עצה מנסיונכן
הי
חוכמת ההמוניות
עזרו לי... לא מצליחה להתרגל גם אחרי כמעט 4 שנים של מגורים משותפים לפערים בין הימים שהילדים שלו נמצאים לימים שהם לא נמצאים. לא מצליחה להכיל את הרעש, הבלגאן, האכילה הבלתי פוסקת של הבנים הדיבור הקולני, השאלות, הבקשות והחפירות. אני יודעת שזה אצלי, בסהכ מדובר בילדים שמתנהגים כמו ילדים (הם לא מופרעים, הם עם טמפרמנט של בנים) ואילו ילדיי שלי ככ שקטים ושלווים ועצמאיים. כל פעם שהם נכנסים בדלת הם מביאים איתם "רוח סערה" ואני רק סופרת את השעות שילכו לישון ויחזרו לבית אימם.
אני באמת מבקשת עצה, אני רוצה להרגיש טוב שהם מגיעים, יש לי עוד הרבה שנים עד שיגדלו ולא בא לי לסבול. מבינה שזה המחיר שאני משלמת על הבחירה באהבת חיי אבל אשמח לשמוע איך אתן מצאתן את הדרך להתגבר. (מה גם שהסופש הזה כולם אצלנו ...) תודה
הי
חוכמת ההמוניות
עזרו לי... לא מצליחה להתרגל גם אחרי כמעט 4 שנים של מגורים משותפים לפערים בין הימים שהילדים שלו נמצאים לימים שהם לא נמצאים. לא מצליחה להכיל את הרעש, הבלגאן, האכילה הבלתי פוסקת של הבנים הדיבור הקולני, השאלות, הבקשות והחפירות. אני יודעת שזה אצלי, בסהכ מדובר בילדים שמתנהגים כמו ילדים (הם לא מופרעים, הם עם טמפרמנט של בנים) ואילו ילדיי שלי ככ שקטים ושלווים ועצמאיים. כל פעם שהם נכנסים בדלת הם מביאים איתם "רוח סערה" ואני רק סופרת את השעות שילכו לישון ויחזרו לבית אימם.
אני באמת מבקשת עצה, אני רוצה להרגיש טוב שהם מגיעים, יש לי עוד הרבה שנים עד שיגדלו ולא בא לי לסבול. מבינה שזה המחיר שאני משלמת על הבחירה באהבת חיי אבל אשמח לשמוע איך אתן מצאתן את הדרך להתגבר. (מה גם שהסופש הזה כולם אצלנו ...) תודה