עצה ועזרה, בבקשה

קורנית

New member
עצה ועזרה, בבקשה

אמא מדרדרת מהר למדי. היא זוכרת שיש לה שתי בנות, ולרוב זוכרת את שמותינו - אבל לא מקשרת בין הזכרון הוירטואלי, לאדם (אישה) הממשי שעומדת לפניה. היא לא תמיד יודעת של מי הבית בו היא גרה כבר 40 שנה. היא לא זוכרת חברים ובני משפחה, ולא שומעת טוב - אז לא ברור לה מי הם הזרים שמגיעים אליה הביתה (לעיתים רחוקות, אמנם, אבל בכל זאת) ומדברים וצוחקים ("עליה", ככה היא חושבת לפעמים) ואוכלים לה את האוכל. היא לא זוכרת את הבית שלי... למרות שיש לה שם חדר משלה, שגרה בו כחש וחצי אחרי שאבא נפטר לפני כשנתיים, וכל פעם שהיא באה לבקר היא ישנה בו. ביום ששי לקחתי אותה אלי.... המטפלת היתה בחופש. כל הדרך לבית שלי (אני גרה במושב בדרום, היא בירושלים) בכתה שרע לה שם, במקום בו היא גרה, וכולם צוחקים עליה ולא מדברים איתה... הבטחתי לה לקחת אותה אלי כל סופשבוע, גם כשהמטפלת נמצאת. כשהיתה פה שאלה מדי פעם אם זאת העבודה שלי - לבשל, לנקות, לשטוף כלים... בקשה לדעת כמה היא צריכה לשלם על האוכל שאכלה, ולמה כלמיני אנשים (הבנים שלי, חברה של הבן האחד) נמצאים בבית ואוכלים וישנים בלי לשלם. לא קישרה בין ה"ידיעה" שאנחנו משפחה, לכך שלא כל דבר נמדד בכסף. היום החזרתי אותה הביתה. היא לא הבינה לאן היא נוסעת, שאלה אותי אם כבר הייתי בבית הזה (בית ילדותי, להזכירכם), והכי גרוע - צלצלה אלי בהיסטריה אחרי שחזרתי הביתה, להגיד שהיא נמצאת באיזה מקום בטעות, והיא לא צריכה להיות בו, והיא לא יודעת איפה היא צריכה להיות ומתי... ניסיתי להרגיע אותה, להסביר שהיא בבית שלה, להזכיר שהנכד יבוא לבקר אותה ביום שלישי, ולהבטיח שאני אבוא לקחת אותה אלי שוב ביום שישי... אבל אותי אני טועה? אולי זה לא טוב להעביר אותה ממקום למקום? אולי היא צריכה להשאר רק בבית שלה (אני לא יכולה שהיא תגיר איתי כל הזמן... אפילו שיש לה חדר. אין לי רגע לעצמי כשהיא פה, היא סוחטת אותי רגשית... ואני לא יכולה לשים לה גבולות. (ענתי... אחרי שאני קוראת אותך אני ממש מתבישת לכתוב את המשפט האחרון, אבל לא יכולה אחרת, בחיי) בקיצור - זו שאלתי: מה לעשות? להמשיך לקחת אותה אלי מדי פעם? להשאיר אותה רק בבית שלה, ולבוא לבקר? (ואז, מטבע הדברים, אוכל להיות איתה פחות זמן - יש לי, בכל זאת, ילדים, ועבודה, וחיים. להכניס אותה למוסד? אנא, התיחסותכם. תודה. אה. עוד דבר. המטפלת שלה - פשוט מלאך. אין לי מילים אחרות לתאר את האישה הנהדרת הזאת.
 

פנטזי1

New member
קורנית שלום

כל התופעות שהזכרת מאוד אופיניות לחולי האלצהיימר במיוחד הקטע שהם לא זוכרים את הבית.הם תמיד רוצים הביתה גם שהם נמצאים בו.אבא שלי היה חוזר כל יום עם המטפל ולא רוצה לעלות ל"בית הזה"ולא רוצה לפתוח את הדלת כי זה בית זר .היה מוציא את המפתחות של הבית ולא יודע לשייך אותם לבית. מה שבטוח ששינויים גורמים להם לבלבול נוסף על זה שקיים כל הזמן,אולי המעבר מבית לבית מבלבל אותה יותר.הקביעות חשובה מאווד לא טוב להם שינויים גם של חפצים בבית,הכל צריך להיות במקום שהם רגילים.אם יש לה מטפלת כל כך טובה אולי כדאי להשאיר אותה בביתה ולהשתדל לבוא אליה לביקורים.המטפלת יכולה לשמור על סדר יום קבוע שיעזור להשאיר אותה רגועה יותר,ואם היא לא רגועה אפשר להעזר גם בתרופת הרגעה.מוסד הוא כבר השלב האחרון שאין ברירה לדעתי ואי אפשר להסתדר בבית עם החולה.
 

