שון קונרי היה כועס עלי
כי באמת, אבל באמת השתדלתי... אחרי שעה של שיעור - לא קל. אני כמובן קורע לעצמי את הריאות ואת הרגליים בכדי קצת להרשים... הגיע סוף השיעור. תשפטו בעצמכם. אני: "היה אחלה שיעור, ממש נהנתי" היא: חיוך קל. אני: "אני שבוע הבא במילואים ואני לא אבוא לשיעור..." היא: (מבט של, כן נו, ו...) אני: "חשבתי אולי תוכלי לעזור לי עם תוכנית לשבוע הזה כדי שאני לא אפספס כלום" "אפילו בקשה מוזרה, אם תוכלי להביא לי את המספר טלפון שלך שנוכל לדבר על זה?" היא: (חיוך קל...אפילו עם מבט מרחם של - "איזה חמוד הוא ניסה!" היא: "אם תבוא אולי לפני או אחרי השיעור נוכל לשבת ולרשום משהו" (התחמקות טובה!) אני: (בראש, למה לעזאזל היא התכוונה?! מה יעזור אם אני אבוא שיעור הבא, זה יהיה אחרי המילואים, WTF?!) גמגום... "...אההה, אוקיי זה יכול להיות רעיון טוב". היא: "איפה אתה עושה מילואים?" אני: "באלי"ש, אימון טנקים" היא: "מה אתה מט"ק?" אני: "לא, מ"מ " היא: "נחמד, קצת פודרה הא?" (מתכופפת להרים את הדברים שלה וכנראה לצאת) אני: (טוב, ידעתי שהפאוץ' של מגלן שיש לה זה מחבר שלה - EJECT EJECT EJECT) "ביי, נדבר" היא: "ביי, בהצלחה ותשמור על עצמך". עכשיו. זה בסדר. הנה ניסיתי. אבל זה בא בגישה של כל כך אין סיכוי - שבאמת לא היה סיכוי. אבל איי, אופטימיות קוסמית - הכי טוב. עכשיו אני גם קצת מאוכזב וגם הברכיים שלי כואבות - מוי כיף! עומממממממממממממממס! מ"מ סיבוב! קדימה! להגביר את הקצב עם הפזמון! תק! תק! תק! תק! תק! תק! תק! לא לוותר לעצמכם, קדימממהה! להרגיש את הרגליים כבדות. עוממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממממס! אם אני מגדיר מוזיקה בשיעור ספינינג למסיבה - מצבי טוב?
בהצלחה...
