חיים פרידמן1
New member
עץ הדעת טוב ורע
פרק לא. ידיעת הטוב והרע היא ידיעת חוקי הטבע שעל ידי ידיעתם יש יכולת לאדם לפעול במציאות שיבואו תוצאות כרצונו. ידיעה זו יש גם אצל בעלי חיים, וישנה ביותר אצל האדם, ואצל מי שאינו מפריד בין ידיעת עצמו לשאר ידיעותיו ולכן אינו מפריד בין הקב"ה לנבראים ידיעה זו היא אצל הקב"ה בשלמות. ולכן אמרו חז"ל על דברי הנחש לחווה שאמר לה מעץ זה אכל וברא את העולם. שכוחו של הקב"ה באה מידיעת חוקי הטבע ולכן הוא שולט במציאות. כי מי שלא הפריד ידיעת האדם את עצמו בה הוא פועל לידיעתו את זולתו בה הוא נפעל, יערב היותו פועל בהיותו נפעל, וידמה שבידיעת המציאות ייעשה פועל, ולכן משליכים דמיון זה גם על הקב"ה. ולא ישכילו ולא יבינו שכל ידיעת זולתו באדם היא בהכרח, ואין ההכרח שייך אצל הקב"ה שהוא פועל בהחלט ואין בו כלל הכרח. כי הכול פעולתו. ופעולתו ללא הכרח כלל אלא פעולת עצמו בלבד. ולכן אין בו כלל ידיעת זולתו כמו שיש אצל האדם. אלא ידיעת פעולתו בלבד. כי בידיעת זולתו האדם נפעל אבל הקב"ה פועל בלבד. ולכן בידיעת חוקי הטבע האדם נפעל. הגם שידיעתם נותנת לו כוח לפעול במציאות שיבואו תוצאות כרצונו, וזה שלטון שנתן לו הקב"ה במציאות כמאמר תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו, הרי ששלטון זה הוא ברצון ה', והוא כפוף לחוקי הטבע שלא יוכל האדם לשנותם. ולכן כל פעולתו תחת היותו נפעל ע"י ידיעת חוקי הטבע. ואין בזה כלל דמיון לשלטון ה' שאינו מכוח חוקי העולם אלא שלטון עצמי ללא מצרים. וכל החוקים פעולתו ברצונו. והנה פרות הם הנאכלים לתענוג. והרבה מיני תענוגים יש. והעונג הגדול הוא העונג מהשגת דבר שפעל האדם להשיגו וחפץ בהשגת עצם הדבר. ואמר ה' לאדם שיכול להתענג בכל תענוג. מלבד התענוג שבהשגת עצם ידיעת הטוב והרע. לא שיתענג בתועלתו שידע להבחין בין טוב לרע אלא יתענג מעצם הידיעה. כי ידמה שבעצם הידיעה הוא פועל. וטעות זו היא העומדת הן ביסוד העבודה הזרה, הן במעשי העוול, והן בהנחת העוול אם יכל האדם למונעו למען הצדק. וכן ברכת ה' שהוא מברך את ה' בשם ה' כמו שאמרו חכמים יכה יוסי את יוסי, היינו שמדמה שיוכל להשיג את כוח ה' ועל ידי זה לפעול בו עצמו. ולכן אמרו חכמים שבציווי זה שהצטווה אדם הצטווה על כל ששת מצוותיו.
פרק לא. ידיעת הטוב והרע היא ידיעת חוקי הטבע שעל ידי ידיעתם יש יכולת לאדם לפעול במציאות שיבואו תוצאות כרצונו. ידיעה זו יש גם אצל בעלי חיים, וישנה ביותר אצל האדם, ואצל מי שאינו מפריד בין ידיעת עצמו לשאר ידיעותיו ולכן אינו מפריד בין הקב"ה לנבראים ידיעה זו היא אצל הקב"ה בשלמות. ולכן אמרו חז"ל על דברי הנחש לחווה שאמר לה מעץ זה אכל וברא את העולם. שכוחו של הקב"ה באה מידיעת חוקי הטבע ולכן הוא שולט במציאות. כי מי שלא הפריד ידיעת האדם את עצמו בה הוא פועל לידיעתו את זולתו בה הוא נפעל, יערב היותו פועל בהיותו נפעל, וידמה שבידיעת המציאות ייעשה פועל, ולכן משליכים דמיון זה גם על הקב"ה. ולא ישכילו ולא יבינו שכל ידיעת זולתו באדם היא בהכרח, ואין ההכרח שייך אצל הקב"ה שהוא פועל בהחלט ואין בו כלל הכרח. כי הכול פעולתו. ופעולתו ללא הכרח כלל אלא פעולת עצמו בלבד. ולכן אין בו כלל ידיעת זולתו כמו שיש אצל האדם. אלא ידיעת פעולתו בלבד. כי בידיעת זולתו האדם נפעל אבל הקב"ה פועל בלבד. ולכן בידיעת חוקי הטבע האדם נפעל. הגם שידיעתם נותנת לו כוח לפעול במציאות שיבואו תוצאות כרצונו, וזה שלטון שנתן לו הקב"ה במציאות כמאמר תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו, הרי ששלטון זה הוא ברצון ה', והוא כפוף לחוקי הטבע שלא יוכל האדם לשנותם. ולכן כל פעולתו תחת היותו נפעל ע"י ידיעת חוקי הטבע. ואין בזה כלל דמיון לשלטון ה' שאינו מכוח חוקי העולם אלא שלטון עצמי ללא מצרים. וכל החוקים פעולתו ברצונו. והנה פרות הם הנאכלים לתענוג. והרבה מיני תענוגים יש. והעונג הגדול הוא העונג מהשגת דבר שפעל האדם להשיגו וחפץ בהשגת עצם הדבר. ואמר ה' לאדם שיכול להתענג בכל תענוג. מלבד התענוג שבהשגת עצם ידיעת הטוב והרע. לא שיתענג בתועלתו שידע להבחין בין טוב לרע אלא יתענג מעצם הידיעה. כי ידמה שבעצם הידיעה הוא פועל. וטעות זו היא העומדת הן ביסוד העבודה הזרה, הן במעשי העוול, והן בהנחת העוול אם יכל האדם למונעו למען הצדק. וכן ברכת ה' שהוא מברך את ה' בשם ה' כמו שאמרו חכמים יכה יוסי את יוסי, היינו שמדמה שיוכל להשיג את כוח ה' ועל ידי זה לפעול בו עצמו. ולכן אמרו חכמים שבציווי זה שהצטווה אדם הצטווה על כל ששת מצוותיו.