אתה מת למשוך אותי בלשון, הא?
סלח לי על ההרצאה הארוכה (ונקווה שהסדורה) א) אינני מוצא ולו שמץ של גנאי לא באיסטניסיות ולא באליטיסטיות. אני גאה על כך. ב) הרשה לי לומר לך ש"גבריאלה [היא לא] שלנו". גם אם תוסיף לי את התואר פראנואיד/מיסיונר/יחצ"ן מטעם , אמשיך לטעון שקצת כבוד לא יזיק. עם כל הביקורת האיסטניסטית שלי כלפי עוז והיחצ"נות שלי לגבי אביגור-רותם- עוד לא ניכסתי אותם. ג)מה שהגדרת כ"מסלול מקובל" הוא בדיוק לא ה"מסלול המוזמן". בוודאי אם אינך עמוס עוז. ולמרות שאני חושב ששני הרומנים של אביגור-רותם, "חמסין" ו"מוצרט", יותר טובים מרוב ספריו של עמוס עוז, למעט "מיכאל שלי", וגם ממנו אינם נופלים, הרי כל מסלולי היחצ"נות שציינת אינם מוזמנים על-ידי הסופר או באי כוחו בוודאי אם הסופרת היא אביגור-רותם. סופרת שלא בדיוק עובדת לפי הקוד של העיתונות/ המו"לים/ היחצ"נים ומפרסמת רומן (מעולה) פעם בעשר שנים ו"נשכחת מזכרון השוק". אבירמה גולן ובית אריאלה בוחרים מה שהם רוצים ומה שהם חושבים שימשוך קהל. אני מסכים שהמו"ל והיחצ"ן יכולים לשבת להם על הווריד ואולי להוסיף תוספת (שולית) לשיקוליהם (המסחריים). לגבי מבקרי הספרות הנחשבים - לא תשכנע אותי ששקד, שוורץ והולצמן פרופסורים נחשבים בחונטת הספרות ובעיני עצמם (גם אם לא בעיניך וגם אם דעתם לא משפיעה כהוא זה על בחירתך בספר לקריאה) מקבלים תכתיבים ממישהו. שקד בכלל ממעט מאד לכתוב לעיתונות היומית בדיוק כמו שיובל נאמן לא כותב על פיסיקה בעיתונות היומית. זה לא הולם אותם. ובצדק. המעמד מחייב אותם (כשם שהוא צריך לחייב את סוג הפרסום שעוז ויהושע שני חתני פרס ישראל לספרות, צריכים להתיר). ואם שקד טרח לשלוח הארה על ספרה של אביגור-רותם לצהובון "ידיעות" אני משוכנע לחלוטין שזה משום שמה שהוא חשב על הספר, זו בדיוק דעתו, והיות והוא חשב שזה הספר הטוב ביותר (יחד עם "חדר" של שמעוני) שנכתב בארץ ב - 20 השנים האחרונות הוא טרח להודיע זאת לידיעות ספרות. אחרי ששקד/הולצמן/שוורץ כתבו מה שכתבו על "חמסין", כאמור מבחירתם החופשית, בהחלט יתכן שזה השפיע על אבירמה גולן, בוודאי יותר מאשר רם אורן השפיע. לגבי בית אריאלה: אביגור-רותם העבירה שם במשך שנים סדרות הרצאות על נושאים שונים בספרות, האולמות היו גדושים בקהל שלקק את האצבעות (גם אני. אולי גם לויה - אגב שם הגיבורה ב"חמסין"). אני מניח שזה היה מספיק לבית-אריאלה, בתוספת הביקורות על הספר לזמן אותה. יותר מכך- יוסף אורן נותן בבית אריאלה סדרה על ספרות עברית. קשה לי להאמין שמכתיבים לו על מי ידבר. הסדרה בנויה על שתי פגישות. הראשונה הרצאת ניתוח של אורן והשניה מפגש עם הסופר במתכונת של ראיון ושאלות ותשובות. אז אביגור-רותם היתה ביניהם. וראה זה פלא- באופן יוצא דופן ולפי דרישת הקהל, לפחות במקרה שלה, בית אריאלה הוסיף מפגש אקסטרא עם הסופרת. הוא בטח לא עשה זאת בגלל העינים היפות שלה ו/או של רם אורן. הרי הם צריכים לכסות את ההוצאות. ואם מדברים על "התרפסות" מבוהלת לפני הקהל - לא נראה לך ככה קצת חשוד, למה עמוס עוז נתן הרצאה על הספר "זה הים" שיצא לפני שלוש שנים לפני כחודש בבית אריאלה, כלומר מספר חודשים לפני צאת ספרו החדש וממש בסמוך לזמן שיציאתו המתוכננת של הספר החדש פורסמה בציבור? ולבסוף- במקרה של עוז הרבה יותר אפקטיבי לו ולמנגנון "כתר" לפרסם פשוט קטע בעיתון. ידיעות יודע שזה ימשוך קונים וקוראים ועוז יודע שזה יגיע לכל קוראי ידיעות. לא ל -500 איש בבית אריאלה ולא לתוכנית סיפרות בשבת בבוקר עם אבירמה גולן וה-5% רייטינג שלה. זה לגיטימי. זה גם לגיטימי לבחור קטע כחלחל. זה רק לא מכובד. לאף סופר שמכבד את עצמו, בוודאי לא לעמוס עוז. וכמו שאמרתי בעיני זה סימן לחוסר ביטחון עצמי של עוז וברצון למצוא חן בעיני הקהל.