תוספת "קצרה"...
יש מספר אפשרויות עיצוביות / קונסטרוקטיביות לחיבור הקושרות לרגליים ולפלטה, כפי שצירפתי בשרטוטים. מחולק לשלוש קטגוריות, לפי טורים.
קטגוריה א - קושרות חיצוניות
אפשרות א' תואמת את הסקיצה שהעלת. נפוצה בקרב חובבים. אני לא ממליץ עליה. היא אמנם יציבה ופשוטה לבנייה, אבל קצות שתיים מהקושרות תמיד יהיו חשופים, המראה רובוסטי ומגושם, הרגליים בהכרח נכנסות פנימה ומורידות את השטח שהשולחן יושב על הרצפה. אפ' ב' דומה, אבל עם חיתך גרונג של קצות הקושרות (45מעלות), כך שהחיבור אלגנטי יותר. עדיין רובוסטי. אפשר לחבר את הקושרות לרגליים עם ברגים (איכס. אפשר להסוות עם פקקים או תוספות מעוצבות למיניהן), ברגים דקורטיביים (פחות איכס), דיבלים עץ (חביב), או אפילו דיבלים עץ בצבע קונטרסטי (נחמד) - בכל מקרה הם יהיו גלויים לעיין.
קטגוריה ב' - קושרות "קלאסיות"
מחייב טיפונת ניסיון / נכונות להתאמן / רצון להשתדרג. הקושרות מחוברות לרגלים כמו בשרטוטים ג'-ה', באמצעים שציינתי בפוסט הקצר (
) למעלה. נותן יותר כבוד לרגליים שצבעת כ"כ יפה, ההיטל על הרצפה גדול יותר, השולחן חזק ויציב. הרבה יותר אלגנטי. אישית - אני ממליץ על אופציה ד', או משהו בין ג' ל-ד'. חיבור עם דיבלים עץ+דבק+זויות נסתרות מבפנים (או מחברי-שולחן מחנות פרזול) - יחזיק מאה שנים, וחברים יתחילו לבקש שתבנה להם כזה גם.
קטגוריה ג' - שילוב מתפשר
יותר פשוט מאפשרויות ג'-ה', יותר אלגנטי מ- א'-ב', ובהחלט יציב.
מטרת הקושרות פה לתת יציבות ופחות להוות אלמנט עיצובי בפני עצמו. זוג קושרות מחוברות לשני זוגות רגלים כמו בשרטוט, עם ברגים (לא יראו את זה), וזוג הקושרות השני מחובר מבחוץ לראשונות (עם זויות פלסטיק / מתכת, מהצד הפנימי - שוב - לא רואים). הבחירה בין אפשרויות ו' ו-ז' היא בעיקר עניין של טעם, ותלויה ביחס אורך / רוחב של השולחן.
אני חושב שזה ממצה (בקטנה...) את נושא הקושרות.
חשוב לתת את הדעת וללמוד קצת גם את נושא חיבור הפלטה לקונסטרוקציית הבסיס (ראה פוסט קודם).
במיוחד אם הפלטה היא אורן, עוד פחות הייתי ממליץ לותר על הקושרות (כיוון שהעץ רך, וחיבורים יתרופפו עם הזמן, ועם הזזות השולחן, הבעיטות ברגליים וכו')
אלו היו 60 שניות...
יובל
