בחונטוס בשוני-בנימינה- רשמים
החוויה מתחילה בעצם בחירת המקום, שוני- מקום קסום והכניסה לאמפיתיאטרון מלכותית ומהודרת , מלווה באירגון מופתי של חלוקת כרטיסים ומכירה, (שכן עד לערב נותרו כרטיסים פנויים, ומי שלא בא הפסיד...) עכשיו, אחרי שרובנו כבר צפינו במופע אני מרשה לעצמי "לשחרר" כמה סודות מבחונטוס. אחרי הקטע הקצבי של תשעת חברי מיומנה המופלאים שפותח את הערב הם עולים כל אחד עם גיטרה ומנגנים כמה צלילים שיוצרים יחד אנסמבל חביב שהוא הפתיחה לסניוריטה, מצטרף דיויד ברוזה לבמה, במלוא הדרו, ואז אני קולטת שהצרחה שהשתחררה באותו רגע לחלל האויר היתה ממני... (ועם הצופים הסליחה,זה לא היה בשליטה) כן, כמה שהבמה היתה גדולה, ככה גם הנוכחות של דיויד. כל זה היה בעצם הקדמה לדבר האמיתי המוכר והנערץ. תרשו לי לא להשתפך פה יותר מדי, אבל מה לעשות, קשה להישאר אדישים לתופעה הזו. הבמה היתה ענקית וגבוהה, וכדי לראות משהו נאלצתי לשבת בשורה השלישית, אחרי שבבית מיומנה ישבנו בשורה העשירית והפעם רציתי להתקרב. יש הבדל בין לראות את המופע באולם קטן יחסית וסגור, לבין מקום גדול ופתוח.האוירה שונה, הסאונד נשמע אחרת, והקטע מהאהובים עלי- עם כלי הנשיפה שיושבים על הקירות משני צידי האולם השתנה מעט ונוגן על הבמה עצמה, מה שנשמע מן הסתם קצת פחות עוצמתי. היו גם שינויים קלים בכוריאוגרפיה ובעצם הבנתי שכל עוד הם בקצב, יש פה ושם אפשרויות לגיוון ואילתור, אבל אולי אני טועה. אני מוכנה לראות שוב ולבדוק..
ואז קם משוגע אחד בקהל, צועק "בראוו בראוו" ועולה על הבמה ומוחא כפיים לדיויד , מעריץ נלהב, ודיויד מגרש אותו בנימוס...עוד נראה אותו בהמשך הערב מסדר לדיויד מקרופון בגובה 3 מטר ופולט (סטנד) של תוים עד שדיויד אומר לו שיש לו מקרופון והוא יודע את המילים, (האמנם?? כל הופעה הוא שוכח כמה , אבל נניח לו..) אז המשוגע יורד מהבמה ויושב בשורה הראשונה ורץ ממקום למקום בהתאם למיקום הרגעי של דיויד על הבמה, העיקר לשבת בדיוק מולו..אני רואה את זה וחושבת לעצמי אם לא צוחקים פה עלי ועל שרית בטעות....המשוגע אגב הוא חובב פינטו מטבעון במקור. כל המשוגעים בטבעון. וכל זה כמובן חלק מההופעה. ואו, כתבתי המון ונראה לי שעוד לא כתבתי כלום, על הרקדניות המהממות, על קטע הקפוארה שהצניח לי את הלב לתחתונים מהסלטות של סרג'יו(?) על הדואט המקסים של שיר אהבה בדואי, על הפתיחה המדהימה ל"גלויה מצויירת" שכולה חבית של מיים וצינצנת ריקה של ריבה. ועוד קטעים רבים טובים מלאים כישרון וכיף. הקטע החותם את הערב- ביצוע קצבי ותוסס לme voy כבר לא השאיר אותי במקום והייתי חייבת לקום לרקוד ולתת דרור לרקדנית המטורפת שבי. למזלי מצאתי שתי חברות לחגיגה. ויחד הצטרפנו לחגיגה שעל הבמה. הקטע הכי כפי היה שבסוף כשמשמיעים את הדיסק "פארקינג קומפלטו", ובדרך כלל הקהל כבר מתפזר והרקדנים מזמן נעלמים מאחורי הקלעים, פה הם פשוט המשיכו לרקוד ולהשתולל על הבמה, דיויד לקח את אחת הרקדניות ובלי להתבייש רקד איתה איזו רומבה. היו בקהל כמה שנזלו מקינאה.. כשהבמה נשארה שוממת, אמרתי לעצמי, עד הפעם הבאה...מצדה?!? טוב, התעייפתי קצת מלכתוב, שאר הרכילות אתם מוזמנים למסן. שלכם ענבלי