עץ דיון #2.1: והחיים?

[Justin Angel]

עץ דיון #2.1: והחיים?

מה הם החיים בשבילכם? השאלה מתייחסת לאופן בו אתם רואים את החיים, מתייחסים לחיים, כיצד אתם תופסים את דרך החיים שלכם? האם החיים הם עוד משהו מגניב שעושים? או משהו בעל משמעות ברורה? או שמה מדובר כאן על מטרה נסתרת? האם אתם רואים את החיים כמצב של "רווח והפסד"? או שיש משהו אחר? האם זה רק להשיג דברים או לא להשיג אותם (תואר, עבודה, נישואים, ילדים פאגאנים קטנים וחמודים, פנסיה)? או אולי תתכן דרך אחרת בחיים? האם אתם חיים את החיים מרגע לרגע או בצורה מתוכננת מראש? האם יש תוכנית אלוהית-יקומית כלשהי להכל או האם ייתכן שהכל רנדומלי, שום-דבר לא קבוע, הכל משתנה וכל מה שקורה פשוט קורה בלי סיבה? האם ייתכן מצב שמוגדר ביהדות כ"רע וטוב לו, טוב ורע לו"? או שמצב שכזה לא ייתכן? או שמה הוא ייתכן לטווח קצר ולא לטווח הארוך? מהי הגישה שלכם לחיים? עוד משהו סתמי? קרב ענקי ללחום בו? תוכנת מחשב שיש בה הרבה באגים? ריקוד חושני? או משהו אחר? האם אתם חיים את החיים שלכם? או שאתם עוברים דרכם כמבקרים בחיים שלכם? האם אתם תופסים את החיים במושכות ולוקחים שליטה על הכל או שפשוט נותנים להכל לקרות מסביבכם איך שיקרו? אני מקווה שתהנו לשאלות ותתנו לכולם את תבונתכם על החיים. מי שצריך עוד זמן לחשוב כמובן שייקח לעצמו אותו.

 

[suki da yo]

זו שאלה קשה.

והיות ואני כבר לא תיכוניסטית, ולא לומדת, ובעצם רק רובצת בטמטום חושים עד לגיוס (20 בנובמבר), ובנוסף רק כרגע חזרתי מחמישה ימי-רביצה בכנרת (וזה מאוד קשור לנושא הפורום! קניתי עגילים עם סמלים פגאנים!), יקח לי שניה להתאפס על השאלה הזו, כי על כל מה שהגבתי כבר חשבתי קודם (או שזה סתם חזר על עצמו מהתקופה שהמוח שלי עוד היה פעיל... אהההממממ).. החיים... אני לא יודעת מה הם החיים. אבל אני אוהבת אותם. אני ממש אוהבת את החיים. כל שניה, גם כשאני בוכה ועצובה , אפילו כשאני אשכרה חושבת על למות ולגמור עם זה, אני אוהבת את החיים. טוב לי לחיות. אני אמנם לא תמיד שמחה, אבל אני סופגת לתוכי הכל, וגם מהדברים הכי רעים ראיתי שבסוך בד"כ יצאו דברים טובים. מה שמפחיד אוי נורא זה המוות. ואני מאמינה בגלגול נשמות, באמת, זה פשוט לא מנחם. כי אני אשכח את עצמי. אני אהיה חדשה, חלקה, אני לא אזכור שאהבתי את הצבע כחול, או את החבר שלי, את הציטוטים האהובים עלי מ"דוגמה", מי הסופרת שאני אוהבת, וכו'. זה יהיה, מבחינתי כמי שאני עכשיו- כילו אין חיים אחרי המוות, כמעט. וזה מפחיד אותי נורא. ומאז שהבנתי שזה מפחיד אותי אני מנצלת את החיים שלי כמו שאני רוצה- לא שומרת בבטן את מה שצריך צאת, עושה מה שטוב לי וחיה כל שניה מתוך תחושה של שברירות. החיים הם שלי. וזה כל מה שאני יכולה באמת להגיד עליהם. שלי, שלי שלי ואני מתכוונת להנות מהם ולנצל אותם עד תום. אני מתכננת, אבל חיה מיום ליום, אני מאמינה בכוח של האלים ובגורל, אבל אני לא חושבת שהאלים קובעים תוכנית גדולה מראש ואני מאמינה בכל ליבי שהגורל הוא כמו גאיית הנולד של פול-מואאדיב מחולית- המון מסלולים, חלק יותר הגיוניים, חלק פחות, ואני אבחר בניהם. כן, גם לרשעים יכול להיות טוב, ולהפך. ככה זה. החיים הם לא טובים או רעים (כמו שנאמר ב"מחזור כישור הזמן)- התבנית אינה רעה או טובה. הי התבנית. יש בה הכל- גם טוב וגם רע. ועכשיו אני אכבה שוב את המוח שלי

