עצב

[ssssss האחת]

עצב

לפני שעה לקחו את אמא לבית אבות.עכשיו קיבלתי טלפון מאחי הוא מספר שהכל בסדר איתה ושהיא מסתדרת..הם הקפיאו את כל התהליך בגללי ,בגלל שהייתי צריכה זמן להתבשל להבין להתבגר ולהסתכל על זה מהצד הכי חיובי שיש. האמת שהתפלאתי כמה אני יכולה להתבגר בשבוע אחד,אין ספק שזה הדבר הכי טוב בשבילה רק לראות אותה רגועה ושלווה ולא כל הזמן עצבנית עם הזיות וצעקות בלתי נסבלות.. אבל קשה לי כל כך קשה לי ,כל כך פחדת מהיום הזה ואני חשבתי שאיכשהו השלמתי עם זה אבל אני לא שלמה עם זה ב 100 אחוז אני לא מבינה למה הבית פתאום כל כך שקט כל כך ריק. הדמעות לא מפסיקות לרדת לי והכאב רק מתעצם.. קמתי בבוקר למציאות חדשה ,מציאות שאני לא יודעת איך אני אוכל להתמודד איתה הכל קחו הכל רק לא את אמא שלי.. אלוהים למה היא דווקא למה המחלה הארורה הזאת!??!?!? אבא שלי אמר שיקח זמן עד שייאזנו אותה בסביבות השבועעים שלוש. והוא אמר שברגע שהיא תהיה רגועה שוב וימצאו לה את הכדורים המתאימים נוכל להביא אותה הביתה ואנחנו נורא מקווים שלתמידדד.. אמא אני אוהבת אותך את הדבר הכי חשוב לי בעולם!!!!!!!!!!!!! שאלוקים ייתן לך רק שלווה וחיים ארוכים! שולחת לך אלפים של נשיקות!...

 

[ariela המקורי]

../images/Emo140.gifהאחת../images/Emo24.gif

נכון זה קשה אבל את צריכה להתגבר ולהתבגר אותם האותיות כנראה שזה הולך ביחד, אמא תהיה בהשגחה טובה של אחות ורופאה בבית אבות ידאגו לה הנטל מעליך יפחת, הכל לטובה , כעת תדאגי לאבא ולעצמך מידי פעם את כמובן תלכי לבקר את אמא והזמן יעשה את שלו, אהי חזקה כחי כוח ותאמיני לי קצת תהילים עושה המון רוגע כי יש מי שרואה ודואג מלמעלה, אשרי המאמין.

 

[ליאורלילי]

חמודה , תהיי חזקה

ילדה יקרה , אין לנו תשובות למה ואי אפשר אפילו לשאול כי זה לא עוזר בעולם הזה. מה שיש לנו זה את המשפחה ואותם יקרים לנו שאיתם נלך כל הדרך. לך יש אבא וגם אמא ואחים ומשפחה מורחבת וחברים ועוד וכולנו כאן. נכון שעכשיו נורא קשה בבית כי אמא פתאם אננה והשקט הוא קשה מאד , אך תנסי להעסיק את עצמך בלימודים , בחברים, בתמיכה באבא ובאחים וכשאמא תרגיש טוב יותר גם לך יהיה טוב ותראי שהיה כדאי לבצע את המהלך הזה גם לטובתה. הלואי שתוך זמן קצר היא תהיה רגועה יותר וכל ביקור שלך יהיה נפלא גם עבורה ויעשה לשתיכן רק טוב. את תמשיכי תמיד לאהוב אותה , אל תפחדי , האהבה רק תגדל ואת גם תזכרי תמיד את הזמנים הטובים. שולחת לך חיבוק ענק, שתצליחו בבית להתמודד עם הימים הבאים שהם הכי קשים, לא להסתגר, לדבר זה עם זה , לתמוך ולהאמין שיהיה טוב. טובה

 

[אפס שתיים]

לא פשוט....

