עם כל הכבוד
תתקופנה אותי, חופשי. לא בגלל שאני כן או לא ביצ´ית, אלא בגלל שבשביל זה נועד הפורום הזה - להביע דיעה. אני באתי הנה להוציא קיטור. הקטע מהחיים שלי שאתן הצצתן לתוכו היה שיא ב48 שעות שבהן הייתי בעבודה, בלימודים, אצל הרופא בגלל שאני חולה, ולוקחת על עצמי בבית הכל כי גם בעלי היה חולה. לתוך הסיטואציה הזו בחרה חמותי לבוא. אם היינו שנינו בריאים והיה לנו כח לאורחים - לא היה אכפת לי, וגם לא היה לי צורך ללכת לישון קצת - אני לא ישנה צהרים בד"כ. אם היא בחרה לנחות כששנינו חולים, אכן, נפלא שהיא העסיקה את הילדה, אבל זה עדיין לא סותר שעליה לכבד את הכללים שלנו בבית, והילדה יודעת שחמותי לא שמה עלי, ומנצלת אותה לעשות כל מה שאסור. ואם היא בחרה לנחות כששנינו חולים, לא נראה לי דרישה נוראית כל כך שהיא לא תשאיר לי את הכלים. והעובדה שבעלי רחץ את הכלים בסוף מרגיזה אותי שוב, מאותה סיבה. בין אם זה שהוא מיהר לרחוץ אותם משקפת את הביצ´יות שלי או לא. אשר לעניין המוצץ - מה אני אגיד לך? בעלי שכח את המוצץ של הילד בגן. הילד צווח כל אחה"צ ושנינו לא היינו במצב לטפל בו בגלל שהיינו ממוטטים. בשבילי המוצץ הזה היה הרבה יותר מסתם מוצץ באותו יום. הוא היה שקט, הוא היה מנוחה, הוא היה סיכוי קלוש להתחלה של החלמה. ולכן, מבחינתי זה היה "מה כבר ביקשתי???" אחרון - האוטובוס. מצידי - הוא יכול לכבד את אמא שלו ולהסיע אותה למודיעין או פ"ת או לאן שהוא רוצה. העובדה שעולה לה יותר לסוע מהישוב פחות מעניינת אותי כי אמא שלו לא טרחה לתת לנו אגורה שחוקה אף פעם, ולמרות שפעם אחת נאלצנו להגיע למצב של להתחנן בפני המשפחה לכסף כי המצב נהיה גרוע באמת, היא אמרה לנו "אין לי כסף", ואז נסעה לשבועיים בנורבגיה, בזמן שההורים שלי נדחקו והלוו לנו כסף. אבל אוטובוסים ממודיעין ומפ"ת יש עד חצות, למה צריך להתקשר ולנדנד לי? הרי לא נסעתי לבילוי, נסעתי לקנות מוצץ, תרופות, תה, דברים שיקלו עלי ועליו את המחלה, בהיעדר עזרה אחרת. אם היא היתה כל כך לחוצה לצאת שהיא היתה צריכה לשגע את בעלי שיתקשר אלי, היא יכלה לקחת את האוטובוס שתחנתו נמצאת מתחת לבית. ואם היא לא בלחץ, היא יכלה להניח לו ולי. מה שכן הפריע לי בכל התגובות של מי שתקפו אותי: כל הנשים שכותבות כאן, באות הנה אחרי שהקש שבר את גב הגמל. אתן בחרתן לשפוט את הקיטור ששיחררתי כקטע בזמן, ולא לקחת בחשבון את העובדות הבאות: 1. לא אמרתי את הדברים האלו לא לבעלי, לא לחמותי, ולא לילדי. באתי הנה, בזהות וירטואלית, ושפכתי את מר ליבי בפני זרות שאינן מכירות אותי או את חמותי. אם הייתי ביצ´ית נוראית כזו, הייתי תוקפת את סביבתי שמחוץ לסייברספייס ולא מחכה להזדמנות להוציא את הקיטור כאן. 2. המטען שלי כלפיה התחיל כשנה אחרי נישואי לבעלי. עד אז רקדתי לפי החליל שלה, נתתי לה להכתיב לנו, שיתפתי פעולה (באיזה שבתות נהיה אצלה, באילו חגים נהיה אצלה, לאיזה אירועים אנחנו חייבים ללכת כי המשפחה תיעלב אם לא וכו´) כשניסיתי לבנות תא משפחתי משלנו היא נדחפה, ואני, טיפשה, נתתי לה. אבל כשנולדה בתי החלטתי שיהיה לי ולבעלי תא משפחתי משלנו, מה שהפסיכולוגים קוראים - משפחה גרעינית. וזה הרג אותה שהבן שלה ואני כבר לא הבובה על חוטים שלה. ואז היא התחילה לעשות כמיטב יכולתה לערר את הסמכות שלי בעיני הילדים, להשפיל אותי בעיני הבעל, ולהפוך אותי לאיזה בדיחה שכולם יצחקו על חשבוני. המטען הזה הוא שהתפרץ על דפי הפורום הזה. אולי הניצוץ שהדליק את חבית חומר הנפץ הזה היה שולי וטפשי, אבל חבית הנפץ היתה שם הרבה לפני הניצוץ. פעם הבאה שאתן מטפסות על מישהי שבאה הנה לשפוך את הלב, תנסו לתת לה להנות מהספק. לא הכל אתן יודעות.
