עניין של גישה
לתמר וגם לי יש גישה כשמדובר ברופאים ובבדיקות, שאומרת אל תיכנסו איתנו למונחים רפואיים ולפרטי פרטים,תנו את המידע המינמלי הנדרש באופן כללי ובראשי תבות.גם הרופאים התרגלו ומסתדרים עם הגישה שלנו. הבעיה עולה כשאמא של תמר שואלת אותנו שאלות מפורטות ולנו אין תשובות כי לא שאלנו, לא ביקשנו לדעת, ולא עקבנו אחר ההסברים שניתנו. בהתחלה היא חשבה שאנו מסתירים ממנה משהו חמור, אח"כ היא כעסה עלינו שאנחנו מתנהגים בחוסר אחריות ולבסוף היא ריחמה עלינו שאנחנו "חיים בהדחקה"
. אפשר להיכנס לכל מיני תיאוריות פסיכולוגיות ולנתח מה בדיוק עובר לנו בראש ובנפש אבל הנק' התחתונה היא ששנינו לא רוצים לדעת יותר מדי, ומעדיפים לפנות את הראש למחשבות ולנושאים אחרים. תמר ניסתה להסביר לה בהיגיון שהמידע והפרטים לא מוסיפים שום דבר לבריאות של אף אחד מאיתנו "סומכת על הרופאים שיודעים מה הם עושים וסומכת על עצמי שאני בסדר". אבל לאמא של תמר זה כנראה חשוב, הגישה שלה הפוכה ככל שהיא תדע ותבין יותר על המחלה, הטיפולים וכל מה שמסביב, כך היא עצמה תוכל להתמודד טוב יותר. בבדיקות האחרונות היא אמרה שהיא מבינה אותנו והיא יודעת שאם תמר ממש מתעקשת על זה כנראה זה חשוב לה, כי תמר באמת אף פעם לא התעקשה, אבל היא חושבת שאין לה תמונה מלאה וקשה לה, יש המון שאלות, חרדות וחוסר שקט נפשי. השאלה היא בשמי ובשם תמר כי שנינו רוצים את השקט הנפשי שלנו שזה לא לדעת מה שלא ממש נחוץ, אבל מבינים שצריך לספק שקט נפשי גם להורים שלה ואצלם זה להבין את כל התמונה. איך אפשר לרצות את כולם??? (מזל שהילדה לא דורשת מאתנו גם תשובות על כל בדיקה)
לתמר וגם לי יש גישה כשמדובר ברופאים ובבדיקות, שאומרת אל תיכנסו איתנו למונחים רפואיים ולפרטי פרטים,תנו את המידע המינמלי הנדרש באופן כללי ובראשי תבות.גם הרופאים התרגלו ומסתדרים עם הגישה שלנו. הבעיה עולה כשאמא של תמר שואלת אותנו שאלות מפורטות ולנו אין תשובות כי לא שאלנו, לא ביקשנו לדעת, ולא עקבנו אחר ההסברים שניתנו. בהתחלה היא חשבה שאנו מסתירים ממנה משהו חמור, אח"כ היא כעסה עלינו שאנחנו מתנהגים בחוסר אחריות ולבסוף היא ריחמה עלינו שאנחנו "חיים בהדחקה"