ענתי44

New member
קורנית יקרה../images/Emo24.gif

אמא שלי נרדמה יום אחד בסלון והתעוררה בבהלה. היא שאלה אותי איפה הבית שלה ואיפה ענתי? ולא הסכימה לקבל שהיא בבית שלה ואני ענתי. זה היה יום שחור משחור. את חווה את זה כל שבוע מחדש. וכל יום בטלפון. אנילא יכולה לייעץ לך מה לעשות. קטונתי.כדאי אולי שתתיעצי עם אחותך ועם הרופאה המטפלת מה עדיף לה בבית עם המטפלת המסורה או בבית אבות טוב. הקדישי לזה זמן. אולי תבחני מקומות רק תראי, תדברי עם הרופאה ותתני לעצמך פנימה לבחון את הדברים ולהחליט מה טוב עם אמא. ברור שאינך יכולה לקחת את אמא אליך. ואת לא צריכה לחוש רע. כי אם את עסוקה ולא יהיה לך פנאי בשביל מה? ואת צריכה לחוש עם זה הכי טוב בעולם. ובינתיים עד שתדעי מה לעשות. פשוט תזרמי עם אמא.פעם רק תבואי לבקר ופעם תקחי אותה אליכם. וכשהיא שואלת אם זו העבודה שלך לנקות ולבשל תגידי שזו אחת מהעבודות שלך. וכשתשאל כמה היא צריכה לשלם על הארוחה אל תפגעי, אלא תחייכי אליה ותגידי לה חיבוק ושתי נשיקות.היא כנראה לא יודעת מה מהות משפחה ולכן אין טעם לנסות להבסביר לה. ואם לא תזכור את ביתה אל תכעסי. פשוט תחבקי אותה. ואם מגיע טלפון שאומר שהיא במקום בטעות. תגידי לה שכשתתפני תבואי לתקן את הטעות, היא תרגע, ותשכח . ככה היה לי עם אמא כשהתעקשה שהיום יום שישי וצריך לקנות חלות ולבשל לשבת. במקום להראות לה תאריך בעיתון ובלוח שנה, התחלתי לקחת ארנק ביד ולרשום את מה שעליי להביא מהמכולת, "אחרי" שאלך לשירותים. והפלא ופלא היא נרגעה והפסיקה. מקווה שעזרתי לך. ועל הכאב הזה ממה שאת חווה איתה אני יכולה רק לשלוח לך חיבוק ענק.
 

zs1957

New member
תשובה למבקשת עצה ועזרה

בוקר טוב, אני בת לחולת אלצהיימר שחולה במחלה 17 שנים.את כל הסיפורים שאת מתארת בכתבה עברתי. אלה סיפורים מאד אופייניים לחולי אלצהיימר. כחברת עמותה המסייעת בקו החם של העמותה לחולים ולבני משפחותיהם ומניסיני האיש וכן התאורתי להלן מספר הצעות. 1. תבקרי את אמא בבית שלה אל תקחי אותה אלייך. היא חרדה ואת יוצאת משלוותך ,סחוטה ומה עם בעלך וילדייך האם הם לא נפגעים? 2.רצוי שחולה אלצהיימר יהיה בסביבתו הטבעית. נסיעה לכמה ימים לביתך משבשת לה את השירה ומוציאה אותך מדעתך. 3.אין טעם להכניס אותה למוסד סיעודי כאשר את מרוצה מאד מהמטפלת. 4.הייתי כניסה את אמא למרכז יום(כמואמא של ענתי)זה רק יעשה לה טוב. 5. את זקוקה לכוחות רבים כדי לטפל באמא,אך יחד עם זאת יש לך את המשפחה שלך בעלך וילדייך. אסור שכל הנטל יפול על כתפייך האם יש לך אחים ואחיות ? אם כן תתחלקו בינכם. אם את בת יחידה תני למטפלת לעשות את רוב העבודה ותגיעי לאמא לביקורים בביתה אלה יהיו שעות איכות למענה. את יכולה לטייל אתה, לעשות לך עיסוי , לשוחח,לשמוע מוסיקה, להראות תמונות של מגזינים. הכי חשוב לתת תשומת לב בליטוף ,בשיחה. במידה ויהיו שאלות נוספות אשמח לענות. את יכולה לדבר גם עם ענתי יש לה המון ידע וניסיון. זהבה שחם
 

