עם.
"היש עם בעמים, אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את לבם, רגש הערצה והתמכרות? וכאן בארץ ישראל נדבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה, עם תאוות הפגיון שבמזרח." (ברל כצנלסון, עיתון "דבר", 1.5.36) ההדגשה השניה היא בחינת מאמר המוסגר, מסר קליל לשמאלנים החדשים שהצטרפו לפורום. ברוכים הבאים. בשל הויכוחים הרבים שצצו בחודשים האחרונים בנוגע להגדרת היהודים כ"עם" (או לא), בעיקר מפני שבאים מתוך מחשבות פרטיות והזויות, אני רוצה לנסות להסביר מדוע העם היהודי, הן זה התנ"כי והן זה של ימינו, הוא עם, והוא אותו העם. נתחיל בשפה: "עַם", באנגלית ניתן לומר people (אנשים) או nation (אומה). כך ש"עם" הוא ביטוי שלנו, ומקורו בתנ"ך: "עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם" (לקרוא את ההקשר לפני שצועקים), "הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ" ,"הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" ועוד. השפה העברית חודשה ע"י אליעזר בן יהודה, והוא היה נעזר רבות ברב קוק - כי מי כמו הרב קוק בדורו ידע תנ"ך כל כך טוב? כל השפה שלנו מושתתת על המקורות היהודיים, ועל ספר הספרים בפרט. התנ"ך הוא קדום ונצחי, בעוד ספר האזרחות שכולנו לומדים כשמיניסטים משתנה וזמני (בכיתה של חבר שלי כבר קיבלו בשנה שעברה את הספר החדש לניסיון). נשמעה הטענה שלעם ישראל אין היסטוריה משותפת, כי יהודי אשכנז ויהודי אתיופיה חוו מאורעות שונים וההסטוריה שלהם שונה בהתאם. אני אומר, שאפשר - אם זה כל כך מפריע לטוענים - להתסכל על זה ככה: עם ישראל לאחר חורבן בית שני יצא לגלות, ושב לארצו כעבור 2000~ שנה. זה חלק מההיסטוריה של כל העם, הגלות. הרי אם לאחר 20 שנה בלבד היה מתקבץ שוב העם, גם אז היינו אומרים שהוא לא עם? מה, הרי הוא פוזר והופרד. ואחרי 200 שנה? כשכולם למדו שפות זרות? גם אז אינם עם? בסך הכל עברו שלושה דורות. כמו שלא ניתן לקבוע מהו שיעור הזמן שבו בטלה הגדרת העם על אותו העם, כך אי אפשר לטעון שהגלות פירקה את עם ישראל. עצם זה שהתאחדנו מחדש תחת אותו הדגל מוכיח שיש לנו קשר נצחי, הדוק, בלתי פריק של אחדות. ונסיים בשיר: כתונת פסים / אמני ישראל לפני כמה וכמה שנות אלף נפרדנו אני ואחי הוא לכיוון של הקרירים האלה אני לדרום מזרחי יובלות על יובלות לא התראנו ופתאום נפגשנו כאן לא הכרנו כל כך השתננו טוב שהשארנו סימן מה הם עשו לך אתה בכלל לא דומה לי בבכי צחק לי אחי אתה לא נראה כל כך ישראלי בטח שלא תנ"כי כן, כל הצבעים עוד יזהירו לכל הצדדים בעולם לראות כולם את כולם וכל הצדדים עוד יכירו בגוונים השונים את עצמם ויותר הצבעים לא יסתירו אדם מאדם דם מדם מי שמדבר צחקתי בכיתי למראה החיוור של אחי למבטא המוזר שלו ביטא ביטא זה יותר תנ"כי? הו כתונת פסים שלי כל פס בי נוגע כל פס רוצה לקלף לי את העור הו פסים פסים פסים שלי אני לא אשתגע רק אתן לגוונים מעט אור פולנים התנפלו על מרוקו רוסים נכנסו בתימן מצרים חטפה מטורקיה שבדרך תקעה את יוון איך שביניהם הסתבכנו כבר סופר אף כי לא יאומן אבל למה את המלחמות הזרות שלהם משכנו אחרי שהם שכחו אותנו מזמן מזמן עם ישראל חי.