 

[Weirdi]

life's a butch and then you die

"life's not a song, life isn't bliss- life is just this- it's living..." אוקי, אז אולי זה ציטוט מהמחזמר של באפי אבל זה לא אומר שזה לא נכון. בזמן האחרון עברתי כמה שינויים ואחד מהם היה התפיסה של החיים ואושר. ציפיתי לאושר גדול, אהבה ענקית ולחיות במן אופוריה של ה-כ-ל יהיה טוב עוד מעט. ועוד הייתי בדיכאון כי לא משנה כמה חיפשתי לא מצאתי את האושר הזה. אז לפני שבועיים נקלט לי משהו- החיים זה פשוט לחיות. זה נשמע דפוק ואידיוטי אבל זה זה. לא צריך ללכת לחפש את החיים במקום אחר- זה פה ועכשיו. והאושר בא בקטנות. זה השאכטה הראשונה של הסיגריה הראשונה ביום. זה להתעורר ליד מישהו שאוהבים. זה לקבל טלפון מחברה שלא ראיתי הרבה זמן, הפרפרים בבטן לפני הנשיקה הראשונה עם מישהו חדש.... לדעתי- לחיים אין משמעות. לא צריך שיהיה להם משמעות. הם פשוט שם. אנשים מחפשים את המשמעות לחיים כי הם חושבים שאולי אולי אולי אם הם ידעו אותה אז הם יהיו מאושרים. אבל כמו שאמרתי כבר- אין דבר כזה אושר מושלם ומתמשך- זה רק רגעים קטנים בחיים. לדעתי אין דבר כזה גורל- דברים לא יכולים להיות קבועים מראש- אחרת זה לא שווה. אבל העולם לא רנדומלי- יש איזשהו סדר, אפשר לצפות מראש מה הולך לקרות אם הוא כבר התחיל, יש דוגמא של ארועים. כמובן שתמיד אפשר לשבור את הדוגמא הזאת... ופה הכיף מתחיל. אני לא מתכננת לחיות את החיים כמו שכולם רוצים ממני- אני לא הולכת בנתיב הזה שקבוע מראש. אני עושה מה שאני רוצה -ואני עושה את זה עכשיו. זה אומר- שאחרי שאני עוברת לתל אביב אם בא להיות מקעקעת- אני אהייה מקעקעת. אם בא לי להיות וטרינרית- אני יכולה להיות וטרינרית. אם בא לי לדרדר לסמים- אני יכולה אם אני רוצה. אני לא עושה תוכניות לטווח הארוך- רק דברים שאני רוצה. ואם אני רוצה משהו אני עושה תוכנית של איך להשיג את זה. מה שאני מנסה להגיד- שזה החיים- עכשיו. לא משהו אחר, לא איזה משהו נוצץ ומרהיב, פשוט זה. רגעים קטנים של אושר- גלידת שטראוס

 

[dopey_wizard]

אמ, שאלה קשה..

