כמובן שלא כל החירשים הם גם אילמים, אבל קשה לי להאמין שלא קיימים כאלה (בדיוק כמו שיש חירשים עיוורים למשל). במקרה הזה, למשל, נראה לי שהכוונה הייתה לעקוץ את תפוז על הפורומים הסופר-ממוקדים שלהם (תבדוק בעמוד הקהילות ותראה כמה פורומים עם קהל מצומצם מאוד יש). פורום חירשים לא היה מתאים למטרה הזו כי קבוצת החירשים לא עד כדי כך קטנה.
ולכן אנו צריכים להלחם בכל מקום בדיעה הקדומה, שחירשים אינם מדברים, ובכל פעם שאנו נתקלים בביטוי "חירש אילם" - למהר ולהבהיר, שמדובר בדיעה קדומה, שכבר אינה נכונה בימינו. זאת, על כל פנים, עמדתי...
ובכל מקום שבו אתה נתקל בביטוי "חירש אילם" כשהוא באמת נובע מדעה קדומה - בוודאי שצריך לתקן. אבל מה עם מקרים שבהם אכן מדובר על חירש-אילם? יש אנשים כאלו ויש מקרים בהם זה רלוונטי לציין את העובדה הזו. שם אין מקום לתיקון. במקרה של הסיפור הזה - שוב, אני לא בטוחה שמדובר על דעה קדומה אלא יותר על הקצנה. אני מניחה שבאותה מידה היה אפשר לכתוב "חירש עיוור" או "קטוע רגל אילם" וכו'. (כל זה בלי להכנס לדיון על איכותו של הסיפור).
ארבע שאלות: 1. מדוע למדינה לא איכפת למסור את הפרטים על נסיבות חטיפתו של טננבאום? 2. מדוע המשפחה של טננבאום טוענת שמסירת הפרטים עלולה לפגוע במו"מ לשחרורו? 3. מה עושה בכל הסיפור הזה עו"ד מוזר המתמחה בענייני לשון הרע ומדוע הוא הבטיח בשם עיתון הארץ להיזהר בפרסום? 4. מה בדיוק עשה טננבאום בלבנון?