עם ישראל חי
יצאנו במשך שנה, גרנו ביחד חודש באותו הזמן. קראו לו ישראל, בחור גבוה ורזה, עם ידיים רזות ושלדיות ופנים צרות וארוכות. אבל לא הרגשתי אף פעם שהוא היה כולו איתי, תמיד הוא נראה מרוחק. כמו יש לו משהו חשוב יותר לעשות, יותר טוב מלהיות איתי. הוא תמיד היה שקוע בעבודה הוא היה יוצא מוקדם מאוד בבוקר והיה חוזר בשעות מאוחרות, לא נורמאליות. אבל הוא היה מפנה לעצמו מספיק זמן כדי לצאת איתי לסרט מדי פעם, אבל תמיד נראה מוטרד מזה שהוא איתי ולא עושה משהו אחר. הוא אף פעם לא דיבר על העבודה שלו, לא רציתי לשאול כי חשבתי שסתם יש לו עבודה לא מעניינת, אבל זה סיקרן אותי. אחרי כמה זמן התחלתי לחשוד אולי יש לו מישהי אחרת, הקנאה פעפעה בי. התחלתי לחטט ביומן פגישות שלו אבל הוא היה ריק. לא ריק במובן שלא היה בו שום דבר מחשיד, אלא במובן שלא היו בו שורות. "זה יומן מזויף" חשבתי, "הוא בטוח מסתיר ממני משהו". במשך ימים השתגעתי,"מה הוא עושה כשהוא לא איתי?", אז החלטתי לעקוב אחריו לעבודה, "זאת בטח המזכירה הזנותית שלו!" חשבתי, לא שפגשתי אי פעם את המזכירה שלו או שבכלל ראיתי איפה הוא עובד, למען האמת, לא הצלחתי לזכור במה הוא עבד. אבל בסרטים זאת תמיד המזכירה הזנותית שמגיעה בחצאיות מיני לעבודה כדי לפתות את הבוס שלה ולהשיג קידום. הוא יצא מהבית ותפס מונית, ללא שום בעיות, הוא אפילו לא הרים את היד וכבר עצרה לידו מונית. כאילו היא חיכתה לו שם כל הזמן רק שהוא יבוא. הצלחתי לשמוע אותו אומר לנהג לאיזה רחוב הוא צריך להגיע. הרמתי את היד כדי לתפוס מונית על מנת לעקוב אחריו, אבל המוניות פשוט התעלמו ממני. חזירים שוביניסטים. אם את לא כוסית הם לא עוצרים לך. עד שלבסוף נהגת מונית עצרה לידי, עליתי למונית והיא הסיעה אותי לרחוב שאליו הוא אמר לנהג להסיע אותו. הגענו לרחוב אבל הוא היה פקוק, תאונת דרכים, ושם ראיתי אותו, מדבר עם הפצוע בתאונה. ירדתי מהמונית ושילמתי לנהגת. אני לא בטוחה שראיתי אותו, כי רגע אחרי ששילמתי לנהגת והסתובבתי הוא נעלם, בדיוק כשהחובשים קבעו שהפצוע מת. "אולי הוא סוכן ביטוח" ניסיתי להיזכר, "או עורך דין שנקלע לזירת התאונה במקרה". מה שהוא לא היה, הוא דיבר עם הפצוע, בדיוק לפני שהוא מת. הלכתי לאורך הרחוב וחיפשתי אותו, הוא לא יכול היה להתרחק עד כדי כך מזירת התאונה. ראיתי אותו עוצר מונית בסוף הרחוב, באותה הקלות שהוא עצר מונית כשהוא יצא מהבית. הפעם לא יכולתי לשמוע אותו אומר את שם הרחוב אליו היה צריך להגיע. הוא היה רחוק מדי. אבל נהגת המונית בדיוק עברה לידי, ביקשתי ממנה לעקוב אחרי המונית שנסעה. "אחרי מי את עוקבת, חומד?" היא שאלה, "בעלך לשעבר? השכן החתיך? מי?", "השכן החתיך", שיקרתי, אבל מה יכולתי להגיד לה, "אני עוקבת אחרי החבר שלי, אנחנו יוצאים כבר שנה, אני לא יודעת במה הוא עובד ואני חושבת שהוא בוגד בי"? התחלנו לדבר על ענייני יומיום, שיחה כזאת של מונית, דיברנו על פוליטיקה ועל בחורים. עד שהמונית בה הוא נסע עצרה. "את רוצה שאני אחכה לך, למקרה ששוב תצטרכי לעקוב אחריו?" היא שאלה בחיוך, תוך כדי נעיצת מבט ברורה בחזה שלי. "לא. אין צורך, תודה", עניתי ושילמתי לה. ראיתי אותו נכנס לבניין דירות. לא רצתי להיכנס אחריו מחשש שהוא ייראה אותי, אז חיכיתי בחוץ. רחוק מהכניסה לבניין למקרה שהוא ייצא ויראה אותי, בדיוק מה שכמעט קרה. מכיוון שלאחר חמש דקות מרגע שהוא נכנס לבניין הוא