קורנית

New member
תגובה לעצות

קודם כל - תודה רבה למתייחסים ולעונים. מנסה לסכם... בינתיים. הכי טוב - להשאיר אותה בבית. על זה כולם הסכימו. זה אומר, שאם היא מתלוננת שרע לה שם, במקום הזה שבו היא גרה בטעות.... מה אני עושה? זה אומר, שאני לא יכולה לעבוד בכל שבת (כמו שאני עושה), כי המטפלת לוקחת את החופשות שלה בשבתות, פעמיים בחודש. ואז שבת אחת מושבתת לי. זה אומר - לראות אותה פחות. כי אם אני יכולה לקחת אותה אלי לשישבת ראשון, אני רואה אותה יחסית הרבה... ואם רק אבוא לבקר, זה יהיה לזמן קצר יחסית. אמתם להכניס אותה למעון יום. ניסינו בסוכות - היא סרבה בכל תוקף. אני לא מאמינה שכעת תסכים. אבל ננסה שוב.... רק אין כלכך מתי, עד הקיץ, כי צריך להיות איתה בימים בראשונים, וגם אחותי וגם אני לא יכולות להפסיד ימי עבודה נוספים ורצופים. אמרתם לא לכעוס, לחבק ולנשק. את זה אני עושה הרבה. יש לי סבלנות לכל השאלות החוזרות ונשנות לשה, אין לי בעיה להסביר לה שוב ושוב את אותו דבר, אם היא מתעקשת על משהו (יש בבית שלה אנשים שלועגים לה, למשל) אני זורמת איתה (ביקשתי שתצלצל לי כשזה קורה, ואני אכעס עליהם). בטח ובטח אני לא נפגעת ממה שהיא אומרת. בעצם - ואני מחדדת את השאלה - מה עדיף: להשאיר אותה בבית כל הזמן (ואז לראות אותה פחות, ולהסתכן בכך שתרגיד בודדה עוד יותר), או לקחת אותה מדי פעם אלי, ולהסתכן בבלבול נוסף על הקיים? ותסבוכת נוספת.... בפסח המטפלת מקבלת את חופשת האיסטר שלה. אחותי לא יכולה, בריאותית, לשהות עם אמא בביתה. אני לא יכולה לעזוב את הבית שלי לארבעה או חמישה ימים. אווווווווווווווף. אז בטח אצטרך לקחת אותה אלי!
 

ענתי44

New member
קורנית היי

אם אמא מתלוננת שרע לה בבית ושהיא שם בטעות ושמציקים לה את כמו מנטרה מסבירה לה שאת עוד מעט מגיעה לקחת אותה להעניש את הרעים ולגרשם. אין מה לעשות.יש לאמא שלי דוד ודודה קשישים עם מחלות רבות. יש להם מטפלת נפלאה. אבל בשבתות כשהיא יוצאת,יש מטפלת נוספת לשעת חירום.אפשר למשל בפסח אבל תבררי עכשיו כי גם צריך למצוא מישהי וגם שתכיר את אמא וצרכיה. מקסימום בפסח תקחי אותה אליך. אני כל כך מבינה אותך מנסה להיות בסדר עם כל הצדדים. יש לך בעל וילדים שזקוקים לך ויש את העבודה ומצד שני את אמא וזה ממש בלתי אפשרי. אל תייסרי עצמך.תדאגי שהמטפלת המסורה תהיה עם אמא ואת תגיעי כשתוכלי.
 