התחושות שלך. אני מקווה שעם הזמן יהיה לכולם קל יותר וטוב יותר.

 

[ענתי44]

ssssss האחת ../images/Emo14.gif../images/Emo201.gif

בבית ספר לכל שאלה יש תשובה. תשובה פשוטה וברורה. יש כללים ברורים. יש חוקי משחק מקובלים. בבית ספר של החיים, לא לכל שאלה תשובה, לא הכל ברור, ובטח ובטח שלא הכל צודק!!!! השאלה הקשה והזועקת שלך נשארת ללא מענה, כי אין. במקום לענות לך ישבתי ובכיתי ודמעותיי הרטיבו את המקלדת.את שואלת את השאלות שכולנו שואלים ולא מצליחים להבין ולקבל. לפני המון שנים, 17, נפטר אבא שלי לפתע, בדמי ימייו. ואני זעקתי אל בורא עולם למההההההההההההה????????. למה לקחת אותו ככה? למה השארת אותי בודדה ויתומה? הרבה שנים נשארתי עם החור הזה בלב ועם השאלה ללא תשובה. ואז הבנתי ששאלתי שאלה לא נכונה. השאלה שהייתי צריכה לשאול זה " מה עשיתי טוב שזכיתי להיות הבת של אדם כזה נפלא?"... כמובן, כשאמא שלי חלתה ולקחתי על עצמי לטפל בה, חוזרות ונשאלות השאלות המענות וחסרות התשובה. ואני מלמדת את עצמי לחשוב על שאלות אחרות. למשל: מה הכי טוב לאמא? מה יעשה לה טוב? מה אמא זקוקה? ולשאלות האלה אני מוצאת מענה. חומד, את בת נהדרת. את טיפלת באמא כל כך טוב, במסירות מדהימה וללא תנאי.אבל הצרכים של אמא שלך עכשיו דורשים העברה, אולי זמנית אולי קבועה, למקום אחר. אני יודעת כמה קשה לך חומד. ליבי יוצא אליך והלוואי שהיה לי משהו חכם או מנחם להגיד לך אבל אין.צריך רק לזרום עם מה שקורה. תנסי בינתיים לנוח מעט, לצאת קצת, עד שאפשר יהיה לקחת את אמא, או לבקר אותה. מצטרפת לתפילה שלך לאלוהים שיתן לאמא שלך, ועם אפשר ליקיר של כולנו פה, רק שלווה וחיים ארוכים עם כמה שפחות סבל ואיכות חיים עד כמה שניתן. אמן!!!! ולך אני שולחת חיבוק של כוח.

 

[ronnyw]

ל- ssssssss האחת

אין ספק שזה קטע קשה בחיים. כפי שאמרת - זה מבגר. כבר אמרו חכמים לפני, שהחיים הם התקדמות ממשוכה למשוכה. עברת עכשו משוכה גבוהה וקשה. מעבר לכל מה שכתבו קודמי, הרשי לי לבקש מימך לזכור שגם על אביך (ואחייך) עוברת עכשו תקופה קשה ונוראה. השתדלי לא להכביד עליהם ולא להוסיף בעיות לבעיותיהם. שמרי פאסון, היי שותפה תומכת למה שקורה, נגבי את הדמעות ועזרי לאביך להתגבר על המשבר שלו. תעזרי לו להגיע למצב שבו יאמר : " כמה שהבת שלי עזרה ותמכה בימים הקשים שעוברים על המשפחה", ולא " הייתי צריך לטפל גם באשתי וגם בבת שלי"... אני כותבת דברים חריפים, כי אני מאמינה שאין לנו את הפריבילגיה לרחם על עצמנו ועל מצבנו. עלינו להיות חזקים, כי המחלה דורשת הרבה כוחות, למשך הרבה זמן, וחייבים להמשיך לחיות !!

 

[אסתרס]

שוברת לבבות../images/Emo23.gif

אין לי במה לנחם אותך, כי אין נחמה למה שאת עוברת. מחבקת אותך באהבה