עניין של אמונה

[בדרך כלל מאושרת]

עניין של אמונה

תמיד בערביי שבת הגעגועים מציפים אותי בחדות אולי בגלל שזה טרי עדיין סך הכל עבר חודש וחצי מאז שאמי הלכה מאיתנו.וערביי השבת איתה תמיד היו מיוחדים,היום הלכנו אני ואחותי לסדר את הבית של אמי והבית היה כל כך ריק ואפילו הריח שלה התנדף מהבגדים והחדרים ואז אחותי אמרה יש לי הרגשה שאמא עברה גלגול והיא כבר לא כאן וחשבתי לעצמי לא רק היום אלה באופן כללי איך שאני מקנאה באנשים שמאמינים לא משנה במה ,באלוהים או בגלגול נשמות אני ריקה מבפנים לא מאמינה בשום דבר אולי בגלל זה כל כך קשה לי וזו קנאתי היחידה באנשים האמונה שלי היא כל כך חסרה.

 

[הלן...אמא של אמיר]

לבדרך כלל מאושרת...ושתשאר מאושרת

תמיד.... אמי נפטרה לפני הרבה מאד שנים כאשר הייתי ממש צעירה. וגם אני לא אדם שמאמין באלוהים או בגילגול נשמות. ורציתי לשתף אותך שכאשר אמי נפטרה הרגשתי מן יתמות כזאת...מן מסכנות כזו...של רצון לקבל חיבוק ממנה ולו עוד פעם אחת לפחות... אבל, ככל שהצטברו השנים...אמי ממשיכה לחיות בזכרונותי, בסיפורים שאני מספרת עליה, במאכלים שאני מבשלת ושלמדתי ממנה, ובכל אותם הדרים הקטנים המםוים אותי מדי יום. גם את מחייה את אימך פה בהודעתך ומספרת לנו על אמא שעשתה ארוחות ערב שבת מיוחדות מאד, והתיאור הזה כל כך מחייה אותה, שאני יכולה לראות אתכם ישובים סביב השולחן. בסה"כ את שבועיים אחרי השלושים. זה מאד טרי. זה מאד כואב. ואני שולחת לך חיבוק.

 

[מיכל@בר]

ובעיקר בערבי שבת....

כל כך מכירה את ההרגשה הזאת של להכנס לבית של אמא ואין יותר ריחות, הכל נעלם ביחד איתה. ואת, יקרה, מדברת על כמה שבועות מאז נפטרה, ולא רק כי טרי כל כך, אלא כי אמא... לא כל כך מבינה בעניין של אמונה וגלגול נשמות.. והריקנות הזו בפנים... עצוב...

 

[עזרה@ראשונה]

את טועה פעמיים

פעם אחת את טועה כשאת מקנאה בכלל באנשים. זה רע מאוד לעסוק בקינאה באנשים - אפילו לא בהבזק מחשבה. ופעם שנייה - את טועה כשאת מקנאה בהם במשהו שהם מבצעים בלי שהם עצמם מבינים למה הם מבצעים אותו, כלומר למה באמת הם מאמינים - אם לא תקנאי בהם ותעצרי רגע לחשוב - תמצאי שהם פשוט נולדו ככה, או חונכו ככה, או אולפו ככה - ולמעשה אין בזה שום משהו השווה לקנא בהם. וכי אם יש איזה אינדיאני שמאמין בגילגול נשמות ומסאז´ים ופיצה בגן עדן - ונניח שיש מיליון אינדיאנים כאלה - האם יש איזה ערך בקינאה בהם?! חבל על הזמן וחבל על האנרגיה. אם כבר להאמין - אם כבר אמונה - אז תאמיני באימא שלך. היא - ולא שום אלוהים ולא שום גורו אחר - עוד תישאר הרבה זמן בתודעתך, את עצמך, בעצם, חלק בלתי-נפרד ממנה, וככל שתאמיני במעשי ידיה, בזכרונות שהיא השאירה - כך ייטב לך: לא רק שלא תהיי חסרה עוד - אלא תתמלאי הרבה. אבל לקנא באחרים? ועוד על מה?! ורק בגלל חמישה-שישה ערבי שישי?!