תתקופנה אותי, חופשי. לא בגלל שאני כן או לא ביצ´ית, אלא בגלל שבשביל זה נועד הפורום הזה - להביע דיעה. אני באתי הנה להוציא קיטור. הקטע מהחיים שלי שאתן הצצתן לתוכו היה שיא ב48 שעות שבהן הייתי בעבודה, בלימודים, אצל הרופא בגלל שאני חולה, ולוקחת על עצמי בבית הכל כי גם בעלי היה חולה. לתוך הסיטואציה הזו בחרה חמותי לבוא. אם היינו שנינו בריאים והיה לנו כח לאורחים - לא היה אכפת לי, וגם לא היה לי צורך ללכת לישון קצת - אני לא ישנה צהרים בד"כ. אם היא בחרה לנחות כששנינו חולים, אכן, נפלא שהיא העסיקה את הילדה, אבל זה עדיין לא סותר שעליה לכבד את הכללים שלנו בבית, והילדה יודעת שחמותי לא שמה עלי, ומנצלת אותה לעשות כל מה שאסור. ואם היא בחרה לנחות כששנינו חולים, לא נראה לי דרישה נוראית כל כך שהיא לא תשאיר לי את הכלים. והעובדה שבעלי רחץ את הכלים בסוף מרגיזה אותי שוב, מאותה סיבה. בין אם זה שהוא מיהר לרחוץ אותם משקפת את הביצ´יות שלי או לא. אשר לעניין המוצץ - מה אני אגיד לך? בעלי שכח את המוצץ של הילד בגן. הילד צווח כל אחה"צ ושנינו לא היינו במצב לטפל בו בגלל שהיינו ממוטטים. בשבילי המוצץ הזה היה הרבה יותר מסתם מוצץ באותו יום. הוא היה שקט, הוא היה מנוחה, הוא היה סיכוי קלוש להתחלה של החלמה. ולכן, מבחינתי זה היה "מה כבר ביקשתי???" אחרון - האוטובוס. מצידי - הוא יכול לכבד את אמא שלו ולהסיע אותה למודיעין או פ"ת או לאן שהוא רוצה. העובדה שעולה לה יותר לסוע מהישוב פחות מעניינת אותי כי אמא שלו לא טרחה לתת לנו אגורה שחוקה אף פעם, ולמרות שפעם אחת נאלצנו להגיע למצב של להתחנן בפני המשפחה לכסף כי המצב נהיה גרוע באמת, היא אמרה לנו "אין לי כסף", ואז נסעה לשבועיים בנורבגיה, בזמן שההורים שלי נדחקו והלוו לנו כסף. אבל אוטובוסים ממודיעין ומפ"ת יש עד חצות, למה צריך להתקשר ולנדנד לי? הרי לא נסעתי לבילוי, נסעתי לקנות מוצץ, תרופות, תה, דברים שיקלו עלי ועליו את המחלה, בהיעדר עזרה אחרת. אם היא היתה כל כך לחוצה לצאת שהיא היתה צריכה לשגע את בעלי שיתקשר אלי, היא יכלה לקחת את האוטובוס שתחנתו נמצאת מתחת לבית. ואם היא לא בלחץ, היא יכלה להניח לו ולי. מה שכן הפריע לי בכל התגובות של מי שתקפו אותי: כל הנשים שכותבות כאן, באות הנה אחרי שהקש שבר את גב הגמל. אתן בחרתן לשפוט את הקיטור ששיחררתי כקטע בזמן, ולא לקחת בחשבון את העובדות הבאות: 1. לא אמרתי את הדברים האלו לא לבעלי, לא לחמותי, ולא לילדי. באתי הנה, בזהות וירטואלית, ושפכתי את מר ליבי בפני זרות שאינן מכירות אותי או את חמותי. אם הייתי ביצ´ית נוראית כזו, הייתי תוקפת את סביבתי שמחוץ לסייברספייס ולא מחכה להזדמנות להוציא את הקיטור כאן. 2. המטען שלי כלפיה התחיל כשנה אחרי נישואי לבעלי. עד אז רקדתי לפי החליל שלה, נתתי לה להכתיב לנו, שיתפתי פעולה (באיזה שבתות נהיה אצלה, באילו חגים נהיה אצלה, לאיזה אירועים אנחנו חייבים ללכת כי המשפחה תיעלב אם לא וכו´) כשניסיתי לבנות תא משפחתי משלנו היא נדחפה, ואני, טיפשה, נתתי לה. אבל כשנולדה בתי החלטתי שיהיה לי ולבעלי תא משפחתי משלנו, מה שהפסיכולוגים קוראים - משפחה גרעינית. וזה הרג אותה שהבן שלה ואני כבר לא הבובה על חוטים שלה. ואז היא התחילה לעשות כמיטב יכולתה לערר את הסמכות שלי בעיני הילדים, להשפיל אותי בעיני הבעל, ולהפוך אותי לאיזה בדיחה שכולם יצחקו על חשבוני. המטען הזה הוא שהתפרץ על דפי הפורום הזה. אולי הניצוץ שהדליק את חבית חומר הנפץ הזה היה שולי וטפשי, אבל חבית הנפץ היתה שם הרבה לפני הניצוץ. פעם הבאה שאתן מטפסות על מישהי שבאה הנה לשפוך את הלב, תנסו לתת לה להנות מהספק. לא הכל אתן יודעות.