אני לא חושב שיש לי את התשובה הנכונה.. כי התשובה הנכונה היא קודם כול לדעת.. והאמת שאני לא ידוע .. אני חי.. את זה אני יודע, אני רואה מצבים ומגדיר אותם כשליליים וחיוביים.. בדברים האלה יש חיוביות ושליליות.. אני מעדיף חיוביות על שליליות, אבל יש שליליות שיש בה חיוביות. אני קיבלתי את החיים שלי, ביגלל זה אני חי אותם קודם כול.. אז החיים שלי, הדבר הראשון בהם, זה לחיות.. אחרי זה יש לי הגדרות של איך לחיות.. החיים בשבילי הם מתנה שמקבלים ונהפכים להיות חיים.. אחרי זה כול אחד קובע את גורלו. החיים שלי אישית.. אני רואה את עצמי כאדם שיוצר מטרות ומנסה להגיע עליהן.. בדרך אני פוגש באנשים חיים נוספים ומתחבר איתם, לזה יש אין סוף אפשרויות, יש כאלה שמטרת ההתחברות היא ללמוד ויש כאלה שמטרת ההיתחברות היא ללמד.. לעזור ולקבל עזרה.. להכאיב ולכאוב.. כאן נוצרת חברה.. יש את הסביבה ויש אותי, אני אדם ככה שאני מתחבר עם בני אדם.. אני גם מתחבר עם הטבע וכול שאר הדברים שהם לא אדם. אני רואה את החיים שלי כמשהו שצריך לחוות.. אחרי שהחיים שלי יגמרו, וצריך לדעת שהם יגמרו.. אני לא יודע מה יקרה.. אני מאמין בדרים מסויימים, אבל אני לא יודע.. ואני ידע רק אחרי שאני כבר לא יחיה.. בינתיים אני זורם עם החיים.. לומד דברים ומסתכל.. מלמד דברים ונותך להיסתכל.. אצל כול בן אדם זה שונה, ואני לא חושב שאפשר להבין בדיוק את איך שחי אדם אחר את החיים שלו. אין נכון ולא נכון.. יש את הנכון שלי והלא נכון שלי. אני יודע שכול זה נשמע כמו סינית.. אבל מה אני יעשה? רק ניסיתי להסביר בכתיבה את מה שהחיים שלי בשבילי ומה שאני חושב על החיים בכללי.. ויש לציין שהדעה לא קבועה.. בחיים לומדים ומשתנים.. ככה מתקדמים.. המטרה שלי בחיים היא להיתקדם.

 

[gwizard]

Life is a witch, and then you fly

משמעות החיים. אחרי שקראתי את "תורת המידות" של ברוך שפינוזה כמה דברים נהיו לי יותר ברורים. קודם כל, שיש עדיין אנשים בעלי שאיפות מטורפות בעולם, ודבר שני, ששפינוזה היה יותר פאגאני ממני