יצא, עם חבילת נייר חומה ביד, "אולי זאת מתנה בשבילי ואני סתם חשדנית?". שוב הוא תפס מונית ללא בעיה, אולי הוא עובד במשהו שקשור לחברת המוניות? הספקתי לשמוע לאן הוא ביקש מהנהג להגיע. זה היה בניין משרדים גדול במרכז העיר. לא הייתה אף מונית בסביבה,כך שלא יכולתי לעקוב אחריו, אולי הייתי צריכה להגיד לנהגת המונית להישאר לחכות. אבל לא היה לי נעים להמשיך להיות איתה במונית אחרי שהיא נעצה לי עיניים בחזה. נכנסתי לבניין המגורים, בלי ידיעה ברורה לאין אני בדיור אמורה ללכת, אבל שמעתי צפצוף חלש והלכתי בעקבותיו, הגעתי לדירה שהדלת שלה הייתה חצי פתוחה, נכנסתי פנימה. הצפצוף היה של מוניטור לב, הוא היה מחובר לקשיש. שכבר היה מת. התחלתי ללכת לכיוון מרכז העיר, בידיעה שאין סיכוי שאני אגיע לשם בזמן לפי קצב העזיבה שלו את המקומות שהוא מגיע אליהם במונית. כשהגעתי לבניין, כעבור שעה של הליכה. ראיתי קבוצה של אנשים מתגודדים, סביב מישהו, הבנתי מיד שהוא היה מת. אחרי הכול, ישראל היה שם. עצרתי ושאלתי מישהו זר מה קרה לבחור, "התאבד, קפץ מראש הבניין" והצביע לראש בניין המשרדים שאליו ישראל אמר לנהג שהוא צריך להגיע אליו. התחלתי לפחד ממה קורה, הוא תמיד הגיע לכל מקום בדיוק כשמישהו מת. הסתחררתי, מצאתי את עצמי באמצע הכביש בדיוק כשמונית פגעה בי. הכול נהיה מעורפל. הדבר היחיד שאני זוכרת זה שישראל יצא מהמונית ושמעתי אותו אומר לי "בואי איתי", אבל הוא לא היה ישראל שאני מכירה, הוא נשמע צרוד. כשפקחתי את העיניים והסתכלתי עליו ראיתי גבר, אני חושבת שזה היה גבר, לבוש בגלימה שחורה עם ברדס. היו לו ידיים רזות ושלדיות. תגובות, טענות, מענות וניטפוקים שיפילו לי את כל העלילה
ייתקבלו בברכה
יצאנו במשך שנה, גרנו ביחד חודש באותו הזמן. קראו לו ישראל, בחור גבוה ורזה, עם ידיים רזות ושלדיות ופנים צרות וארוכות. אבל לא הרגשתי אף פעם שהוא היה כולו איתי, תמיד הוא נראה מרוחק. כמו יש לו משהו חשוב יותר לעשות, יותר טוב מלהיות איתי. הוא תמיד היה שקוע בעבודה הוא היה יוצא מוקדם מאוד בבוקר והיה חוזר בשעות מאוחרות, לא נורמאליות. אבל הוא היה מפנה לעצמו מספיק זמן כדי לצאת איתי לסרט מדי פעם, אבל תמיד נראה מוטרד מזה שהוא איתי ולא עושה משהו אחר. הוא אף פעם לא דיבר על העבודה שלו, לא רציתי לשאול כי חשבתי שסתם יש לו עבודה לא מעניינת, אבל זה סיקרן אותי. אחרי כמה זמן התחלתי לחשוד אולי יש לו מישהי אחרת, הקנאה פעפעה בי. התחלתי לחטט ביומן פגישות שלו אבל הוא היה ריק. לא ריק במובן שלא היה בו שום דבר מחשיד, אלא במובן שלא היו בו שורות. "זה יומן מזויף" חשבתי, "הוא בטוח מסתיר ממני משהו". במשך ימים השתגעתי,"מה הוא עושה כשהוא לא איתי?", אז החלטתי לעקוב אחריו לעבודה, "זאת בטח המזכירה הזנותית שלו!" חשבתי, לא שפגשתי אי פעם את המזכירה שלו או שבכלל ראיתי איפה הוא עובד, למען האמת, לא הצלחתי לזכור במה הוא עבד. אבל בסרטים זאת תמיד המזכירה הזנותית שמגיעה בחצאיות מיני לעבודה כדי לפתות את הבוס שלה ולהשיג קידום. הוא יצא מהבית ותפס מונית, ללא שום בעיות, הוא אפילו לא הרים את היד וכבר עצרה לידו מונית. כאילו היא חיכתה לו שם כל הזמן רק שהוא יבוא. הצלחתי לשמוע אותו אומר לנהג לאיזה רחוב הוא צריך להגיע. הרמתי את היד כדי לתפוס מונית על מנת לעקוב אחריו, אבל המוניות פשוט התעלמו ממני. חזירים שוביניסטים. אם את לא כוסית הם לא עוצרים לך. עד