 

[גריני]

על אמונה, חינוך ו"אילוף"

יש דרך נוספת להגיע לאמונה, לא כולם חונכו או אולפו לכך. ישנם מצבים בחיי אנשים שונים שהם מרגישים זקוקים או מוכנים "לפתוח" דלת בתוכם - לבחון את הדברים באמת ולעומק, ואז לפעמים מגיעים למסקנות שבכל זאת "יש דברים בגו". אני לא מדברת על אותו "אלוהים" - ישות או מהות כלשהי שכביכול בודקת את תכולת הצלחות שלנו , או "עורך רשימות" על איך כל אחד מאיתנו העביר את השבת...

. אני מדברת כרגע על אמונה שהחיים הם משהו הרבה יותר גדול ממה שאנחנו רואים וחווים ביומיום. אני מדברת על אמונה שהעולם הוא לא חסר משמעות, הוא לא סתם, שיש סיבה לכל דבר - גם אם איננו מודעים לה - כן גם לכאב נוראי על אובדן שהוא (לעיתים) כאילו "סתם". אני מדברת, למשל, על הכרה בכך שיש אנשים שונים עם יכולות שונות: שיש כאלה, לדוגמא, שרואים את ההילה המקיפה אותנו, יש אחרים שמקבלים את קיומה ולא רואים אותה, ויש אחרים שכלל לא מודעים לכל הנושא הזה. אני מדברת גם על היפתחות שלי לענין זה, על "שיחות" שיש לי עם אבי, שאיננו איתנו כבר למעלה מ- 20 שנה, על בקשות עזרה שלי ו"תשובות" שאני מקבלת בצורות שונות: שיר ברדיו, לפעמים אפילו רק שורה משיר - דברים שרק אני מבינה ויודעת שזה ממנו(למשל כרגע ממש: עופרה חזה שרה ברדיו: "נסענו רחוק מעבר לים/ היה לנו טוב/אבל חזרנו משם), על שאלה ששאלתי ובדיוק "במקרה" נתקלתי במאמר בעיתון שעונה עליה, או קולגה בעבודה אומר משהו שמהווה תשובה, על דברים (פיסיים) שמגיעים אלי בדרכים משונות - ושאני מקבלת כרמזים ממנו, ועוד ועוד.... בחרתי להרחיב מעט בנושא זה, דווקא במקום הכואב והרגיש כל-כך הזה, כי אני חושבת שאין צורך בלעג וציניות כלפי מי שנאחז באמונה זו, להיפך - אולי זה אפילו יכול לעזור ולוא במעט!

 

[עזרה@ראשונה]

אין בזה מאומה עם אמונה

אלא להיפך: זו רק הוכחה נוספת עד כמה אדם יכול רק לאלף את עצמו: הנה, פתאום את "מקבלת תשובות" למשהו שאת "שואלת": פתאום שיר ברדיו... פתאום ידיעה בעיתון... פתאום שיחה מקרית.... אז כמובן שהשירים תמיד היו ברדיו, וידיעות בעיתון היו כנ"ל - וכך גם השיחות של האנשים. כל העניין הוא - שכנראה אצלך חל איזשהו שינוי: פתאום נהיית קשובה יותר, או "מעמיקה" יותר, או רגישה יותר, או סתם נוצר אצלך איזשהו צורך "לבחון את הדברים באמת ולעומק". אין בזה מאומה עם אמונה - וממילא אין בדברים שעזרא אמר לא לעג ולא ציניות - אלא רק ציון עובדה בלבד: פעם, מסתבר, היית פחות "בוחנת את הדברים באמת ולעומק" - כי אולי לא היה לך הצורך הזה. בדיוק כמו שרוב האנשים מתייחסים לכל שיר ולכל ידיעה בעיתון - בדרך כלל בריפרוף ובחפיף. העובדה שפתאום התחלת לקרוא או להקשיב או להתבונן בין השורות - אולי גם לחשוב יותר לעומק - אין לה מאומה עם אמונה. יש אנשים שעושים את זה תמיד. וכי נראה לך שבגלל זה הם אנשים מאמינים? להיפך: אלה הם הכופרים הגדולים ביותר. שבת שלום!