אני אישית, כמוהו, מתייחס למשמעות החיים כחיבור לאל(ים). אני שואף לחוכמה אלוהית להבין למה. למה אני קיים, למה יש אנשים אחרים, איך העולם עובד והכי חשוב למה. לכל דבר צריכה להיות מטרה וסיבה, וכמובן תוצאה. את התוצאה אני יכול לראות, אני חי והעולם קיים, אבל את הסיבה ואת המטרה אני כרגע לא מבין. השאלות האלו, הם הם הסיבה שהביאו אותי להתעסק בתחום המאגיה ובסופו של דבר הביאו אותי לפאגאניזם ולתובנות שאני יודע כיום. אז תנו לי לחלוק כמה מהתובנות האלו, ותזכרו שאלו תובנות שאני הסקתי והם לא בהכרח תקפות לגבי אחרים. 1. גורל. בשבילי זוהי חרב דו ידנית. ביד אחת יש לי את האפשרות לשנות. כמו לקום בבוקר או להישאר לישון. ההחלטה היא מודעת. ביד שניה יש לי את הדברים שאני לא יכול לשנות וחזויים מראש. דוגמה טובה לזה הוא חזיון שראיתי לפני כשנתיים שאני עומד במקלחת של מישהי ומחייך. זה קרה לפני כחודש בביתה של חברה שלי. חשוב לציין שהחזיונות שלי הם סרט וידאו באיכות מלאה עם הקלטה של קול ומחשבות, כך שאין פה מקום לטעות. 2. טוב ורע. מושגים לא אבסולוטיים. מה שטוב בשבילי לא בהכרח יכול להיות טוב למישהו אחר ולהפך. לדוגמה, חתכתי מישהו בכביש והספקתי את הרמזור. לי זה טוב כי זה אומר שאני לא צריך לעצור סתם, אך זה שחתכתי אותו, לו זה רע, כי הוא צריך לעמוד 5 דקות ולאחר לעבודה בגללי (מקרה היפוטטי לחלוטין :> ). 3. כסף וחומריות. אני לא מייחס הרבה חשיבות לכסף וחומריות ובדרך כלל יותר סובל מזה מאשר נהנה. אבל, אם תרדוף כל חייך אחרי דברים חומרניים, אז מתי ישאר זמן ללמוד ? חוץ מזה, כסף הם רק אמצעי וככל אמצעי צריך להתייחס עליו בהתאם. הכי חשוב זה החוכמה שהאדם צובר במשך חייו, כי זה מה שיתן אחר כך, גם כסף וגם הנאה. אלו היה כמה מהדברים בהקשר לחיים. אני רק מקווה שזה יעזור למישהו ולא ישכח באמירת: "הוא מטורף"

אלון.

 

[natasha21]

אכן שאלה קשה

לדעתי משמעות החיים היא מעוד אינדבדואלית. בשבילי זה אומר לקום כל בוקר ולחייך. להקשיב לאנשים בסובלנות. לאכול מהטבע. לדעת לכבד אנשים גם אם לפעמים נדמה לי שאני לא מקבלת כבוד מהצד השני. אם הוא לא בסדרגם אני אהיה. משמעות החיים בשבילי היא התקרבות למימד הספירטואלי. לימוד ערכים ואהבה. שליטה עצמית והגשמת מטרות ע"י התמודדות עם אתגרים. זה לא קל ליישם את כל זה אבל אם מנסים לאט לאט זה אפשרי. אם אני הולכת לישון כל יום ואומרת לי היום עשיתי לפחות למישהו אחד טוב על הלב אז כבר הרווחתי עוד נקודה טובה לקרמה שלי. נטשה

 

[מורגיין]

"אנחנו משנים את הסביבה והיא אותנו"

