ענתי מה שלומך ואמא שלך?

[justme007]

ענתי מה שלומך ואמא שלך?

 

[ענתי44]

לא טוב../images/Emo10.gif

בשיחה של אחותי עם הרופאה נאמר לנו שרוב הסיכוים שההדרדרות של אמא מבחינה מנטלית תשאר קבועה, ואמא תשאר מרותקת למיטה ולא תהיה יותר ברת יכולת ללכת למרכז יום. זאת , כמובן, אם גופה החלש יתגבר על המשבר הרפואי שעלול לחזור. כבר שלושה ימים שאני מסתובבת בבטן עם התחושה הרעה הזו. של רגעים קשים שאני בליבי כבר כותבת לאמא הספד ובין רגעים היותר מעודדים שאני, בעלת החלומות המאמינה והאופטימית, ריאלית ובונה אפשרויות איך להערך ליום המחר. ויום המחר הוא ממש ממש לא מעורר תקוות.

 

[zs1957]

ענתי תמשיכי לחשוב חיובי

היי ענתי, צר לי לשמוע על התדרדרות במצבה של אמך.אני מחזיקה לך אצבעות ומאחלת לה החלמה מהירה.למרות שהמצב נראה לא טוב תמשיכי לחשוב חיובי. אא שלי לא הולכת ולא מדברת ולמרות המצב הקשה אנחנו מתקשים אתה במגע ,בליטוף, המון אהבה והיא מגיבה במבט בעיניים, בניענוע בראש,ופה שם במילה או שתיים.בהתחלה היה לי ולאחותי קשה מאד לראות את ההתדרדרות במצבה. היא פשוט הלכה והצטמקה, גם האוסטופורוזיס מכה בה קשות והיא מאד כפופה.רוב הזמן אמי ישנונית,אבל כאשר המטפלת מטיילת אתה פעמיים ביום בבוקר ובערב היא ערנית, מסתכלת על המכוניןת ,הבתים , החנויות, העצים הפרחים.אם יש משהו שהיא נהנת ממנו זה הטיול והאוכל. ברגע שתשתלימי עם המצב הרפואי של אמך יהיה לך יותר קל להתמודד. שבת שלום והרבה בריאות לאמא ולך, זהבה שחם

 

[אירילה]

לענתי ,בשם כל חברי הפורום ובשמי

קבלי מאיתנו

חם , עם הרבה הרבה תפילה לבריאותה של אמא ,שתשובו הביתה במהרה ושנשמע ממך רק בשורות טובות. שבת שלום עם הרבה בריאות. גרשון

 

[Nירי Nסיקה]

תמשיכי להיות אופטימית.../images/Emo24.gif

בסוף יהיה טוב, ואם לא טוב, סימן שזה לא הסוף. מאחלת החלמה מהירה לאמך!

 

[ronnyw]

אוי, היחסיות של החיים...

הינה, כל מה שענתי רוצה זה לחזור למה שהיה לפני חודש... פתאום זה נהפך לאידאל... אצלנו מצב דומה: אימא התדרדרה מאוד בשבועיים האחרונים, נופלת כל הזמן, חלשה נורא, לא מבחינה בין ימינה לשמאלה... פתאום כל מה שאני רוצה זה שתהיה כמו שהיתה לפני שבועיים. פתאום נראה שלפני שבועיים היתה איזו איכות לחייה, היה עם מי לדבר... ענתי - גם אלה שלא כותבים הרבה, או אלה שאינם יודעים להביע רגשות לב (כמוני), עוקבים אחריך, מייחלים לשיפור, מחזקים מרחוק. שבת שלום.

 

[ענתי44]

רוני יקרה../images/Emo24.gif

עצוב לקרוא מה קורה עם אמא. מעבר לזה שצריך למנוע נפילות. כשאמא לא הצליחה להבין את ההוראה תרימי רגל שמאל התחלתי לגעת ברגל שאני מבקשת שתרים או למשל לפתוח את הפה וללעוס והיא מחקה אותי.לפחות מנסה. אני יודעת בדיוק מה עובר עליך ואת, למרות שאת חוזרת ואומרת שאת אינך מטיבה לכתוב, הצלחת בדיוק לתאר את מה שאני מרגישה. את עוזרת בדרכך שלך הרבה יותר משאת יודעת. ראשית, אני חולקת עליך שאת לא מצליחה להביע רגשות. את עושה זאת נפלא. בספרות צריך לחסוך בתיאור ולהפעיל את הקורא. דווקא האיפוק והמינימלסטיות שלך הם נפלאים ומעוררים רגש אצל מי שקורא את דבריך. ובאשר לזה שיש לך גישה מפוקחת יותר זה מצויין. כל אחד מאיתנו תורם את חלקו וביחד אנחנו יוצרים מגוון מעשיר ומעודד

