עמוס עוז
ומורשתו הספרותית

debby12

New member
מנהל
עמוס עוז
ומורשתו הספרותית

הצטערתי לקרוא על מותו של עמוס עוז
, יהי זכרו ברוך.

סקרנית לשמוע את דעתכם על ספריו שקראתם.

לכשעצמי, כמו רבים אני מניחה, קראתי בתיכון את ספרו "מיכאל שלי" ולא מבחירה אלא פשוט כי הוא היה חלק מתכנית הלימודים [נדמה לי שניתנה איזושהי בחירה למורים לספרות לבחור איזה ספרים ללמד לבגרות. ומורתי המיתולוגית לספרות בחרה את הספר הזה, כמו גם את "החטא ועונשו" שבהחלט היה עונש....]

בנוסף, קראנו בתיכון את סיפרו "קופסא שחורה"

את "מיכאל שלי" אני זוכרת כספר שקשה לצלוח בקריאה - הוא היה בעיקר מייאש. ואני עוד גדלתי בירושלים אז יכולתי להתייחס לתיאורי שכונות וכו' (נדמה לי שכונת רוממה וגם מקור חיים?). קופסא שחורה היה קריא יותר ובעל עלילה

לא צלחתי את ספרו עבר הכרס החדש יותר "סיפור על אהבה וחושך"

אצלי היתה ניגודיות ברורה בין העיטורים והפרסים להם זכה לבין ההנאה מקריאת ספריו. נגיד, בכל מצב תמיד הייתי מעדיפה ספר של מאיר שלו על פני ספר של עמוס עוז.
 

Midriff

New member


גם לי הייתה חוויה דומה עם הספרים. אבל עמוס עוז האדם היה איש מופלא עם ידע וחריפות.
נפגשתי איתו בכל מיני סטואציות, אחת הייתה באיזה מפגש פוליטי והוא היה בפאנל, שאל אותו במתקפה בחור חרדי. עמוס עוז ענה לו בנועם ותמך במה שהוא אומר בציטוטים מהתנ"ך וציטוטים של אי אלו רבנים גדולי הדור. זה היה האיש.
 

gidishemer

New member
הסופר שפתח בפני את הדלת לעולם הספרות הבוגרת

אהבתי לקרוא ספרי ילדים בילדותי וכבר התחלתי לנבור בספרי מדע בדיוני בחטיבת הביניים אבל שני סופרים פתחו לי את הצוהר לעולם הקסום של הספרות היפה- א.ב. יהושע עם ״המאהב״ (ויותר מאוחר עם שאר הספרים המוקדמים שלו) ומעל הכל- עמוס עוז עם ארצות התן ולאט לאט עם כל ספר וספר. השיא מבחינתי היה ״מנוחה נכונה״ ואחר כך כבר פחות ופחות נהניתי עד לסיפור על אהבה וחושך המופלא.
 

KallaGLP

New member
לא הסופר האהוב עליי.

בפרט, ל"מיכאל שלי" לא התחברתי. אבל הוא פיצה על דברים אחרים ב"סיפור על אהבה וחושך", שהוא לדעתי ספר מופתי, חכם ומרגש, ועם הומור נפלא למרות הכאב הבלתי נסבל. הוא בסך הכול כתוב נפלא, אך יש בו פגם אחד שלי אישית קצת הפריע - הנטייה של עוז להתרברב בעושרו השפתי ולתאר את אותו הדבר כמה פעמים במליציות יתר וחזרתיות מופרזת, כמו 20 שמות תואר נרדפים המוצמדים לשם עצם בודד או 10 מטאפורות שכולן מעבירות את אותו מסר או מספרות על אותו מקרה, עד כדי כך שהיו פעמים שכבר הרגשתי שהוא עובר את גבול הטעם הטוב (ושלא יובן לא נכון, אני מאוד אוהבת עושר לשוני, אבל בתנאי שהוא משרת את הערך הספרותי ולא את האגו של הסופר). אבל אף אחד לא מושלם, אז אני מוכנה לסלוח לו על זה כי יש כל כך הרבה דברים נפלאים בספר הזה.
אבל כן, בכללי גם אליי מאיר שליו מדבר יותר. ועוד יותר - יהושע קנז.
 

debby12

New member
מנהל
מעניין - תודה

לא קראתי את "סיפור על אהבה וחושך"

אבירמה גולן דווקא כתבה לזכרו טור במדור התרבות של "הארץ" שכותרתו וכותרת המשנה שלו:
"
ההילה סביבו הכבידה עליו, אבל עמוס עוז היה קודם כל בן אדם
הוא היה סופר דגול שחולל נסים בשפה העברית, אבל לפני הכול עמוס עוז היה אדם צנוע ונדיב עד כדי הגזמה. פרידה אישית מהאדם שמעריציו ושונאיו כאחד הפכו לסמל"

https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.6788275
 

KallaGLP

New member
אין לי מנוי על הארץ, אז קראתי רק את ההתחלה.

לא מכירה אותו אישית ולא אוכל להעיד על אופיו, אבל מוכנה בשמחה להאמין שהיה איש טוב ונעים ורגיש. וכמובן שהיה סופר מוכשר, גם אם לא תמיד לטעמי.
דעותיו כשלעצמן לא מעניינות אותי. בכלל, כשמדובר במשנה סדורה כזו או אחרת של סופרים או אומנים, אני משתדלת כמה שיותר להתעלם ולאטום אוזניים, כמה שפחות לחשוב עליה, לא רוצה שתתערב לי עם היצירות ותשפיע עליי ועל רשמיי, אפילו אם לא במודע ולא בכוונה (כי כמובן שאני רוצה להאמין שגם אם אדם מקשקש שטויות בחיים שמחוץ ליצירה האומנותית, זה לא ישפיע על דעתי עליו כסופר או כאומן דגול, אבל מי יודע?). מה גם שאני מאמינה שכישרון ספרותי אינו בהכרח נותן לסופרים יותר הבנה או חוכמה מעשית או יותר משקל לדעותיהם מאשר לאלה של אנשים רגילים. ולפעמים למען האמת הם מדברים כאלה שטויות (לדעתי האישית, כמובן) שנובלות לי האוזניים. יש גם בזה יוצאי דופן, כמובן, כמו בכל תחום, אבל הם לא הרוב. אני מדברת רק על סופרים שאני אוהבת או מאמינה שהם באמת מוכשרים. סופרים שאני לא אוהבת לא מפריע לי שיקשקשו כמה שרוצים, ממילא כבר כלום לא יכול לקלקל להם.
 

debby12

New member
מנהל
תודה על הקישור המעניין!

לא היכרתי את הנאום הזה. אני עדיין די בהתחלה אז עוד לא שמעתי את הכל. אבל כבר שמעתי שם דבר מעניין שלא חשבתי עליו קודם, וזה השינוי הדמוגרפי באוכלוסיה הערבית בארץ ישראל כך ששיעור הערבים הנוצרים ירד משמעותית לאורך השנים.

ידעתי שזה כך בלבנון (למדנו את זה בבית ספר, כחלק מהרקע למלחמת האזרחים שם בשנות ה-70). אבל אף פעם לא שמעתי/חשבתי שזה כך גם בארץ ישראל - וזה הגיוני [באופן ממוצע/סטטיסטי במשפחות נוצריות יש פחות ילדים והם גם מהגרים החוצה יותר כי הם לא אוהבים להיות מיעוט]

מקווה לסיים לראות את זה בהזדמנות קרובה
 
למעלה