ronnyw

New member
וד כמה עיצות לקורנית

קשה נורא לייעץ, אבל בכל זאת כמה נקודות: המצב הוא שאין פתרון טוב. אנחנו מנסים לבחור את הפתרון שהוא הכי פחות גרוע. לא תימצא נוסחת פלא שתענה על כל הצרכים והדרישות, ולכן כדאי להשלים עם כך שמה שלא נעשה - זה יצור בעיות אחרות... אני מצטרפת בחום לאלו שטוענים שאין לטלטל את אימך מביתה לביתך ולשבש את סדר החיים שלה. גם אם איננה מכירה את הבית שלה (הוצאתה אליך בטח לא תפתור את הענין הספציפי הזה) וגם אם היא מקטרת. הסיבות הוזכרו ופורטו על ידי קודמי. לגבי השבתות: נסו למצוא מטפלת חלופית לאותם סופי שבוע שהמטפלת שלכם איננה. ייתכן ששלכם תסכים להישאר יותר תמורת תשלום גבוה יותר (אנחנו נותנים לשלנו 280 ש"ח על כל שבת שנשארת + הוצאות השבת הרגילות. שווה לנו כל גרוש !!) כנ"ל לגבי חופשת האיסטר, אולי תיתרצה. (הערת אגב: המטפלת שלנו יודעת שזו זכותה המלאה לקבל חופשה מידי שבוע, וכן בכל חג, ובכל פעם שהיא מעוניינת ליסוע - איננו מונעים בעדה. אבל התשלום הגבוה עושה את שלו, והיא נשארת בדרך כלל שלושה - ארבעה שבועות ברציפות). מרכז יום עושה, אכן, נפלאות. במקרה שלי "הכרחנו" את אימא ללכת בטיעונים שונים ומשונים (היא באה לשם כאילו על מנת לעזור לאחרים). במשך הזמן זה הופך לחלק מהשגרה שלה, והיא הולכת בצייתנות (ואפילו ברצון). תנסו לאכוף על אימא. זה קשה, אבל לפעמים זה עובד לטובת כולם. בכלל, צריך לעבור את המחסום הזה של הצורך להכריח את ההורה. זה נכון לתרופות, לאוכל, להלבשה, וגם למרכז יום. והעיקר - תמשיכי לנהל את משפחתך, חייך, ילדייך ועבודתך. אל תעצרי את חייך, אל תקחי פסק זמן מהחיים "עד שהמצב ייגמר", אל תתני למחלתה להפוך למחלת כל המשפחה (קל לאמר, אני יודעת). קחי בחשבון שייתכן שמדובר בזמן רב, ולכן "פסק הזמן מהחיים" יכול לקחת שנים רבות. ...ואם תגיעי למסקנה שהדרך היחידה לשמר את כל מרקם המשפחה - של אימך,שלך ושל אחותך - הוא הכנסתה לבית אבות - עשי זאת ללא מוסר כליות וללא חשש. שיהיה רק טוב !!
 

קורנית

New member
ביקשתי מאחותי,

שאינה כותבת כאן, להכנס ולקרוא את דבריכם, כבסיס לשיחה רצינית שלנו, להחלטה על קו מנחה. תודה על העזרה. לכשישתנה משהו, אם בכלל, נעדכן. לגבי המטפלת.... היא יוצאת לחופשה כל שבת שניה. מרצונה. כמובן מתוגמלת על כך בכסף, וביחס שלנו אליה. מתחשבת בנו מאד... אבל גם היא בן אדם, וגם היא צריכה חופשה מהלחץ של להיות 24/7 עם אדם חולה. גם בשבילה, וגם - בחשבון סופי - בשביל אמא. אז אני ממש לא מעוניינת להשאיר אותה כל סופשבוע.
 

zs1957

New member
מטפלת חלופית למטפלת הקבועה

אם המטפלת יוצאת לחופש קחי מטפלת חלופית....אני מצטרפת לדבריהן של ענתי ורוני. טפלי באמא מבלי לפגוע במשפחתך הפרטיתץבמידה ולא יסתדר תשקלו העברה לבית אבות. זהבה שחם
 
שלום קורנית!

לסבתא שלי חולת אלצהיימר יש את אותן תופעות. לא שומעת טוב, ולכן משבשת מילים, יכולה לשבת בבית שלה, ובכל אופן לרצות ללכת הביתה (הבית בו היא גדלה שהיתה קטנה), יכולה לדבר עם האוויר, או עם הספה, וגם חושבת שהבית שלה הוא בעצם בית של מישהו אחר, ולכן ואסור לעשות רעש להפריע ולא שום דבר אחר (להתקלח למשל) כי לא נעים לה, וגם שלא יזרקו אותנו החוצה. לפי דעתי צריך לא צריך להעביר אותה ממקום למקום כל הזמן. אבל חשוב לפעמים להוציא אותה קצת החוצה, לטייל, וגם כטיול לקחת אותה אלייך מדי פעם. כמו - כן, אני חושבת שהטיפול בבית עדיף על טיפול במוסד. בבית, אפילו שהיא כבר לא מכירה אותו, ולא זוכרת אף אחד, היא עדיין בסביבה מוכרת שבתוך עצמה יש לה בטוח איזושהיא הרגשה מוכרת כלפי הבית והאנשים סביבה. במוסד לעומת זאת, אין מסביבה אנשים מוכרים, הסביבה לא מוכרת, וגם הטיפול שם שונה מטיפול בבית. אנחנו נפלנו על מטפלת גרועה, שלא עושה כלום וגם אין לה טיפת יחס אנושי וחם לסבתא (לא מחייכת, מפסיקה אותה באמצע משפט, כלום). והדבר שהכי חשוב אצל מטפלת לפי דעתי, זה יחס אנושי, וחם לחולה. אם המטפלת שלכם כ"כ טובה, אז לפי דעתי, אפשר להחזיק אותה בבית.
 
למעלה