זה מעין מעגל כזה יקח לי ימים לענות על כל השאלות שכל אחת בפני עצמה יכולה לשמש חומר לדיון ארוך ומסובך חוצמיזה שאני לא רואה כאן באמת דיון (כל אחד מביע את דעתו אבל אין כאן אינטראקציה בין דעות) אני אטה אותו קצת הצידה במקום לענות שאלה שאלה אני אשתדל להסתכל על המכלול ולהתייחס לנושא מנקודת ראות וויקאנית (כי כאן אנחנו וזה הפורום), פירסמתי כבר מאמר על זה כשרק הגעתי... אבל זה הגרסה שלי לעניין: את המשפט המרכזי אמרתי כבר בכותרת - השינוי הוא דו כיווני, אנחנו את הסביבה והסביבה אותנו. אנחנו כל הזמן משתנים, כל הזמן בתנועה, אבל רוב האנשים מפחדים מהבלתי צפוי, מפחדים משינוי, מעדיפים להשאר כל הזמן באותו מצב מחשבתי ורגשי, להשאר באותן נקודות, באותן מערכות יחסים. וויקה זה דת של שינוי, דת חדשה וצעירה שהביאה איתה שינויי תפיסה גדולים בעיקר לכל העולם הנוצרי, וכיום היא הדת הנאו - פגאנית הגדולה ביותר (מישהו יודע כמה אנשים בארה"ב? - חיפשתי את זה באלפי מקומות וזה פשוט לא כתוב בשום מקום!). לא רק זה, אלא גם שהיא משתנה דינמית לכל בן אדם, אין שני אנשים שחושבים בדיוק אותו דבר על מה זה אומר להיות וויקאני ולכל אחד יש את השינויים שלו והדגשים שלו. כל אדם חדש שמכנה את עצמו וויקאני משנה את הדת הזאת בשבילו, שתתאים לו. וויקה היא לא דת קבועה ותקועה, עם טקסים מוכתבים מראש, כתבי קודש ונביאים, וויקה היא דת שמשתנה עם כל אדם שמגיע אליה וכותב לעצמו תפילות, טקסים וכישופים. כל אדם שמשנה את איך שהוא רואה את הדת שלו בהתאם לצרכיו והרגשו האישית משנה את הדת עצמה, כי האדם משפיע על הסביבה. מצד שני כמו שאמרתי הסביבה משפיעה על האדם. וויקה מעודדת אותך לקום ולפעול, לעשות את מה שנכון, היא מעודדת אותך לשנות ולעשות, ולהשתדל לעשות יותר, לא רק בתחום הדת עצמה אלא בכל שאר תחומי החיים שלך, לחיות את חייך על פי העקרונות בהם אתה מאמין. וויקה זה לא דת של פעולות קבועות ומוכתבות, חסרות רגש, היא לא דת של אמונה שקטה ולא פעילה, turning passion into action! זה המהות שלה, אתה מאמין במשהו, קום ועשה משהו בשבילו. אל תשב שם בשקט כשמשהו קורה, תעשה! לא נכון להפריד בין דת ל"חיי היום יום" שלך, וויקה זה מי שאתה, לא מי שאתה רק כשאתה מבצע טקס, וויקה היא חלק נפרד מאיך שוויקאני רואה את העולם, מאיך שהוא עובד, מדעותיו הפוליטיות, הפסיכולוגיות, האנושיות. אי אפשר וגם לא צריך להפריד בינהם, כשאתה וויקאני אתה וויקאני, לאורך כל הדרך, לא רק בשעות מסויימות של היום. וויקה זה לא תחפושת וזה לא בגד שלובשים כשנוח, וויקה זה דרך מחשבה, הדרך שבה אתה מטפל בחייך, תוך כדי שאיפה לאיזון והרמוניה, רוגע ושיקול דעת, אהבה ותשוקה. לכן כישופים הם חלק כ"כ בלתי נפרד ממנה, כי כישוף זה "אתה מפעיל את הכוח הניתן לך ע"י האלים", אתה משתמש בו כדי לבצע פעולות שונות, וגם אם הן רק לרוותך האישית, הרי אם כולם היו מאושרים, העולם כולו היה מאושר, לכן אם אתה מאושר, היקום מאושר. היכולת להשפיע על חיי היום יום שלך יכולה להעשות גם בדרך זו. וזה מוביל אותי לנקודה הבאה, שוויקה היא דת מאוד יחידית, היא נותנת דגש גדול על אינדיבידואליות, על תקשורת ישירה מול האלים, על שינוי פנימי אישי, על גדילה בנתיב הרוחני האישי המותאם לך ורלוונטי לך בלבד. גם זה חלק מהחיים כוויקאני, תמיד לרצות יותר מעצמך, תמיד לבחון את עצמך, תמיד לרצות להתקדם, לשאוף הלאה, לרצות לדעת עוד על עצמך והייקום. פשש... הרשמתי את עצמי

אם קראתם תגידו מה דעתכם...