי שאלה אבדו דרכם האיש אמר לי באותו הזמן שבו עברה בי התחושה שהם אבדו שהם הלכו לאבוד ושהשירה שלי הזכירה לו באותו רגע ידעתי מה היתה מטרת הגעתי למקום וידעתי שאקח אותם עמי נזקקתי לתחבושות על מנת לכסות עיניהם שלא יפגעו בהחשפם לאור ומיד קבלתי את אשר נזקקתי לו לאחר חבישת העיניים עטפתי אותם באור זהב ששמש ככלי לשינוחו בו (למנוחה) הותרתי את הלפיד לדלוק במקום אחזתי בעטיפת האור ובה האיש והילדה ומצאתי דרכי חזרה למעבר הצינורי הפעם כלפי מעלה משיצאתי למי האוקיינוס הכרישים לא נראו עוד מרחוק ראיתי דולפין ועוד אחד התכוונתי להגיע "לתחנה המרכזית" בשמיים חהחהחההההההההההה על מנת להשאיר אותם שם כדי שיבחרו דרכם ולשוב הגענו לאותה תחנה נשארתי אתם עד שהיה בטוח להוריד את התחבושות מעיניהם והלכתי למקלחת הקוסמית על מנת לודא שאין אני "מביאה" איתי שום דבר שמקומו לא פה זהו בברכה אלה
