כתבתי מכתב למפקד היחידה
אשמח לשמוע דעות לגבי המכתב, מה להוסיף, אם הניסוח בסדר, ואם יש דברים שלא הייתי צריך לכתוב, כי לפי הכמבת זה מראה שיש לי בעיה נפשית, ואני לא רוצה שיוציאו אותי מהצבא.. כי אני לא רוצה שהמכתב הזה יעשה לי נזק או משהו, מצפה לתגובות, תודה. לכבוד ********** מפקדת יחידת בינוי. אני נימצא בבעיה ואני לא יודע למי ולאן לפנות, אחרי הרבה התלבטויות ומחשבות עם עצמי החלטתי לפנות אליך בתור מפקד היחידה, בתקווה שתוכל לעזור לי או לייעץ לי. כשהתגייסתי עלו בי שאיפות ורצונות לשרת בתפקידים בחיל החינוך מאחר והתענינותי בחיל מצאה שחיל החינוך הוא החיל שבו אוכל לתרום בצורה הטובה ביותר, כשהגעתי ליחידת הבינוי הייתי בטוח שהשירות שלי שם הוא זמני ושעם מאמצים אפשר יהיה לצאת משם ולעבור ליחידה אחרת, כל יום שעבר התנחמתי בידיעה שזהו מצב זמני ושאני צריך רק סבלנות, העברתי את הימים האלה בקושי ובמאמץ רב. היום כשאני רואה שכניראה אני יצתרך להעביר את התקופה הקרובה ביחידה הזאת ושהמעבר מתעכב ושום דבר לא מתקדם אני לא יודע איך לפעול. הגעתי למצב שכל מחשבה על היום שלמחרת אצתרך לקום ולהגיע לבסיס מדכא מתסכלת ומעציבה אותי, אני נימצא בתקופה נפשית שקשה לי להתגבר עלייה, אין לי חשק לכלום, רוב היום אני מעביר בתחושת דיכאון ועייפות נפשית, וכל יום שאני חוזר הביתה אני ניכנס לדיכאון מהמחשבה שמחר אצתרך שוב לקום ולהגיע לבסיס את רוב הזמן אני מעביר בשינה, ומוצא את עצמי במצבים שמתחילים לרדת לי דמעות בלי סיבה מיוחדת, בשבתות אני מעדיף להישאר בבית ולא לצאת עם המשפחה- התנהגות שממש לא אופיינית לי, ההורים שלי מתחילים לשים לב להתנהגות מוזרה אצלי ולשאול שאלות, אבל אני מתרץ בזה שאני סתם עייף ושחסרות לי שעות שינה, לא יצא לי לשתף אף אחד במצב הזה שלי, אתה הראישון שאני פונה אליו בעיניין ובאמת מאמין ומצפה שתוכל לעזור לי. , אני יודע שאתה לא פסיכולוג ואתה לא מוסמך להתעסק עם מקרים כאלה, אבל אני מעדיף להימנע מפגישה עם קב"ן, אני כן רוצה לשרת שירות מלא ומשמעותי בצבא, וחשבתי שיהיה נכון קודם לפנות אליך בתור מפקד היחידה, יש ימים שעוברות בי מחשבות פשוט לא להגיע לבסיס ולקוות לטוב לא מעצלנות או אגואיסטיות, אני מאוד רוצה לשרת ולתרום, יש כל כך הרבה דברים שאני יכול לבצע בצורה טובה, הסיבה היא שפשוט כל קשר עם היחידה, הבסיס או אנשים מהבסיס מכניסה אותי לדיכאון אני משתדל להימנע מקשר כזה, אני מגיע הביתה ומדחיק הכל, כל יום של היחידה, אם זה ימי זיכרון, טקסים, טיולים, מטווחים הרמת כוסית או כל אירוע של היחידה מדרדרת את המצב הנפשי שלי, שלא נדבר על סגירת הלילות בציפורית שהעברתי בשמירות ולקח לי הרבה זמן להתאושש מזה גם כשחזרתי הביתה, בלילות האלה איבדתי לגמרי פרופורציות וניכנסתי לדיכאון עמוק, לא תיקשרתי עם אף אחד ולא ניצלתי את שעות השינה הבודדות שהיו לי, מה שגרם לכאבי רעש ועייפות קיצונית בשעות השמירה ועם כל זה השתדלתי לתת את המקסימום מבחינתי, קמתי בזמן להחלפה ודאגתי להגיע חמש דקות לפני הזמן בכדי להחליף. אני לא בנאדם של להתחמק מטורניות להוציא פטורים או גימלים, תמיד נתתי את המקסימום שלי והשתדלתי בכל מה שיכולתי לתרום, אם זה בבצפר, במתנ"ס, תנועות נוער, גם בבינוי, במטלות שאמיר נתן לי, עם כל הקושי והתיסכול תמיד השתדלתי לבצע הכל בצורה הכי טובה, אתה תוכל לשאול אפילו את אמיר והוא יגיד לך שגם האזחרים שעבדתי איתם אמרו לו עלי דברים טובים. אני לא רוצה להגיע למצבים כאלה שאחר כך אני יצטער עליהם (ניפקדות, יציאה מהצבא) למרות שאני מאוד קרוב לקרוס ולפעול מפזיזות וטיפשות, קשה לי ורע לי ביחידה הזאת אני לא מצליח לדמיין את עצמי מעביר ככה שלוש שנים, למרות שאני ידוע שהמצב הוא זמני מכוון שהמשפחה שלי מתכננת לעבור לאיזור המרכז ואני לא ישאר לגור פה בשלוש שנים הקרובות, ובכל זאת כל דקה שאני מעביר פה קשה לי. שוב אני יגיד שאני באמת לא יודע לאן ולמי לפנות, לא יודע מה לחשוב, עברו לי הרבה דברים לא הגיוניים בראש, חשבתי על נפקדות למרות שאני יודע שזה לא הפיתרון, עבר לי גם בראש לצאת מהצבא אבל אני יודע שאסור לי לוותר על השירות שלי ושאני בטוח שעם קצת תהליכים מאמצים ועזרה מהאנשים הנכונים אני ימצא את מקומי בצבא, גם על לצאת לשנת שירות ולהתגייס מחדש חשבתי למרות שאני יודע שזה לא הגיוני. כרגע אני יודע שיחידת הבינוי ממש לא המקום שמתאים לי, חשוב לי להבהיר שאין ולא היה לי מעולם מחשבות אובדניות, תחושות הדיכאון מתבטאות אצלי רק בסבל נפשי, חוסר תיפקוד וחוסר מוטיבציה. אני מקווה שפנייתי אליך תעזור לי, אם זה עם הקלות בשעות השירות (בידיעה שמקומי ביחידה הוא זמני) או סגירת שמירות, אם אתה מכיר אנשים מוסמכים מחיל החינוך או כל עצה, הפנייה לאנשים הנכונים או כל דבר קטן שיוכל לעזור לי יתקבל בברכה מחכה לתשובה ממך ומקווה לטוב.