 

[justme007]

../images/Emo24.gifענתי היקרה

צר לי לשמוע שהעיניינים הדרדרו קצת עם אמא שלך, לפעמים המחר יכול להפתיע ולפעמים תמיד שחושבים שזהו אין כבר כח יותר להמשיך אז מקבלים פתאום אנרגיה. אני באמת רוצה לראות אותך יותר שמחה, כי אנחנו הילדים של החולים, תמיד כואב ויכאב לנו עוד יותר, אבל בשבילם בשביל אמא שלנו נהיה חזקים ולא ניתן למחלה הזו לקחת גם אותנו. תרימי את הראש ענתי, אם לא בשבילי אז בשביל אמא שלך ובשבילך, למרות שזה קשה. מקווה שבאמת המחר יהיה לכן יותר טוב

 

[קורנית]

ענתי יקרה

יש תפילה... לא ממש תפילה. מין איחול שיהיה לך הכח להאבק במה שניתן לשנות אותו שתהיה לך הענווה לקבל את מה שלא ניתן לשינוי שיהיה לך השכל להבדיל בין אלה לאלה אולי אני לא זוכרת במדיוק את המילים, אבל זו הכוונה. שיהיה לך הרבה כח, ענתי, להלחם איפה שצריך ולסגת איפה שאי אפשר להלחם יותר. שתוכלי לראות את הטוב בכל מצב קשה חיבוק גדול ממני

 

[zs1957]

חיבוק חם לענתי ואיחולי החלמה לאמה

ענתי היקרה, אני וכל חברי הפורום שולחים לך חיבוק גדול ומאחלים החלמה מהירה לאמא שלך. שתשוב לביתה במהרה,בריאה ושלמה. שבת שלום והרבה בריאות לאמא זהבה שחם

 

[ענתי44]

אני בוחרת בתקווה

אני יודעת מה אומרת הרופאה ואני יודעת שרק 25% מתאוששים אבל אני בוחרת להאחז בתקווה.אני מאמינה באמא. כי היא תאוות חיים. כי היא טיפוס לוחם. ואנחנו נהיה לצידה ונעזור לה. זה לא יהיה כמו מקודם. זה יהיה אחרת. ואנחנו נתכונן לאחרת אבל, אמא תמשיך לחייך ולאהוב ולשמוע מוסיקה וליהנות ממה שעוד אפשר ליהנות. אתמול באה לבית חולים חברתי הטובה ( זו שיש לה 4 ילדים. בן בכור עם נכות קשה תאומים ותינוק) היא עזבה הכל ובאה. אמא פתחה זוג עיניים גדול לכבודה ולחצה לה חזק את היד. ורותי שהביאה לי אוכל לקחה פלח אבטיח והאכילה את אמא, סחטה לפיה ואמא נהנתה, וכשהיא היתה צריכה לחזור הביתה כדי לטפל בילד שלה אמא הנידה את הראש לחיוב שנשאלה אם מותר לי ללכת כדי שלא אתקע בדרך. והיום היא כבר יותר מגיבה לאחותי.וזה עוד סיבה לאופטימיות. תודה לכולכם אתם מחזקים אותי מאוד

 

[יפעת רעות]

ההודעה האחרונה עם רותי העלתה בי

חיוך עם דמעות ראשית אני שמחה שאמא לפחות מגיבה קצת לרותי שנית, אני שמחה שהרשית לעצמך ללכת מי כמוני יודעת כמה שעות את יושבת שם מחכה לכל תזוזה לכל ניד וניע של אימך מאחלת לך רק את הטוב ביותר

רעות

 

[zs1957]

האופטימיות עוזרת

היי ענתי, תמשיכי להיות אופטימית ,יש שינוי לטובה וזה כבר טוב. כל החברים בפורום מעודכנים על מצבה של אמך, דואגים ,שואלים מתענינים,ותומכים בך.כולנו שולחים לאמא החלמה מהירה וחיבוק גדול לך ולה.תחזיקו מעמד ותמשיכו להיות אופטימיים. בידידות, זהבה שחם