"היש עם בעמים, אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את לבם, רגש הערצה והתמכרות? וכאן בארץ ישראל נדבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה, עם תאוות הפגיון שבמזרח." (ברל כצנלסון, עיתון "דבר", 1.5.36) ההדגשה השניה היא בחינת מאמר המוסגר, מסר קליל לשמאלנים החדשים שהצטרפו לפורום. ברוכים הבאים. בשל הויכוחים הרבים שצצו בחודשים האחרונים בנוגע להגדרת היהודים כ"עם" (או לא), בעיקר מפני שבאים מתוך מחשבות פרטיות והזויות, אני רוצה לנסות להסביר מדוע העם היהודי, הן זה התנ"כי והן זה של ימינו, הוא עם, והוא אותו העם. נתחיל בשפה: "עַם", באנגלית ניתן לומר people (אנשים) או nation (אומה). כך ש"עם" הוא ביטוי שלנו, ומקורו בתנ"ך: "עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם" (לקרוא את ההקשר לפני שצועקים), "הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ" ,"הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" ועוד. השפה העברית חודשה ע"י אליעזר בן יהודה, והוא היה נעזר רבות ברב קוק - כי מי כמו הרב קוק בדורו ידע תנ"ך כל כך טוב? כל השפה שלנו מושתתת על המקורות היהודיים, ועל ספר הספרים בפרט. התנ"ך הוא קדום ונצחי, בעוד ספר האזרחות שכולנו לומדים כשמיניסטים משתנה וזמני (בכיתה של חבר שלי כבר קיבלו בשנה שעברה את הספר החדש לניסיון). נשמעה הטענה שלעם ישראל אין היסטוריה משותפת, כי יהודי אשכנז ויהודי אתיופיה חוו מאורעות שונים וההסטוריה שלהם שונה בהתאם. אני אומר, שאפשר - אם זה כל כך מפריע לטוענים - להתסכל על זה ככה: עם ישראל לאחר חורבן בית שני יצא לגלות, ושב לארצו כעבור 2000~ שנה. זה חלק מההיסטוריה של כל העם, הגלות. הרי אם לאחר 20 שנה בלבד היה מתקבץ שוב העם, גם אז היינו אומרים שהוא לא עם? מה, הרי הוא פוזר והופרד. ואחרי 200 שנה? כשכולם למדו שפות זרות? גם אז אינם עם? בסך הכל עברו שלושה דורות. כמו שלא ניתן לקבוע מהו שיעור הזמן שבו בטלה הגדרת העם על אותו העם, כך אי אפשר לטעון שהגלות פירקה את עם ישראל. עצם זה שהתאחדנו מחדש תחת אותו הדגל מוכיח שיש לנו קשר נצחי, הדוק, בלתי פריק של אחדות. ונסיים בשיר: כתונת פסים / אמני ישראל לפני כמה וכמה שנות אלף נפרדנו אני ואחי הוא לכיוון של הקרירים האלה אני לדרום מזרחי יובלות על יובלות לא התראנו ופתאום נפגשנו כאן לא הכרנו כל כך השתננו טוב שהשארנו סימן מה הם עשו לך אתה בכלל לא דומה לי בבכי צחק לי אחי אתה לא נראה כל כך ישראלי בטח שלא תנ"כי כן, כל הצבעים עוד יזהירו לכל הצדדים בעולם לראות כולם את כולם וכל הצדדים עוד יכירו בגוונים השונים את עצמם ויותר הצבעים לא יסתירו אדם מאדם דם מדם מי שמדבר צחקתי בכיתי למראה החיוור של אחי למבטא המוזר שלו ביטא ביטא זה יותר תנ"כי? הו כתונת פסים שלי כל פס בי נוגע כל פס רוצה לקלף לי את העור הו פסים פסים פסים שלי אני לא אשתגע רק אתן לגוונים מעט אור פולנים התנפלו על מרוקו רוסים נכנסו בתימן מצרים חטפה מטורקיה שבדרך תקעה את יוון איך שביניהם הסתבכנו כבר סופר אף כי לא יאומן אבל למה את המלחמות הזרות שלהם משכנו אחרי שהם שכחו אותנו מזמן מזמן עם ישראל חי.
