סבלנות, חכי עוד שנה שנתיים
היי סטיוויה אז ככה: 1. עמידת הראש יש המון ואריאציות לעמידת הראש הואריאציה שבה את מתארת היא עמידת ראש שנקראת סלמבה שירשהאסנה. אלא שפה במקום יצירת משולש סגור עם נעילת הידיים והראש בתוכו, נוצר מבנה משולש המורכב גם הוא משלושה קודוקדים. מקדימה הראש ומעט מאחור ולצדדים שתי כפות הידיים. בגדול, היתרון פה מתבטא בכך שכפות הידייים יכולות לתמוך הייטב ולהפחית לחץ מהראש. שימי לב! כפות הידיים חייבות להיות מאחור ( ולא בקו אחד עם הראש) על מנת ליצור משולש הולם. 2. אינסטינקט וילדים מבחינתי, אין פה משנה סדורה. ילד הוא ילד. וכל ילד נבחן בהתאם לגופו ולמצבו האישי. (כמו כל מתרגל בוגר) וכך גם התאמת התנוחה עבורו. אכן, את צודקת ילדים מחוברים יותר לאינסטיקטים שלהם. והם נעדרי תחושת פחד כלל. ובנוסף לגמישות הטבעית של הגוף בגיל הזה הם גם יודעים לנשום כמו שצריך. עד כאן זה מצויין. אבל, הילד מתייחס לזה באופן טבעי כאל משחק ומבחינתי- מה לעשות- כללי הבטיחות והזהירות לכל עמידת ראש הם בראש סדר העדיפויות שלי. עמידת ראש זו תנוחה המחייבת בכל מקרה הדרכה והשגחה צמודה של מורה או מישהו מיומן אחר. לגופו של עניין, אני הייתי מחכה מעט עם עמידת הראש בגיל הזה. לגיל 6 או שבע לפחות. ואז בהנחה שאת מכירה ושולטת הייטב בתנוחה זו אפשר ללמד אותו בזהירות את שלבי העלייה הנכונים. וגם אז להנחות אותו בעדינות ז"א שלא יעלה לעמידת ראש לבד אלא כשאת עוזרת נוכחת תומכת ומשגיחה. ולבינתיים, למדי אותו את תנוחת הכלב כלפי מטה- אדהו מוקהה שוואנאסנה. זהו תחליף ראוי ביותר. בברכה ואהבה יוגי בר