 

[גריני]

יש בזה אמונה - למשל ב"גלגול נשמות"

או לפחות ב"הישארות הנשמה" - וביכולת שלה ליצור קשר עם הפיסי.

 

[עזרה@ראשונה]

איך שלא תגלגלי את זה -

תמיד תמצאי עצמך חוזרת אל תאי הזכרון של המוח - ורק אליהם בלבד. הכל מתוך התודעה הקיימת ממילא - אלא שהמצוקה הנפשית הפכה את זה למשהו בדיוני כמו גילגול נשמות. מי שהנשמה של סבתא שלו מתגלגלת אליו פעם בחמש שנים - סימן שרק פעם בחמש שנים הוא נזכר בה או חשב בה. מה שהוא בעצם הסיבה להיזכרות בה - הופך אצל מגלגלי הנשמות כביכול לתוצאה. אל תיפלי בפח של הטעות האופטית או הכשל הלוגי האלה. כל השאר - זה רק מסחארה של קוראות בקפה ועוד אינטרסנטים מסוגו של הבאבא. אם כי נכון, שתמיד יהיו לזה מספיק קליינטים. הנה, אפילו את, שנשמעת לעזרא אינטליגנטית למדי - הנה גם את כמעט נופלת בפח הזה. קורה. אבל אם זה עושה לך טוב - אז מי עזרא שיהיה איכפת לו.

 

[גריני]

../images/Emo51.gif על המחמאה

שאני מאמצת בשמחה, כמובן... ומחזירה לך מחמאה - אף אתה נשמע לי אינטליגנט ובוודאי מעמיק! אז הנה אני הנבונה והיודעת להתבטא (סליחה על הטפיחה העצמית על השכם) - "נפלתי בפח הזה" ומרגישה בו כל כך טוב וחם. והאמן לי לא הגעתי לשם ביום או יומיים, ובודאי לא בהשפעת קוראות בקפה או באבא כלשהו, אלא בהמון "עבודת מחקר" ונכונות לבחון דברים, לבדוק אותם אישית . אני מנסה לא לגלוש לקטע של לנסות ולהשפיע על מישהו לחשוב או לקבל את הדרך שלי, אלא רק להציע דרך נוספת, בבחינת: "ירצו יאכלו - לא ירצו לא יאכלו". ואם יהיה מישהו שיקרא את הדברים ותידלק אצלו נורה כלשהי שתוביל אותו/אותה לאותו תהליך של בחינת הדברים, של מה שאני קוראת - פתיחת דלת - שבעקבותיה, אולי, תבוא הקלה כלשהי - דייני.

 

[מיכל@בר]

גריני יקרה.. מברכת על בואך.

קוראת את הדברים שאת כותבת, דברים שמעוררים המון מחשבה, ומודה לך על כך.

 

[גריני]

../images/Emo24.gif

 

[עזרה@ראשונה]

למען האמת - את גם בחורה הגונה מאוד

לא סתם, כנראה, את מציעה את הדרך הנוספת בבחינת "ירצו - יאכלו - לא ירצו - לא יאכלו". כי את בוודאי זוכרת על מי אמרו את הביטוי הזה. על ציפורים. (שמהן, כידוע, נלקח הביטוי מוח-ציפור). ואגב, מה את חוזרת כל הזמן על מוטיב פתיחת הדלת. עד היום עזרא שמע שהנשמות התגלגלו בכלל דרך החלון. אין לך במקרה טעות בכתובת כשאת שולחת את כולם אל הדלת?!

 

[גריני]

אהבתי את ההומור ../images/Emo13.gif

 

[גריני]

זה היה אמור להיות סמיילי (אוי תפוז.