שלבסוף נהגת מונית עצרה לידי, עליתי למונית והיא הסיעה אותי לרחוב שאליו הוא אמר לנהג להסיע אותו. הגענו לרחוב אבל הוא היה פקוק, תאונת דרכים, ושם ראיתי אותו, מדבר עם הפצוע בתאונה. ירדתי מהמונית ושילמתי לנהגת. אני לא בטוחה שראיתי אותו, כי רגע אחרי ששילמתי לנהגת והסתובבתי הוא נעלם, בדיוק כשהחובשים קבעו שהפצוע מת. "אולי הוא סוכן ביטוח" ניסיתי להיזכר, "או עורך דין שנקלע לזירת התאונה במקרה". מה שהוא לא היה, הוא דיבר עם הפצוע, בדיוק לפני שהוא מת. הלכתי לאורך הרחוב וחיפשתי אותו, הוא לא יכול היה להתרחק עד כדי כך מזירת התאונה. ראיתי אותו עוצר מונית בסוף הרחוב, באותה הקלות שהוא עצר מונית כשהוא יצא מהבית. הפעם לא יכולתי לשמוע אותו אומר את שם הרחוב אליו היה צריך להגיע. הוא היה רחוק מדי. אבל נהגת המונית בדיוק עברה לידי, ביקשתי ממנה לעקוב אחרי המונית שנסעה. "אחרי מי את עוקבת, חומד?" היא שאלה, "בעלך לשעבר? השכן החתיך? מי?", "השכן החתיך", שיקרתי, אבל מה יכולתי להגיד לה, "אני עוקבת אחרי החבר שלי, אנחנו יוצאים כבר שנה, אני לא יודעת במה הוא עובד ואני חושבת שהוא בוגד בי"? התחלנו לדבר על ענייני יומיום, שיחה כזאת של מונית, דיברנו על פוליטיקה ועל בחורים. עד שהמונית בה הוא נסע עצרה. "את רוצה שאני אחכה לך, למקרה ששוב תצטרכי לעקוב אחריו?" היא שאלה בחיוך, תוך כדי נעיצת מבט ברורה בחזה שלי. "לא. אין צורך, תודה", עניתי ושילמתי לה. ראיתי אותו נכנס לבניין דירות. לא רצתי להיכנס אחריו מחשש שהוא ייראה אותי, אז חיכיתי בחוץ. רחוק מהכניסה לבניין למקרה שהוא ייצא ויראה אותי, בדיוק מה שכמעט קרה. מכיוון שלאחר חמש דקות מרגע שהוא נכנס לבניין הוא יצא, עם חבילת נייר חומה ביד, "אולי זאת מתנה בשבילי ואני סתם חשדנית?". שוב הוא תפס מונית ללא בעיה, אולי הוא עובד במשהו שקשור לחברת המוניות? הספקתי לשמוע לאן הוא ביקש מהנהג להגיע. זה היה בניין משרדים גדול במרכז העיר. לא הייתה אף מונית בסביבה,כך שלא יכולתי לעקוב אחריו, אולי הייתי צריכה להגיד לנהגת המונית להישאר לחכות. אבל לא היה לי נעים להמשיך להיות איתה במונית אחרי שהיא נעצה לי עיניים בחזה. נכנסתי לבניין המגורים, בלי ידיעה ברורה לאין אני בדיור אמורה ללכת, אבל שמעתי צפצוף חלש והלכתי בעקבותיו, הגעתי לדירה שהדלת שלה הייתה חצי פתוחה, נכנסתי פנימה. הצפצוף היה של מוניטור לב, הוא היה מחובר לקשיש. שכבר היה מת. התחלתי ללכת לכיוון מרכז העיר, בידיעה שאין סיכוי שאני אגיע לשם בזמן לפי קצב העזיבה שלו את המקומות שהוא מגיע אליהם במונית. כשהגעתי לבניין, כעבור שעה של הליכה. ראיתי קבוצה של אנשים מתגודדים, סביב מישהו, הבנתי מיד שהוא היה מת. אחרי הכול, ישראל היה שם. עצרתי ושאלתי מישהו זר מה קרה לבחור, "התאבד, קפץ מראש הבניין" והצביע לראש בניין המשרדים שאליו ישראל אמר לנהג שהוא צריך להגיע אליו. התחלתי לפחד ממה קורה, הוא תמיד הגיע לכל מקום בדיוק כשמישהו מת. הסתחררתי, מצאתי את עצמי באמצע הכביש בדיוק כשמונית פגעה בי. הכול נהיה מעורפל. הדבר היחיד שאני זוכרת זה שישראל יצא מהמונית ושמעתי אותו אומר לי "בואי איתי", אבל הוא לא היה ישראל שאני מכירה, הוא נשמע צרוד. כשפקחתי את העיניים והסתכלתי עליו ראיתי גבר, אני חושבת שזה היה גבר, לבוש בגלימה שחורה עם ברדס. היו לו ידיים רזות ושלדיות. תגובות, טענות, מענות וניטפוקים שיפילו לי את כל העלילה
