עמיר לב ב ביאליק

[גולדי המקורי מיפו]

עמיר לב ב../images/Emo96.gif ביאליק

קודם כל, תודה לשלמונזה על הכרטיסים

וח''ח העבודה הקשה וההתמודדות עם הכאב ראש שמלווה בנושא החלוקות. ועכשיו, לעניין ההופעה: זו הפעם הראשונה שלי בהופעה אקוסטית של עמיר (פעם שלישית בהופעות שלו באופן כללי). לקחתי את חברי הטוב אייל, שזו לו הפעם הראשונה בהופעות של עמיר בכלל, ושמנו פעמינו לכיוון קפה ביאליק. המקום היה מפוצץ, ובהתחלה לא היו מקומות בכלל, גם לא בעמידה. אבל המארחת הושיבה אותנו עם עוד אנשים. הצטופפנו לנו כולם יחדיו וחיכינו שההופעה תתחיל. קצת אחרי 23:00 עמיר עלה לבמה, לבד, לקח את האקוסטית והחל לנגן. הוא פתח עם שני שירים חדשים: ''עבד'', ו''אנושקה''. את הראשון אהבתי, את השני פחות. לאחר מכן, עבר לסט הקבוע שלו, שנפתח עם ''פריז''. בהתחלה, כמו תמיד אצל עמיר, הוא שר ורק אומר ''תודה רבה'' אחרי כל שיר. קצת מונוטוני, ומאחד כמו עמיר, שמספר קטעים על עצמו בהופעות, אתה מצפה שדווקא בהופעה כל כך אינטימית (בשורה הראשונה, אם אפש לקרוא לה כך, אנשים ישבו לו ממש בפרצוף) הוא ישתף אותנו באיזה משהו. ובאמת, במהלך ההופעה הוא נפתח ושחרר סיפור משעשע על רוטרדם והחלומות שלא עזבו אותו על לנסוע לשם. בסוף הוא לא נסע כי ''זה סתם מקום של גרוזינים''. הקהל שבא להופעה של עמיר זה קהל סבלני, כזה שאין לו בעיה לחכות, ויושב קשוב מאד למוזיקה ולמילים. חוצמזה, אפש היה לחוש באוירת השיתופיות במקום, מהעברת הבירות מאחד לאחר (אנשים עזרו למלצריות), ומתישהו, כשנקרע לעמיר מיתר, הקהל אמר לו שלא יילחץ, שייקח את הזמן, יהיה בסדר. באמצע ההופעה הוא הזמין לבמה את גולן זוסקוביץ', שניגן בבס, ודי הקפיץ את ההופעה. כשמדובר בהופעה חשמלית של עמיר, אין בעיות. יש להקה, השירים זורמים להם, יש סולואים חשמליים, והכל סבבה. בהופעה אקוסטית, כשאתה לבד עם הגיטרה, מקסימום עם בס, זה יותר קשה. קשה יותר לתת סולואים עם אקוסטית. אומרים שגיטריסט טוב נמדד ביכולת שלו על גיטרה אקוסטית, שם אין אפקטים שעושים לך חצי מהעבודה. אז אם יש מבחן כזה - עמיר עובר אותו בציון מצוין. הסולואים באקוסטית היו מדהימים, והביצוע של ''כבוי'' היה הטוב ביותר ששמעתי עד היום. אחריו בא ''חבק אותי'' המופלא, עם סולו מופלא לא פחות. לפעמים נדמה שרק בשביל השיר הזה שווה לבוא להופעה שלו. גם הסולו של ''מחכה'' היה מופתי. אחרי ''פעם בחיים'' הוא סיים את ההופעה, וירד מהבמה, להדרנים. לדעתי זה ממש טיפשי, בעיקר במקום פיצפון כמו קפה ביאליק, קטע של הדרנים. אבל כך היה. והוא חזר לבמה, כהרגלו, עם ''שמוליק'', המשיך עם חלק מ''פריז'' (הוא טען שהוא לא זוכר את המילים, אבל תוך כדי שירה הוא נזכר יופי. לפחות ב-3/4 מהשיר), ''מחכה'', ואחרי השיר והסולו המטורף והמופתי, נקרע לו שוב המיתר, אז הוא סיים את ההופעה, בפעם הראשונה בהיסטוריה, בלי ''אריה ורותי''. חברי אייל טען שטוב שכך, כיוון שמיצינו את השיר. אני עדיין אוהב את השיר הזה, אבל הוא לא היה חסר לי במיוחד. בקצור, היתה הופעה מעולה, האוירה היתה אינטימית ושכונתית, כאילו הוא הזמין אותנו לסלון שלו (כמו שאייל טען: ''מעולם לא ישבתי קרוב כל כך לזמר''), ואחרי הופעה כזו כיף להתחיל שבוע חדש

הפלייליסט:

עבד

אנושקה

פריז

אוקטובר

עננים שחורים

כחול וירוק

ערב ראש השנה

שש שעות

כבוי

חבק אותי

פעם בחיים

שמוליק

צרפת

מחכה